מהפכת המצאת כתב התווים
עבור קורס "מוסיקה וטכנולוגיה – היסטוריה וספרות" באקדמיה למוסיקה ולמחול בי-ם
כתב: אורי אלוני (Aloni.Uri@gmail.com)
מבוא
כבר בשיעור הראשון של "מוסיקה וטכנלוגיה – היסטוריה וספרות", נתברר לנו שהתחוללו 3 מהפכות משמעותיות במיוחד בתולדות המוסיקה, מהפכות שהשפיעו עליה, על תפיסתה ועל יצירתה מקצה לקצה. 3 המהפכות הן: המצאת כתב התווים, המצאת הפונוגרף והמצאת הדיגיטליות.
עניין אותי לחקור ולהבין עוד את מהות המצאות אלו, וללמוד איך הן שינו את פני ההיסטוריה של המוסיקה. אלו השאלות ששאלתי את עצמי:
· איך נראה העולם לפני המצאות אלו?
· אילו מהפכות ההמצאות חוללו?
· איך הן שינו את התפיסה המוסיקלית?
· איך הן השפיעו על מלחינים ועל יצירותיהם?
· מה החלק של המצאות אלו כחוליה בשרשרת של מהפכות והמצאות לאורך ההיסטוריה – איך הן נולדו ממה שהיה לפני-כן והובילו להמצאה ולמהפכה הבאה?
חשבתי לחקור ולכתוב על 3 ההמצאות, אך זה נראה לי כמו נושא מחקר גדול מידי, ולכן בחרתי להתמקד בהמצאה שעניינה אותי יותר מכולן: המצאת כתב התווים.
שאלת המחקר שלי, שמכילה בתוכה את כל השאלות שכתובות למעלה, היא:
מה היא השפעת המצאת כתב התווים על עולם המוסיקה?
בעבודה זו לא אחקור ואכתוב על היסטורית התווים, צורת גיבושם, ממציאם וההתפתחות שעברו. לעומת זאת, כן אנסה להתמקד בשאלת המחקר, דרך שאלות המשנה, ולקבל תמונה רחבה ככל האפשר לגבי משמעות התווים בעולם המוסיקה.
רקע והגדרות
מה היא מוסיקה?
מוסיקה היא אמנות סידור הצליל, הרעש והשקט במרחב הזמן.
מוסיקה קיימת משחר היקום. בעלי חיים מפיקים מגופם קולות לצרכי הנאה וביטוי עצמי, וכך גם בני האדם.
מה הם תווים מוסיקליים?
תווים מוסיקליים הם סימנים גראפיים מוסכמים, אשר מורים לנגנים כיצד לבצע יצירה מוסיקלית.
בתיווי הקלאסי המערבי, התווים חייבים להכיל מידע לגבי גבהי הצלילים, משך הצלילים ומשך ההפסקות – השקט שבין הצלילים. תווים יכולים להכיל מידע גם לגבי: טמפו (מהירות הנגינה), דינאמיקה (עוצמה), ארטיקולציה (אופי הצליל), אופי הקטע (לדוגמה, שמח או עצוב), טכניקת ופרקטיקת הנגינה ועוד.
עם זאת, כל המאפיינים שמורים לנו התווים הינם יחסיים ולא אבסולוטים. כמה דוגמאות: גובה הצליל "רה" יהיה קבוע באופן יחסי לעומת הצליל "דו", אבל תדירות הצליל דו אינה קבועה ואבסולוטית. "פורטה" (מורה לנגן חזק) אינו מורה כמה חזק, אלא יותר חזק מ"פיאנו" (חלש). צליל שאורכו 2 פעמות יהיה ארוך פי 2 מצליל שאורכו פעמה אחת, אבל אין מדד מדויק מה אורכה של הפעמה (מקרה יוצא דופן: בעת המודרנית החלו לסמן לעתים מדד מדויק לאורך פעמה אבסולוטי, לפי מכשיר המטרונום).
התמורות שחוללה המצאת התווים בעולם המוסיקה
ריצ'ארד רסטאל, שכתב את הספר "התיווי של המוסיקה המערבית", כתב: "סיפור התיווי של המוסיקה המערבית, הוא סיפור שיש בו חידושים, שינויים, והעלמות (של דברים ישנים)".
· שחזור מדויק יותר של מוסיקה שכבר בוצעה
במשך מאות ואלפי שנים, המוסיקה הייתה יצירה חד-פעמית, דבר שלא חזרו עליו פעם נוספת באותו האופן בדיוק. הדרך היחידה לשחזר מוסיקה שכבר בוצעה בעבר, היה להסתמך על הזיכרון האנושי. קטעים מוסיקליים צברו שינויים רבים במעבר מאב לבן, מנגן אחד לנגן אחר, וככל שהקטע התגלגל בין יותר אנשים – כך עבר שינויים רבים יותר. מאז המצאת כתב התווים, הביצועים השונים לאותו הקטע נהיו דומים יותר האחד לשני, וניתן לשחזר בצורה די מדויקת מוסיקה שנוגנה לפני דורות רבים.
· למידה מקריאה ולא מהאזנה
בעבר, הדרך היחידה ללמוד קטע מוסיקלי שאינך מכיר, היה לשמוע אדם אחר מבצע אותו. היה צריך להקשיב מספיק פעמים, עד שתזכור אותו בעצמך, ותוכל אתה להשמיע ולהעביר אותו הלאה. מאז המצאת התווים, כל אחד יכול היה לקחת לביתו חוברת תווים, וללמוד מנגינה שלא שמע מעולם. ממצב שבו צריך לפחות עוד אדם אחד כדי ללמוד מנגינה חדשה, השתנו פני הדברים כך שאדם יוכל לשבת לבד בביתו, לא להזדקק לאף אחד וללמוד בעצמו מנגינות רבות.
מן הצד השלילי יותר, סוקרטס אמר על המצאת הכתב: "הם ישמעו המון – אבל לא ילמדו דבר", ניתן להשוות זאת להמצאת כתב התווים.
היבט נוסף מהכיוון הזה, הוא שינוי צורות הוראת המוסיקה. מורים יכלו להתמקד בזמן השיעור בצורת הלמידה, ולשלוח את התלמידים ללמוד יצירה חדשה לבד בבית.
· רפרטואר רחב יותר, כתוב ולא בזיכרון
ממצב שבו הנגנים היו צריכים להכיל את כל היצירות שהם מכירים בראשם בלבד, השתנו פני הדברים כך שהנגנים לא היו צריכים עוד לזכור דבר. הם היו צריכים לאסוף ולאגור דפי תווים. הם יכלו להשקיע את הזמן והאנרגיה שלהם בלמידת יצירות חדשות מבלי לחזור עוד על יצירות שכבר למדו, מכיוון שאלו נמצאות ברשותם בצורת חפץ ממשי, ואין צורך לוודא שהם זוכרים אותן. כך יכלו הנגנים שהשתמשו בתווים להרחיב משמעותית את אופקיהם, וללמוד הרבה יותר יצירות מאשר נגנים ללא תווים.
· פרשנות "בתולית" ליצירה
בעבר המבצעים יכלו להציג פרשנות אישית לקטע מוסיקלי רק לאחר שכבר שמעו פרשנות של מישהו אחר. עם המצאת התווים, יכלו המבצעים ליצור את הצליל מתוך הטקסט, וכך לתת "פרשנות בתולית" שלא מסתמכת ולא סותרת שום פרשנות אחרת ששמעו בעבר.
· הפצה קלה ומהירה יותר של מוסיקה
ברגע שהמידע המוסיקלי הפך לחומר ממשי שניתן לשכפל, ולא רק יצירה רוחנית, נהיה קל יותר להעביר אותו הלאה. ברגע שמלחין סיים לכתוב תווים ליצירה חדשה, ניתן היה לשכפל אותם, להפיץ במהרה, וכך יצירות יכלו לקבל יותר פופולריות בפחות זמן. ניתן היה להעתיק ולשכפל מוסיקה, ולהפיץ ברחבי העיר, המדינה והיבשת.
· גלובליזציה של המוסיקה
המוסיקה נהייתה ניידת יותר, ונדרשו פחות אמצעים להעביר אותה ממקום למקום. אדם אחד יכל לקחת איתו כמות גדולה של חוברות תווים מארץ אחת לארץ אחרת, ובכך להפיץ סגנון מוסיקלי שאינו מוכר. כך החל מעין "כור היתוך" לסגנונות המוסיקליים, הם שאבו השראה והשפיעו האחד על השני.
· פיתוח השפה המוסיקלית והמצאת מושגים חדשים
כאשר למדו יצירות מהאזנה בלבד, היה פחות צורך בהמשגה של המוסיקה – היה אפשר לחקות את הנגינה ששומעים ולהסתפק בזה. ברגע שהיה צריך להסביר את המוסיקה במילים ובסימנים גראפיים, מתוך הרצון להסביר למבצע בצורה המדויקת ביותר שניתן איך לנגן יצירה שמעולם לא שמע, היה צורך להמציא מושגים וסימנים חדשים, שיכנסו לרבדים עמוקים יותר. עבור כך, היה צורך בפיתוח השפה המוסיקלית והמצאת מושגים חדשים.
· פיתוח הטונאליות
המערכת הטונאלית החלה להתגבש עוד לפני המצאת התווים, אך הרצון ברישום מדויק חידד ופיתח רבות את בניית הטונאליות, הסולמות וההיררכיה בין הצלילים.
התמורות שחוללה המצאת התווים על מלחינים ועל יצירותיהם
· תקשורת ישירה בין המלחין לבין המבצע
התווים הולידו את היכולת של המבצע לתקשר עם המלחין ללא מתווכים. אמנם התקשורת חד-צדדית ולא מאפשרת דיון ושיחה, אך המבצע יכול להתרשם מהנחיות המלחין בצורה ישירה הרבה יותר מאשר בעבר. כך המבצע יכול לנגן בצורה שמבטאת בצורה טובה יותר את כוונות המלחין, לפי הסימנים והמילים שבחר המלחין בעצמו. המבצע יכול אף לבחור בפרשנות חדשה שאינה מבטאת דווקא את כוונות המלחין, אך כל זאת בידיעה ברורה מה היו כוונותיו המקוריות.
· המוסיקה נהייתה מורכבת יותר
מהרגע שנולד למוסיקה דימוי ויזואלי, נפתחה בפני המלחינים ההזדמנות ליצור מוסיקה מורכבת יותר ממה שיכלו להכיל ולתכנן בראשם בלבד. כך ניתן היה לפתח מבנה מורכב יותר ליצירות, ריבוי גדול יותר של כלים המנגנים בו-זמנית, יצירות ארוכות יותר. כל זאת, תוך כדי הזדמנות להתעמק יותר בכל צליל שכל כלי מנגן, ולהיות בשליטה ופיקוח גדול יותר על כל רכיב.
· הלחנה ללא כלי נגינה
התווים הולידו את האפשרות להלחין יצירות חדשות ללא שום כלי נגינה. בפעם הראשונה, יצירה יכלה להיות קיימת בעולם באופן ממשי, מבלי שאף אחד מעולם לא ניגן אותה. מלחינים יכלו להלחין ליד שולחן כתיבה, ולא רק באמצעות כלי הנגינה שלהם.
· הפרדת יכולת ההלחנה מיכולת הביצוע
לפני המצאת התווים, כדי להלחין יצירה – היית צריך לנגן אותה. כדי להפיץ אותה בעולם – היית צריך להשמיע אותה לאחרים, שינגנו אותה בעצמם ויפיצו הלאה. מהרגע שמלחינים יכלו לכתוב את פרי יצירתם בתווים, הם לא בהכרח היו צריכים להצליח לנגן את מה שכתבו. הם יכלו להלחין דברים מסובכים או מורכבים יותר מיכולת הנגינה הטכנית שלהם. בנוסף, הם יכלו להפיץ את היצירה ע"י שכפול התווים מבלי להשמיע אותה לאף אחד, וכך להתרכז אך ורק ביצירה של חומרים חדשים, ולא בנגינה ובהפצה של חומרים ישנים. מוסיקאים יכלו להחליט להתמקד בהתמקצעות בהלחנה, ולא להשקיע זמן בנגינה.
· הוודאות שרעיון מוסיקלי לא יישכח
לפני המצאת התווים, אם היה לך רעיון מלודי שאהבת ורצית להיות בטוח שלא תשכח אותו – היית צריך לנגן אותו הרבה פעמים ולנסות לפתח אותו, אחרת הוא היה נעלם. התווים הביאו עימם וודאות שהרעיון המוסיקלי שלך לא יישכח. אם יש לך התחלה ליצירה אבל אתה מוכרח להפסיק באמצע היצירה וללכת לעשות משהו אחר – תוכל לשרבט את הרעיון בתווים, ולהמשיך בזמן אחר. לפני המצאת התווים, לא הייתה לך שום דרך לדעת בוודאות שאכן תזכור את מה שהתחלת.
· ההכרח להבין את היצירה המולחנת מבחינה תיאורטית
בעבר, היה אפשר להלחין יצירה מוסיקלית חדשה מבלי לתהות על החוקים המוסיקליים שפועלים עליה ובתוכה – באיזה סולם היא, מה ההיררכיה בין הצלילים, האם הקו הטונאלי אחיד וכו'. כדי לכתוב יצירה בתווים, לא ניתן להימנע משאלות אלו. המלחין שזה עתה סיים יצירה, כדי לכתוב אותה בתווים, יצטרך לנתח באיזה סולם היצירה שכתב, להבין מה מעגל הקצב, לבדוק באיזה מנעד המנגינה (כדי להתאים מפתח) וכו'.
שינוי התפיסה המוסיקלית בעקבות המצאת התווים
· משהו יותר חומרי
לפני המצאת התווים, הייתה המוסיקה דבר רוחני. מרגע המצאת התווים, הפכה המוסיקה לדבר חומרי וממשי, מוצר שניתן לצרוך, דבר שניתן להחזיק ביד. אם בעבר מוסיקאים הצטיידו והסתובבו אך ורק עם כלי הנגינה שלהם, לאחר המצאת התווים, כל מוסיקאי הצטייד בנוסף לכלי הנגינה שלו גם בחוברות תווים.
· זכויות יוצרים
מרגע המצאת התווים, הפכה המוסיקה למוצר לכל דבר: יש לו ממציא, ניתן לרכוש אותו, ניתן לקחת אותו ממקום למקום. על המצאת המוצר, חתם המלחין, ולו יש את זכויות היוצרים הבלעדיות על המוצר. על התווים העתיקים ביותר, חתומים המלחינים העתיקים ביותר שאנו מכירים כיום, ובעצם רק בזכות כתיבת התווים הללו אנו מכירים בקיומם של אותם מלחינים. מרגע המצאת התווים, הפכה היצירה המוסיקלית לשייכת לאדם אחד בלבד – זה שהלחין אותה. בעבר עברו המנגינות בין אנשים ובין דורות, ובמהרה לא ניתן היה לדעת מי הלחין אותה במקור. מעבר לכך, המוסיקה ממש השתנתה במעבר בין אדם לאדם, כל אחד תרם לעיצובה והוסיף מעט שינויים, אם במתכוון או לא. כך נוצר מצב שבו מוסיקאים רבים, כל אלו שהיצירה התגלגלה אל ידיהם ומידיהם, תרמו והיו אחראים במידה מסוימת על התוצר. מרגע כתיבת המוסיקה בתווים, המוסיקה נהייתה שייכת לאדם אחד בלבד – המלחין.
· פחות מאולתר ויותר מתוכנן מראש
פעם לנגנים היו 2 אפשרויות – לנגן מידע מוסיקלי שנמצא בראשם, או לאלתר מנגינה חדשה. גם במקרה הראשון הנגן הצטרך במקרים רבים יכולת אילתור מסוימת, מכיוון שלא תמיד הצליח לזכור בצורה מדויקת את היצירה שלמד בע"פ. ככל שלנגן יש יותר אפשרות להסתמך על התווים, כך קטן הצורך שלו ביכולת אילתור. בנוסף, ככל שעבר הזמן והתרבו היצירות שכתובות בתווים, נוצר מצב שמוסיקאים יכלו לנגן יצירות כתובות בלבד, ולעולם לא לאלתר. ממצב שבו, בימי קדם, המוסיקה הייתה כמעט לחלוטין וכמעט תמיד מאולתרת, הגיע מצב שבו מוסיקאים רבים לא יודעים כיצד לאלתר, אלא רק לנגן יצירה כתובה ומתוכננת מראש.
· פיתוח המערכת הטונאלית
פיתוח המערכת הטונאלית היה הכרחי כדי להביא את התווים למצב שאליו הגיעו, ופיתוח המערכת הטונאלית התרחש כדי לבסס ולפשט את כתב התווים. המערכת הטונאלית, שנהייתה דבר ברור וקבוע (מאז המצאת כתב התווים), היא מהפכה עצומה וכבדת משקל בעולם המוסיקה. נקבעה ההיררכיה בין הצלילים, ונעשו הרבה חישובים מתמטיים כדי להסדיר את המערכת.
· התווים הפכו לגוף עצמאי
מהרגע שהחלו לכתוב תווים, ניתן היה לחקור את המוסיקה, המסגרת בה היא מתרחשת, את החוקיות שלה, את המערכת הטונאלית, את היחסים בין הצלילים ומרכיבים נוספים. בעצם, התווים הפכו לגוף עצמאי שמכיל ידע, מחשבה, בסיס תיאורטי רחב, ויישות שכדאי לחקור.
· התווים ביססו את המוסיקה כשפה
גם לפני המצאת התווים יכלו מוסיקאים לתקשר ביניהם בצורה שבה אנשים שאינם יודעים לנגן לא יכולים לתקשר. אך המצאת התווים הפכה את המוסיקה לשפה רשמית בפני עצמה. בתחילה כתב התווים לא הגיע לכל מקום, וגם היו הבדלים בין מקום למקום, אך ככל שעבר הזמן, הפכו התווים לשפה חיה בכל רחבי העולם. בזכות התווים, היום, מוסיקאים קוראי תווים מיבשות שונות יכולים לתקשר ביניהם ללא כל בעיה, גם אם כל המאפיינים ביניהם שונים: כלי הנגינה שלהם, סגנון הנגינה, הז'אנר המוסיקלי וכו'. כמו שלומדים בבית הספר על שפת האם ושפות זרות, כך החלו ללמוד בבתי הספר את כתב התווים, שהינו "השפה הרשמית של מדינת המוסיקה".
כתב התווים כחלק משרשרת של מהפכות והמצאות
· שחזור מדויק יותר של מוסיקה שכבר בוצעה
התווים נולדו מתוך הצורך לתעד, לשמר וליצור יציבות ביצירות המוסיקליות המוכרות. המלחינים רצו לדעת שיצירותיהם ישתמרו, ימשיכו להתנגן ויהיו מתועדות גם לאחר שהם עצמם יחלפו מהעולם. הכתב המילולי היה קיים כבר שנים רבות, ואיתו היה אפשר לתעד ולשמר כל דבר – אך לא את המוסיקה. למוסיקה היה צריך להמציא כתב נפרד, מערכת סימנים שיספקו את המאפיינים של המוסיקה. בזכות כתב התווים, ניתן היה לחזור ולשחזר מוסיקה באופן דיי מדויק לאורך מאות שנים. הפונוגרף הוא ההמצאה הגדולה הבאה בתור לאחר המצאת התווים. הפונוגרף פתח בפני האנושות את היכולת להקליט מוסיקה ולשמוע אותה פעם נוספת. פעם ראשונה בהיסטוריה האנושית, ניתן היה לשחזר ברמת דיוק כמעט אבסולוטית מוסיקה שכבר נוגנה. התווים אמנם עזרו לשמור על יציבות היצירה המוסיקלית, אבל הפונוגרף הבטיח שכפול הנשמע זהה לחלוטין למקור.
· חזרה ללמידה משמיעה
בעבר למדו הנגנים יצירות חדשות משמיעה בלבד, ולאחר המצאת כתב התווים, למדו יצירות מקריאה. עם המצאת הפונוגרף, ולאחר שהתפתח ונעשה למכשיר עממי יותר, חזרה המוסיקה לימי קדם מבחינת דרך התפוצה שלה – שוב אנשים נחשפו למוסיקה בעיקר ע"י שמיעתה ולא ע"י קריאה. נגנים חזרו להקשיב לביצוע של יצירה, ויכלו להקשיב לו שוב ושוב – עד שלמדו אותה בעצמם.
· היכולת להפיק ולהשמיע מוסיקה
בעבר, רק נגנים שלמדו מנגינות משמיעה יכלו להשמיע אותן לאחרים. לאחר המצאת התווים, כל נגן שקיבל לידו תווים כתובים, יכל להשמיע מוסיקה, גם אם לא למד או שמע אותה בעבר. עם המצאת הפונוגרף, יכל כל חובב מוסיקה או בעל אמצעים כלכליים להשמיע מוסיקה, גם אם הוא עצמו אינו יודע לנגן… כל שהצטרך הוא שיהיה לו את המכשיר שמשמיע מוסיקה.
· פרשנות המבצע
בעבר לא הייתה שום אפשרות לדעת בוודאות מה היו כוונות המלחין שהלחין יצירה מסוימת. המצאת התווים הואילו המון בשימור האינטרפטציה האישית של המלחין, אך הפונוגרף אפשר לדעת בדיוק ובוודאות איך המלחין רצה שיצירתו תישמע, ואפילו – איך המלחין ניגן אותה בעצמו.
· הפצה קלה ומהירה יותר של מוסיקה
המצאת התווים איפשרו הפצה מהירה וקלה למוסיקה הרבה יותר מאשר פעם. כדי לשמוע יצירה, לא היה צריך למצוא אדם ששמע את היצירה מבוצעת – היה צריך רק להשיג דף תווים, ואז כל נגן יכול היה בעצמו לנגן את אותה היצירה. עם המצאת הפונוגרף, הפצת המוסיקה נהייתה קלה ומהירה עוד יותר! כדי לשמוע יצירה לא היה צריך נגן מבצע, אלא רק מכשיר, שמחירו הלך ופחת עם השנים.
· פיתוח המסגרת המוסיקלית ויצירת אפשרויות חדשות
התווים תרמו רבות לפיתוח המסגרת המוסיקלית – פיתוח הטונאליות ורצף הסולמות. הפונוגרף המשיך את הקו הזה ופיתח רבות אף הוא את השפה, המסגרת והאפשרויות. תורת האקוסטיקה קיבלה משימות חדשות ומורכבות לגבי אופן ההקלטה, שהשפיע רבות על הסאונד שנשמע לבסוף. אופן השמעת היצירה – כמה רמקולים, באיזה סידור ובאיזה מיקום – גם הם חלק חשוב מהיצירה הסופית והשלמה. לדוגמה: בפעם הראשונה, ניתן היה להשמיע בו-זמנית אותה מנגינה (הקלטה אחת) מ-2 כיוונים שונים – 2 רמקולים שונים, כאשר הקהל יושב באמצע. אפשרות זו שינתה מאוד והשפיע על השפה והתפיסה המוסיקלית.
סיכום
במהלך העבודה הבנתי עד כמה המצאת כתב התווים אכן הייתה אחת ההמצאות החשובות ביותר בתולדות המוסיקה (אם לא החשובה מכולן), מכל היבט אפשרי.
אחרי תקופה ארוכה שבה עניין אותי לקרוא וללמוד על המצאת התווים, אני שמח שהייתה לי ההזדמנות לעשות זאת.
בעבודתי התבססתי על מקורות שונים שמצאתי ברשת האינטרנט. אך בשונה מהמקובל, התבססתי יותר מכל על המחשבה והדמיון שלי. הבנתי שאם מנסים להתרכז ולהבין תהליכים והתרחשויות היסטוריות, ניתן למצוא ולהבין בצורה די טובה, במקרים מסוימים, איך התרחשו הדברים.
מקווה שהצלחתי לספק מעט תשובות, וכן לפתוח שאלות נוספות ולעורר רצון לקרוא וללמוד עוד…
תודה על הקריאה,
אורי אלוני
ביבליוגרפיה
· "ויקיפדיה" – אנציקלופדיה חופשית באינטרנט:
· "MusixCool" – אתר אינטרנט מאת נדב דפני: התפתחות כתב התווים
· "The Notation of Western Music" , Richard Restall, 2nd ed. 1998
· אתר האינטרנט: http://www.dolmetsch.com – The History of Music Notation
· מצגת "מוסיקה וטכנלוגיה, היסטוריה וספרות, מבוא" מאת שי כהן