תורת המקאם 1 – סיכומי שיעור - ג'יני

סיכום זה מכיל מידע אודות תורת המקאם של המוסיקה הערבית. הסיכום מתחיל ברשימת מושגים וז'אנרים, וממשיך בסיכומי שיעורים ממהלך השנה.

תורת המקאם 1 – סיכומי שיעור

המחלקה המזרחית, המרצה: פרופ' תייסיר אליאס, 2013-2014, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים

הסיכום הינו אישי, ובאם נפלו בו טעויות – האחריות עליהן אינן חלות על המרצה, אלא אך ורק על המפרסם

רשימת מושגים:

· חלוקת האוקטבה ל-17 חלקים שאינם שווים: לימה = 90 סנט, קומה = 24 סנט, טניני = חטיבה (למשל: לימה+לימה+קומה)

· צירופי טטרקורדים: מופרד, מחובר, חופף, מושלם (מושלם = כאשר צריך יותר מאוקטבה אחת כדי לתאר את המקאם)

· אלטרציה: צליל זר הלקוח מתוך המערכת הסולמית ומשתלב במקאם.

· "קאראר", "אסאס": צליל הטוניקה בסולם

· רמאז: הצליל הראשון של הטטרקורד השני, צליל דומיננטי.

· חסאס: משמעות – רגיש – כינוי לצליל המוביל לצליל 'פינאליס העליון'.

· ד'היר: משמעות – תומך – כינוי לצליל המוביל לצליל 'פינאליס' התחתון.

· אמבידוס: מנעד

· דיואן: אוקטבה שלמה. משמעות: אוסף. בערבית: ספסל ארוך בחדר אירוח בבית. כביכול צלילי הסולם 'יושבים' על האוקטבה – על ה'דיואן'.

· נים: רבע טון (או פחות מרבע), עורבה = חצי טון, תיק = שלושת רבעי טון (או יותר מרבע), בורדה = טון שלם (טניני).

· תרג'מה: הזמר שר פראזה מדויקת, והנגן מבצע ליווי תמציתי של השירה – זה תרגום.

· תווריק: ריפוד, חיזוק. חיקוי מדויק של תפקיד הזמר באיחור של רגע. נגינה בו זמנית עם השירה.

· הזזה: שמירת ה"אמרטורה" – סימני ההיתק, של הסולם המקורי אך מיקומו על גובה אחר (תבנית המרווחים השתנתה).

· טטרכורד זך: מנעד של 2.5 טון, טטרכורד מוגדל (זאאד) – מנעד של יותר מ-2.5 טון, טטרכורד מוקטן – מנעד של פחות מ-2.5 טון

· ג'אדע: שורש, הטטרכורד הראשון / התחתון.

· פרע: ענף, הטטרכורד העליון.

· מיזאן: שם כללי למסגרת הריתמית.

· 'דום': שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף, 'תק': שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף, הס: שתק.

· מוטיבים נעולים: מוטיבים האופיינים למקאם ספציפי וקשה לבצעם במקאם אחר, מוטיבים משוטטים – מוטיבים שניתן לבצעם במקאמת שונים. מוטיב זהה בראסת יבוצע מהר ואילו בסבא יבוצע איטי יותר בגלל אופי המקאם אותו מכתיבים צלילי המקאם.

רשימת ז'אנרים:

· "מאוואל": תקסים קולי. הלחן כתוב, אך יש אלמנט אימפרוביזטורי, מוסיפים קישוטים וסלסולים. נוטים לחושבו כמאולתר כולו.

· נובה (nuba) – ז'אנר כלי וקולי (בדומה לסוויטה הבארוקית) הנמשך כשעה, כולו במקאם אחד. כל נובה בוצעה בשעה אחת משעות היממה, היה ניתן היה לבצע נובה בשעה שאינה השעה המיועדת לנובה הספציפית.

· תקסים (taksim): ביחיד: תאקאסים (takasim): ז'אנר אינסטרומנטלי אימפרוביזטורי שאיננו ממושקל, המהווה מימוש נאמן ביותר של המסגרת המודאלית הנקראת "מקאם". כלומר, לביטוי מקאם מסוים, מבצעים בדרך כלל אימפרוביזציה קולית או כלית (תקסים או תקאסים). זה מבטא את הפרמטרים השונים של המקאם בצורה טובה יותר מאשר בשיר פשוט ורגיל.

· "טקטוקה": ז'אנר ווקאלי המבוצע בצורה מחזורית (כמן רונדו) – זהו שיר מז'אנר "שירי בתי הקפה".

· גמלאן: תזמורת כלים, ברובם מטאלופונים – כלי הקשה + זמרים. זו מוסיקה צבעונית ומרובת שכבות. רבים הושפעו ממנה, מהם דביסי ועוד.

· "סמאיי": קטע מולחן כתוב, קבוצתי, במשקל 10/8

· "דולב": קטע אינסטרומנטלי מולחן וממושקל, המהווה מן פרלוד, קטע מבואי ל…

"סמאעי": ז'אנר אינסטרומנטלי. נגזר מהמילה: "סמאעי" – שמיעה. במקור הוא מציין את התבנית הריתמית: קע, מיזאן.

——————————————————————————————————–

סיכומי שיעורים ממהלך השנה

· האזנה: אודיאה ספי – זמר גדול שהלך לעולמו לפני 3 שבועות (אוקטובר 2013).

"מאוואל" – הוא ז'אנר במוסיקה הערבית הקשור לטקסט ולא אינסטרומנטלי. הלחן כתוב, אך בז'אנר יש אלמנט אימפרוביזטורי, מוסיפים קישוטים וסלסולים. נוטים לחושבו כמאולתר כולו.

למוסיקה 4 פרמטרים: גובה, משך, עוצמה וגוון.

· בקורס זה נתמקד בגובה, בהיבט הסולמי המודאלי של המוסיקה הערבית. מסגרת מודאלית זו נקראת "מקאם". ונדון בה גם בתרבויות האחיות, פרסית, תורכית והודית.

· המקאם מזוהה עם התרבות המוסיקלית הערבית. בתיאוריה, קיימים שפע של מקאמת (ריבוי של "מקאם"), מאות ועוד. אך בפרקטיקה קיימים 40 פחות או יותר (תלוי בהתייחסות: עצמאיים או נגזרים).

· נסווג את המקאמת לפי אבי טיפוס של 4 משפחות מרכזיות של מקאמת, ואת השאר נסווג לפיהן על פי הדמיון (יש המסווגים לפי שמונה משפחות).

· ננסה להבין את המבנה הטטרכורדיאלי של המקאמת ואת שיטות הצירופים שלהם (קיימים שלושה סוגי צירופים).

· הזזות וטרנספוזיציות – יוצרים מקאמת חדשים. 23 טרנספוזיציות נוספות בנוסף למקאם המקורי. כך שבתיאוריה יש 24 צורות לכל מקאם, בפרקטיקה – הרבה פחות. הטרנספוזיציות משנות את המקאם באופיו ובהתנהגות המודאלית.

· אלטרציות אופייניות וחריגות. אלטרציה – צליל זר הלקוח מתוך המערכת הסולמית של אותה תרבות המשתלב במקאם.

· נעסוק בעיקר בגורמים המוסיקליים היוצרים את המקאם, ובמקביל נעסוק גם בגורמים חוץ מוסיקליים המשפיעים על המקאם.

· מודולציות אופייניות וחריגות – תיאוריה ופרקטיקה. קיימת חוקיות מסוימת המנחה את המבצעים בפרקטיקה.

דרישות הקורס: נוכחות, השתתפות פעילה, בחינה עיונית מסכמת (בחינה בעל פה – זיהוי מקאמת, מודולציות).

מודוס – מקאם

המערכת המקאמתית היא מודאלית. במערב מתייחסים למודוסים כמעין הנגדה למז'ור ולמינור. השניים האחרונים קשורים קשר בלתי אמצעי להרמוניה הפונקציונאלית. המודוסים מהווים כביכול חריגה והנגדה לסולמות מוכרים לנו: המז'ור והמינור. לא כך במוסיקה הערבית!! כל מקאם הוא מערכת שונה, לא לומדים מתוך השוואה.

ידוע שהמונח "מודוס" הוא עתיק יומין, היה קיים במוסיקה היוונית העתיקה. שמות המודוסים נגזרו משמות עמים, שבטים, מחוזות. המודוסים מתייחסים למוסיקה הרנסאנסית, המונודית, הכנסייתית, החד קולית ווקאלית. גם במוסיקה של המאה ה – 20 נעשה שימוש במודוסים. ברטוק וכד'.

מודוס – הגדרה: דפוס מלודי (מילון "האווארד") – ההגדרה לא מספקת.

המודוס הוא המסגרת המלודית, סכימת על/מודל האוגר בחובו אפיונים מוסיקליים וחוץ מוסיקליים ל…

המודוס במוסיקה הערבית הלך והשתחרר בהדרגה מהקשר שלו לאורח החיים, כמו המודוסים. ככל שהמסגרת המודאלית משתחררת מהקשר שלה עם העולם הסובב – היא מתקרבת למערב.

המקאם במוסיקה ההודית והפרסית היה קשור קשר הדוק לגורמים חוץ מוסיקליים, לעולם הסובב. בהודו, עד היום לכל סולם יש קשר לשעות היממה וחלק מהסולמות מכונים על פי שעת נגינתם ביום "ראגה בוקר" / "ראגה ערב"… וכן הלאה. במוסיקה הערבית – כך היה בעבר, אך בהדרגה, כנראה בהשפעת המוסיקה המערבית הלך והשתחרר קשר זה, והיום הקשר ממוקם בין הראגה ההודית לבין הסולם המערבי.

"הנובה האנדלוסית"

"הנובה האנדלוסית" – היא ז'אנר מיוחד שהתפתח בימי הביניים. הז'אנר התפתח בבגדד לפני בריחת זיריאב – מוסיקאי גדול באותה תקופה, שברח לאנדלוסיה ממריבה עם מורהו שאיים להורגו – הוא העביר את הנובות לשם.

מורהו היה בוסילי – מוסיקאי החצר בבגדד. בהדרגה הפך התלמיד לטוב יותר ממורהו… יום אחד ביקש החליף הראשי שזריאד יופיע בפניו, הוא הסכים לנגן רק בעוד שלו, ולא בעוד של מורהו… החליף התרשם מזריאד ומינהו למלחין החצר במקום מורהו… אחרי איום מהמורה – ברח התלמיד, לאנדלוסיה, שם הקים את הקונסרבטוריון הראשון בעולם, והפך שם לחשוב שבמוסיקאים ולמודל לחיקוי אף באופנה. שם הוא פיתח את ז'אנר "הנובה האנדלוסית".

נובה (nuba) – ז'אנר מוסיקלי כלי וקולי (בדומה לסוויטה הבארוקית) הנמשך כולה כשעה, כולן במקאם אחד. כל נובה בוצעה בשעה אחת משעות היממה – קשר ישיר לשעות היום. לא היה ניתן לבצע נובה זו או אחרת בשעה אחרת.

גם בימינו, יש עדיין למקאמת השפעה (תאת'יר – אתוס – אפקט) מסוימת, מצב רוחני, אמוציונאלי רגשי. גברי, פסימי, אופטימי, קודר, וכן הלאה.

הגדרת המסגרות המודאליות מורכבות ומשתנות מתרבות לתרבות. לעיתים ההבדל בין המסגרות אחידה ולעיתים מטושטשת. המשותף בין כל הסולמות בין כל התרבויות הוא ההיבט הסולמי!

סולם פלוס – רק הפלוס שונה מתרבות לתרבות. כולם הם: סולם, עם אלמט משתנה – גורם מוסיקאלי / חוץ מוסיקאלי.

סוגי ידע, חוקיות סמויה / גלויה

חלק מהסולמות קיימים באופן מודע וחלקם באופן סמוי (תיאוריה וורבאלית – בעל פה). החוקיות מודעת או מודעת באופן חלקי. לא נכתבו ספרי הדרכה באימפרוביזציה, הלחנה, וכד' במוסיקה הערבית, זו מן מסורת שבעל פה. קיימים המון כתבים תיאורטיים במוסיקה הערבית, אך כולם התייחסו אך ורק לחומר הגלם ולא מעבר לזה – לחוקי ההרמון, ההלחנה, והביצוע.

קיימים שלושה סוגי ידע:

1. ידע מודע (המוח מבין ויודע את שיודע ויודע גם לשיים את שעושה).

2. ידע בלתי מודע (המוח יודע, אך לא יודע שהוא יודע).

3. ידע למחצה (המוח יודע שהוא יודע, אך לא יודע לתת פירוש אקדמאי ברור).

מטרתנו היא הבאת הידע הקיים לרמה של מודעות.

קיים קונצנזוס בין מרבית המבצעים והוא מצביע על חוקיות סמויה. דוג' מובהקת: כאשר כל הקהל מגיב ברגע אחיד (לא מסוכם מראש) באיזו מחווה על רגע מוסיקלי – זהו קונצנזוס. גם המאזין וגם המבצע חשים בחוקיות זו, מה נכון ויפה ונעלה…

תיאורטית המוסיקה הערבית היא הכי פחות כתובה, בהשוואה לתרבויות מזרחיות אחרות. בין רב המבצעים התיאוריה איננה מנוסחת באופן מודע.

סכמות טבעיות – ענין הקיים בכל תרבויות העולם. כל תרבות מממשת את הסכמות הללו בעזרת הסכמות הנלמדות.

לדוג': הקפיצה הגדולה ביותר בקונטרפונקט פלסטרינה היא הסקסטה הקטנה, מדוע? כי היא נפתרת לקוינטה – חצי טון כלפי מטה ולא כלפי מעלה. כל אלה בחזקת חוקים אוניברסליים.

במוסיקה הערבית קיימים חוקים אך הם סמויים, לא ניסחו את התיאוריה. במוסיקה הודית חלק גדול מהחוקים מנוסח, והחלק הלא מנוסח קיים אם כי בעל פה – המבצעים מודעים לדרכי ביצועם למרות שהוא מועבר בעל פה. במוסיקה הערבית לא מלמדים אימפרוביזציה, השיעור הראשון הוא – תלמד לבד! ספיגת החוקיות באופן הדרגתי משמיעה וכד', לא מלימוד תיאורטי.

במאה ה – 13 חי תיאורטיקן חשוב שכונה "צרלינו של המזרח". הוא ערך סדר במוסיקה המזרחית וחילק את האוקטבה בצורה מסוימת. כך זה נמשך עד המאה ה – 18. חלק ממה שניסח שרד עד ימינו. כיום מתחלקת האוקטבה ל – 24 חלקים שאינם מושווים (הגדלים אינם שווים). הוא חילק את האוקטבה ל – 17 חלקים. בהם לדוג': מי חצי במול שונה באינטונציה בין המקאמת!

גורמים מוסיקליים התורמים להגדרת המסגרת המודאלית

גורם הגובה:

1. סולם – קיים בתיאוריה ובפרקטיקה.

סולם – הגדרה: רצף אירועים מוסיקליים על ציר הגובה תוך התעלמות מוחלטת מציר הזמן, כאשר קיימת הירארכיה בין הצלילים:

· החשוב הוא צליל הטוניקה, הפינאליס, במוסיקה הערבית הוא נקרא: "קאראר", "אסאס".

· הצליל השני בחשיבותו: צליל הרסיטציה – הדומיננטה.

· צלילי האתנחתא. יש להם חשיבות. ניתן לדון באופן העצירה ועל איזה צליל.

2. מוטיבים אופייניים.

במקאם יש מוטיבים אופייניים לפתיחה, לאמצע, ולסוף. ישנם מוטיבים גמישים שניתן לשבצם במקומות שונים וישנם ספציפיים המתאימים לחלק מסוים בשיר. במוסיקה פרסית המוטיב נקרא: "גושה" – בכל קטע יש מספר "גושה" המופיעים באותו קטע.

קיימים מוטיבים ניידים בין מקאמת שונים. לעיתים נראה שימוש באותו מוטיב ביותר ממקאם אחד – עם שינוי מוטיבי קל. ולעומת זאת יש מוטיבים המתאימים למקאם ספציפי.

3. מרווחים אופייניים.

המוסיקה הערבית צועדת בסקונדות גדולות, קטנות ומוקטנות וטרצות. מרווח הגדול מטרצה – נפוץ פחות. הקפיצות הן יותר למעלה מאשר למטה. קפיצת סקסטה קטנה – מוטיב האהבה. סקסטה גדולה – לא נפוצה כל כך, ספטימה – בקושי.

4. מנעד – אמבידוס – מרווח התוחם את המנגינה – קצה הצלילים.

טסיטורה – (רגיסטר) אזור מרכז ההתרחשות של מנגינה ספציפית תוך התייחסות לצליל הפינאליס, הצליל היסודי. הטסיטורה ספציפית יותר מהמנעד הכללי. עניין הטסיטורה חשוב לאפיון המקאם. ישנם כאלו ששמם משתנה בגלל איזור ההתרחשות.

5. משכים

טמפו הפעמה – בדיבור על מוסיקה מאולתרת שאיננה ממושקלת. הגדרה – מספר הפעמות ביחידת זמן מוגדרת.

טמפו הדחיסות – הגדרה: מספר הצלילים ביחידת זמן מסוימת.

זה נכון לגבי כל מוסיקה, אך בעיקר למוסיקה מאולתרת ללא משקל מחזורי. מודדים את רמת הדחיסות על ידי חלוקת המוסיקה ליחידות זמן קצובות, שניות או דקות, וספירת כמות הצלילים שהופיעו בשניה, או בחצי דקה…

גורם סמוי: ישנם מקאמת שעקומתם עולה והדחס גובר עד לשיא – שם תם הקטע המוסיקלי. כך במוסיקה ההודית – העקומה עולה בלבד. עקרון ההגברה בנוי משלושה שלבים מוגדרים מבחינת האינטנסיביות. במוסיקה הערבית והמערבית יש בסוף ירידה מסוימת שאינה שווה לתהליך העליה – מן פורקן. במוסיקה הערבית מופיעות הרבה פסגות קטנות במהלך הקטע והן מטשטשות מעט את הקליימקס המרכזי של הקטע.

6. תבניות ריתמיות מרכזיות.

העיסוק במקאם אינו כל כך על קצב. הקשר בין מקאם לבין תבנית ריתמית (mizan – שם כולל לתבניות הריתמיות במוסיקה הערבית) קלוש מאוד, הוא קשור דווקא למוסיקה שאינה ממושקלת, מאולתרת. רבים נוטים לחשוב שהאלתורים הם ללא קצב, מוסיקה חופשית לחלוטין. זה לא מדויק. קיים חופש מוגבל ומוגדר על רקע הקביעות. אין פעמה מחזורית, והמוזיקה אכן לא ממושקלת, אך קיימים משכים מוגדרים מאוד, ויש תבניות ריתמיות מוגדרות ויש גם טמפי סמוי האופייניים למקאמת מסוימים. קיימת חוקיות פנימית פרופורציונלית אף אם לא ניתן להסביר במדויק כמה ארוך ולמה. כדי שמשך מסוים ישמע נכון – יש ליצור סביבה המצדיקה את אותו משך. הפעמה קיימת לשם ליכוד החומר המוסיקלי הנוצר. לעיתים מאלתרים על תבנית ריתמית (או ריתמית ומלודית) נתונה – מן אוסטינטו ריתמי.

7. מליסמטיות לעומת סילאביות.

ישנם מאקאמת מקושטים יותר או פחות, תלוי באופי המקאם – זהו גורם סמוי.

8. גורמים מוסיקליים / חוץ מוסיקליים.

גורמים חוץ מוסיקליים:

· שעות היממה.

· מסגרת ביצוע – אירוע ומיקומו. חתונה, חג… קודש או חול.

· לכל מקאם יש אתוס, מצב רוח מסוים. מוסרי, אמוציונאלי.

פעם נהגו לקשר בין מקאם לבין זמן לבין ריח (בישום). האמינו ששילוב המוסיקה, הזמן והריח משפיעים על הטמפרמנט (קישור לצבע – פעם היו לעוד 4 מיתרים שנצבעו בצבעים שונים).

· תפקידים שונים.

את ה"נובה האנדולוסית" לא היו מבצעים כל כולה לפני כל אדם – ביצועה היה תלוי מעמד. כגון, לפני שליט, שר וכן הלאה. בהתאם למעמד החברתי של המאזין נקבע איזו נובה תבוצע וכמה ממנה יושמע…

פעם היה תפקיד "סאטאר" – מן מתווך בין השליט למבצע. הוא היה מזמין את הנגן לנגן לפני השליט. הנגן היה מנגן לשליט מאחורי וילון שנקרא: "ציטאר" – מכיון שלא היה מכבוד השליט שנגן יראהו…

כמוסיקאים, עלינו לשמור על כבוד המוסיקה, לא צריך להיענות לדרישות כאלה ואחרות כגון נגינה בשעת אוכל וכד'. הנגינה היא כדיבור בצלילים! שיחה בשעת המוסיקה היא הפרעה וחוסר כבוד, בנוסף לכך שמוציאה את הנגן ואת שאר המאזינים מהריכוז.

האינטראקציה בין המבצע למאזינים במוסיקה הערבית חזקה מאוד. יש בה חוקיות מסוימת, יש לדעת מתי להגיב, מבחינת הזמן, היכן להגיב, מבחינת המיקום בקטע, ואיך להגיב.

שיעור חדש

· האזנה: תאקסים. ביצוע – ריאד סומבטי – מלחין ומבצע גדול בתולדות המוסיקה הערבית. הוא כתב הרבה לפרימדונה: אום כולתום.

הז'אנר "תאקסים"

תקסים (taksim), ביחיד: תאקאסים (takasim) – זהו ז'אנר אינסטרומנטלי אימפרוביזטורי שאיננו ממושקל, המהווה מימוש נאמן ביותר של המסגרת המודאלית הנקראת "מקאם". כלומר, לביטוי מקאם מסוים, מבצעים בדרך כלל אימפרוביזציה קולית או כלית (תקסים או תקאסים). זה מבטא את הפרמטרים השונים של המקאם בצורה טובה יותר מאשר בשיר פשוט רגיל.

"מאוואל" – הוא תקסים באימפרוביזציה קולית. המאוואל מבוצע על טקסט או על הברות.

לתאקאסים יש מבנה, למרות שרבים טוענים שאין לו צורה – זה לא מדויק. המבנה: א, ב, א' (כמבנה הסונטה הקלאסית).

א – תצוגה והצגת האלמנטים המבניים השונים מבחינה מוסיקלית.
ב – חלק מודולטורי – בין 2-6 מודולציות. הממוצע הוא 3 מודולציות.
א' – חזרה למקאם הראשי (מעין רפריזה) אך בצורה מעט שונה, ללא שימוש בחומר זהה בהכרח. הדמיון, ה'שיבה הביתה' היא בחזרה למקאם בו פתחנו (הפן הסולמי הוא החשוב), לא בתמה (בחומר הנושאי). ב'מחזר' ניתן לבצע וריאציות על הנושאים שהופיעו בפתיחה אך עם יותר דחיסות והגעה לשיא. חלק א' שחוזר יהיה קצר יותר מחלק א' שפתח.

בין היחידות המוטיביות בתאקאסים באות הפתעות קטנות ואתנחתות, צפויות ושאינן צפויות. מיקום ותזמון הופעתן הוא היוצר ציפייה או מתח (במובן החיובי). זה חלק מה'טכניקה הקומפוזיטורית' של התאקאסים. להפסקות האלה יש תפקיד מבני חשוב! המשך הממוצע שלהן הוא 2-4 שניות. ככל שההפסקה קצרה יותר היא מתוחה יותר, כשהיא מתארכת היא מאבדת ממתיחותה. לרב, אחרי פורקן המתח יש צורך במעט זמן להרפיה, גם ביחסי המבצע-מאזין, המהווים שניהם גורמים משלימים. ההפסקה גורמת למאזין ולמבצע לצבור תאוצה לקראת ההמשך ולתכנן את השלב הבא (וכן, כאמור, לפרוק את המתח שהצטבר עד כה). קיימת הפסקה חוצצת (מעין צזורה קטנה) ומנגד קיימת הפסקה מבנית יותר הבאה לבטא תחושה.

"מקאם"

"מקאם" – הוא טיפוס של מודוס, מסגרת מודאלית האופיינית למוסיקה הערבית. המילה "מקאם" – ברבים: "מקאמת", פרושה:

· מקום.

· סטטוס (מעמד חברתי).

· מקום מדויק של צליל על סולם מוסיקלי מסוים.

· אסיפה או כינוס בו התאספו אנשים למטרות ספרות ומוסיקה.

· ציון שם במה – המקום בו ישב/עמד המבצע/הנגן/הזמר בשעה שייצר מוסיקה.

ההגדרה האחרונה אינה מתחברת לעדויות ההיסטוריות המסורתיות, כיון שהנגן לא עמד במקום גבוה כשניגן לפני השליט, החליפא, ואף וילון חצץ ביניהם.

אופן הרישום במוסיקה הערבית

בכתיבה על חוקי הקומפוזיציה של המוסיקה הערבית, שהחלה בעשרות השנים האחרונות, שיטת הרישום היא מערבית לחלוטין. סימני החצי במול/דיאז נרשמים כקו אנכי על סימן ההיתק. אך ישנם אלמנטים שלא ניתן לרשום, מכיון שזו אמנות מאולתרת המושתתת על מסורת (כג'אז). חלק מהאלמנטים לא שווים את המאמץ בכתיבה כיון שקשה לקרוא את כל העיטורים הכתובים, עדיף פשוט לא לכתוב, והנגן יאלתר. בנוסף, הכתיבה הדייקנית מגבילה את הנגן, ומונעת ממנו חופש אלתורי. לרב, כותבים את השלד הבסיסי של הקו והמבצע משתתף עם המלחין בתוצר הסופי. למרות שהענין הוא בחזקת אלמנט אימפרוביזטורי הוא גם קומפוזיטורי, כיון שהנגן בביצוע היצירה מספר פעמים נוטה להשתמש בקישוטים זהים לעיתים ואף במקומות זהים אופייניים.

השוואה בין תרבויות המוסיקה הערבית

כאשר אנו רוצים ליצור ספציפיקציה/מיון תרבויות – עלינו לחפש את השונה והשווה ביניהן, בתכונות מסוימות אלו ידמו לאלו ובתכונות אחרות אלו לאלו:

· בין האזורים: סוריה, לבנון, מצרים, ירדן, ישראל – קיים מכנה משותף גדול מאוד באפיונים המוסיקליים במוסיקה הערבית.

· עיראק, ערב הסעודית – להן מוסיקה אחרת כמעט במסגרת המוסיקה הערבית.

· איראן – תרבות שונה לחלוטין.

· צפון אפריקה – טוענים שאין שם רבעי טונים באופן מובנה, אלא כמו במוסיקה ההודית. גם להם מוסיקה שונה.

"המסורת הערבית הגדולה" – כוללת את עולם המוסיקה הערבי, המוסיקה הערבית והתורכית. כללו זאת מכיון שהתיאורטיקנים חשו שיש השפעה גדולה בין סגנונות המוזיקה הללו. אך כמובן שקיימים הבדלים רבים אף ביניהן.

בסגנונות המוזיקה בארצות ערב קיימים הבדלים מהותיים ברמת חומר הגלם! שימוש ברבעי טונים או בחצאי טונים. לעומת זאת בין תרבויות אחרות חומר הגלם זהה, כאשר השינוי נעשה באתוס-פאתוס, ברמת המתח ובחוקי הקומפוזיציה.

"מאקאמה" – ז'אנר ספרותי.

במקביל למקאם המוסיקלי צמח ז'אנר ספרותי שנקרא: "מאקאמה" – על שם האיש שכתב את סוג הז'אנר הזה. אלחרירי – חיבר מקאמת שנושא את שמו: מקאמת חרירי. חוברו יצירות גבוהות ברמה ספרותית.

יש המנסים לקשור בין המקאמת המוסיקלי לזה הספרותי. ואכן, יש קשר, כיון שבתקופות ההיסטוריות התאספו אנשים במטרה להאזין לשירה ספרותית וליצירות מוסיקליות. בגלל התפתחות הטכנולוגיה פחתו התאספויות אלו.

אלחקאוואתי – דמות (כמן 'מגיד'), אדם המספר סיפורים ומנסה להלהיב את הקהל בז'אנר. מנסים כיום להחיות תרבות זו.

ז'אנר בתי הקפה

מבצעי התאקאסים יכלו לבחור את המקום בו יופיעו, לרב בגנים ציבוריים, או בבתי קפה. הז'אנר נודע כ: "ז'אנר בתי הקפה". אחד המפורסמים: סאלח עבדל חי, שחי בסוף המאה ה – 19 ובתחילת המאה ה – 20 – במצרים.

· נאזין: "טקטוקה" – שם של ז'אנר ווקאלי המבוצע בצורה מחזורית (כמן רונדו) – זהו שיר מז'אנר "שירי בתי הקפה".

הביצוע הוקלט ב – 1925. רב המוסיקה הערבית הוקלטה בתקופה קצרה. בקהיר ב – 1904 – 1932 הוקלטו כמויות אדירות של מוסיקה ערבית. גם שיטת השירה דאז מושפעת מהשירה התורכית העותומאנית (ששלטו אז בקהיר), ולכן גם האינטונציה שונה.

סעיד דארוויש – ממטרותיו: שחרור המוסיקה הערבית מהשפעות תורכיות. דארוויש היה מוסיקאי מהפכן שמטרתו היתה ליצור זהות חדשה ועצמאית למוסיקה הערבית. היו אחרים שהמשיכו את דרכו, אך הוא היה הדמות המרכזית במגמה זו.

ברב ההקלטות לא שומעים תיפוף, למרות שהשיר ממושקל. הסיבה היא ענין המעמדות. לדעת פרופ' תייסיר אליאס: תיאורטיקן חשוב במאה ה-20, אלפראבי כתב את ספר המוסיקה הגדול, בו הוא ממקם את הקול האנושי בראש פירמידת המוסיקה. לאחר מוקמו הכלים שיכולים לחקות את הקול – כלי נשיפה. עוד – שדומה לקול הגבר (רב הזמרים הערביים היו נגני עוד, משום הדמיון של הגוון והמנעד לקול הגבר, וכן משום שנוח לשיר וללוות בעוד מאשר בכינור או בכלי אחר). בתחתית הפירמידה ממוקמים התופים. עד היום המתופף מקבל משכורת נמוכה יותר מחברי ההרכב המוסיקלי באירועים ובחתונות, וכן, בסעודות משותפות הוא יושב במקום זניח (כך גם במוסיקה ההודית). אף בתקליטים בהם הוקלטו תופים, רשומים שמות הנגנים חוץ משם המתופף. בחלק מהביצועים אף אומרים את שמות הנגנים בתוך פס הקול המוסיקלי (בהנחה שיצרבו את הדיסק ולא ידעו מי המבצעים), אך לא אומרים את שם המתופף.

אום כולתום בראיון: המתופף שלי (חאסאן אנוואר) – מגן עלי. ברגעי וריאציות ריתמיות סבוכות היתה מאבדת לעיתים את הפעמה, והוא היה מניח לה ביט ראשון מלאכותי כדי שתמצא את עצמה.

המקאם – המשך

המושג "מקאם – נכנס לשימוש כישות מודאלית במאה ה – 15 לתיאוריה ולפרקטיקה, לפי הספרים. חוקר ערבי, טוען שהמושג "מקאם" נכנס לשימוש עוד במאה ה – 14. תיאורטיקן חשוב מהמאה ה – 13 כתב ספר חשוב, והשתמש במקום "מקאם" במילה – "דור". ולתיאור המונח "מקאם משני" השתמש במילה "שד".

צליל – מתארים במונח "נהאמה". מקורה בשפה הערבית (לא בפרסית, כמו במקרים רבים), כמן נהימה. לעיתים משתמשים במונח "נהאמה" לתיאור המונח "מקאם". וכן המילה "טובע" (כמו טבע, אופי) החליפה את המונח "מקאם" כיון שהאמינו שכל סולם מבטא אופי או טבע.

המקאם בתור ישות מוסיקאלית נחלק לשני טיפוסים:

1. טיפוס מלודי, טונאלי, מערכת סולמי.

2. סוגה או ז'אנר.

במוסיקה עיראקית מהווה המקאם מערכת סולמית מודאלית, אך מתפקד גם בתור ז'אנר – סוויטה הכוללת יצירות אינסטרומנטליות שונות המסודרות בסדר מסוים, קובץ יצירות קוליות וכליות המסודרות ברצף מסוים לפי עקרון הגברה. ז'אנר זה נקרא במצרים "וואסלה", בצפון אפריקה נקרא "נובה".

"קארה אל מקאם" – מונח המתאר את האדם השר/מדקלם את הטקסט. אדם זה חייב להיות לא יהודי!

המוסיקאים המצטיינים היו יהודים בתקופה ההיא. בועידת קהיר, במאה ה – 20 (בה השתתפו הינדמית, ברטוק ועוד), כל ארץ שלחה נציגות של המוסיקה שהיא מייצגת. את המוסיקה העיראקית יצגו יהודים! הם הצטיינו בתור מבצעים. דוגמה מובהקת הם אחים אל כוותי ועוד, חלקם עלו ארצה. בגירוש ספרד (1492) גורשו יהודים וערבים כאחד. המגורשים התיישבו בצפון אפריקה ושם התפתחה מסורת מוסיקלית שהמשיכה את זו של ספרד. לכן אנו מוצאים את 'הנובה האנדלוסית' דווקא שם.

רב הז'אנרים האינסטרומנטליים מושתתים על המסגרת הזו: "סמאעי ת'קיל". ולכן שם הקטע יקרא: "סמאעי מוחייר טנבורי" – סמאעי (ארגון ריתמי) מוחייר (ארגון מודאלי – שם המקאם) טנבורי (שם הזמר).

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

2. במקאם "חוסייני" – הסי הוא חצי במול ויכול להיות גם סי במול. ואילו, בביאת – הסי הוא במול, שיכול להיות לעיתים גם חצי במול.

עניינים אלו משפיעים על התנהגות המקאם. בחוסייני – יובלט הלה (ששם המקאם גזור ממנו, משם הצליל "לה") – כדי להצביע על השוני. זה איננו ביאת, אלא חוסייני.

· עם זאת, ניתן להבליט בתוך החוסייני טטרקורדים מסוימים, כגון: ראסט על סול – סול, לה, סי חצי במול, דו. וכן: עג'ם על פה – פה, סול, לה, סי חצי במול.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם חוסייני (ונראה תופעה אמביווילנטית זו גם במקאמאת נוספים) יכול להיחשב כהזזה שניה של ראסט, ומאידך, הוא שייך למשפחת ביאת – כיון שהטטרקורד הראשון שלו זהה לביאת.

מקאם "מוחייר"

מקאם "מוחייר" זהה ל"חוסייני" במאגר הצלילים, רק שהטסיטורה, מרכז איזור ההתרחשות, מתמקד יותר ברה הגבוה – והוא נחשב לטוניקה – במקרה כזה יקרא המקאם "מוחייר".

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

"סמאעי" – זהו ז'אנר אינסטרומנטלי. נגזר מהמילה: "סמאעי" – שמיעה. במקור הוא מציין את התבנית הריתמית: קע, מיזאן. נבדיל בין:

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

המעבר ממי חצי במול ישירות לפה # – נשמע צפון אפריקאי, ולא אופייני למקאם הלבנוני / מצרי. לכן יש להשתמש בפה# כמוביל לסול (נאהוואן על סול).

מקאם "ראסט" עם הזזות

בכל מערכת מחזורית מתמטית ניתן לבצע הזזות – הזזת נקודת ההתחלה לצליל אחר, ללא שינוי סימני ההיתק – התוצאה: מערכת האינטרוולים השתנתה.

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

צליל מוביל תחתון מרוחק חצי טון מהצליל המרכזי, אך צליל מוביל במרחק 3/4 טון (סי חצי במול) עדיין נחשב ל"וואהיר" – תומך. אך לא סי במול. סי חצי במול יותר אופייני גם בטטרקורד ממשפחת ראסט, כיון שהוא צליל ממאגר צלילי המקאמאת (לא לחרוג לסי בקר, או סי במול).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

· האזנה: "מין עזיבק" – קטע הפותח בראסט. הצליל לה במול קצת נמוך, מתוך שאיפה להגיע לסול. שילוב קצר של אלמנט סוזנאק. ניתן לפרש את הקטע כ"בשאייר".

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

1.      נוחתים לעיתים על צליל סולמי ראשון ושני – דו ורה, וכן תשיעי – נוצרת אוקטבה – מרה עד רה (חוסייני על רה).
2.      הבלטת טטרקורד ביאת על לה: לה, סי חצי במול, דו, רה. בירידה לסול חזרה, עושים שימוש בסי במול.
3.      בוסליק על סול.
4.      בוסליק על דו.
5.       ובהמשך הירידה עושים שימוש בפה# ומי במול.

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

חוסר המוגדרות של המקאמאת מהווה חלק מהאידיאל, המאפיין הסגנוני של המוסיקה הערבית. יתכן שזה ראסט, אך עצם העובדה שהמלחין שילב טטרקורד של חיג'אז – יגרום לפירושו (לטענת חלק מהמאזינים) כסוזנאק. אם האלמנט החיג'אזי קטן וזניח – ניתן להתייחס לכך כאל ראסט. חוסר המוגדרות הוא חיובי ונעשה באופן מכוון!

· האזנה לדוגמה מורכבת. הסקציה הראשונה בחיג'אז, תוך הבלטת הטטרקורד העליון שהוא חיג'אז. הסקציה השניה – ראסק. כך שבצירוף של שתי הסקציות – קיבלנו – סוזנאק.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

ה"דלנשין" הוא מקאם ממשפחת ראסט, כיון שהטטרקורד הראשון זהה לראסט. הוא איננו נפוץ כמקאם עצמאי, לרב הוא מופיע בשילוב עם מקאמאת אחרים.

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

בספרו של אלמרוי, במיון למקאמאת הבסיסיים והמשניים, לא הופיע מקאם ביאת בין המקאמאת הראשיים. למען האמת, השם "ביאת" לא הופיע כלל, אלא אותו החליף מקאם בשם "ניירוז" – על תקן של מקאם משני. יתכן שהשם ניירוז צמח בגלל שהטטרקורד העליון שלו הוא ביאת.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

· האזנה: קטע נוסף – הזמרת פיירוז, שרה ראסט על דו, בקטע היא עוברת כביכול לביאת על הדרגה השניה באמצעות הדגשת צליל סולמי 2, אך מכיון שהביסוס לא היה ביאת על דרגה חמישית – אין זה ניירוז.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

סייד דרוויש – "באך" של המזרח. דרוויש הוא אחד המוסיקאים החשובים ביותר שהניחו את יסודות המוסיקה הערבית. עד המאה ה-13 היתה המוסיקה הערבית תחת השפעה תורכית חזקה מאוד ובהדרגה החלה לפתח עצמאות. דרוויש, בתור מוסיקאי מצרי, ניסה לשחרר את המוסיקה הערבית מהשפעות אלה ולהעניק לה זהות אישית עצמאית. הוא הלחין שירים רבים, עסק בנושאים שונים בפן הפוליטי, שירים להורים, לילדים, לחברה על כל שכבותיה. השפעתו גדולה על המוסיקאים השונים בדורות ההמשך, ובעיקר על תלמידו, מוחמד אל בוהאבד, שהמשיך את דרכו, ועם קולו המרשים פיתח את הדרך.

האזנה: קטע נוסף.

יש שטוענים שהקטע בראסט, אך מכיון שהוא מתנהג כסוזנאק יש הרואים בו ככזה. הקטע פותח בלה במול וממשיך בכיווניות יורדת (בניגוד לראסט שכיווניותו עולה). אלמנט הסוזנאק מתחזק עם הצטרפות המקהלה, באמצעות הקפיצה בסקסטה כלפי מעלה וחיזוק על ידי סי בקר.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

גם במקאם זה יש טריטון בין פה לסי בקר, אך השוויוניות של החלוקה הפנימית של: טון טון טון – (כנגזר משם הטריטון, כמו במקאם "מאהור") נשברה, וקיבלנו בגלל הלה במול: חצי טון, טון וחצי, חצי טון.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

כאמור, בנוסף לשני הטטרקורדים המרכיבים את הסולם, קיימים טטרקורדים פנימיים אותם ניתן להבליט בנגינה או בשירה, על ידי השתהות (צליל אתנחתא) על אחד מהם והדגשתו.

הפנטקורד העליון בסוזנאק: דו, סי בקר, לה במול, סול פה – העצירה על פה יפה ואופיינית! אלמנט זה מהווה חלק מאפיון המקאם.

1. הטטרקורד הפנימי: לה במול, סול, פה, מי חצי במול – נקרא: טטרקורד "הוזאם".
2. הפנטקורד הפנימי: פה, סול, לה במול, סי בקר, דו – נקרא: טטרקורד "נקריז" (מקאם נקריז המקורי מושתת על דו בשלמותו ומכיל 8 צלילים).

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

3. הנגזר מרה עד רה עם אותם סימני היתק – יקרא: מקאם "שורי". צליליו הם: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו, רה. כלומר: השורי הוא הזזה שניה של סוזנאק (על דו).

כך, במקאם אחד ניתן לגלות עולם ומלואו. הגדלות היא לא לאבד את משקל הדו, ה"קאראר", הנותר מרכז המשיכה, למרות ההתמקדות בצליל אחר (לא מודולציה).

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

הקטע מושתת על מקאם "ראסט" עם שילוב קל של "סוזנאק" על סול, ולכן יש שטוענים שהקטע מושתת על "סוזנאק" (יש המכנים מקאם בשם אחר אפילו בגלל צליל או שניים החורגים מהמקאם היסודי).

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

המקאם איננו סולם בפן המופשט כמו במוסיקה המערבית. לרב נוכל לבטא את המבנה הסולמי בעזרת הרישום הצלילי. אך לעיתים התנהגות פרגמנטלית מסוימת היא זו שיוצרת את המקאם, כזה הוא מקאם "זאוויל" – השייך למשפחת ראסט.

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

ושוב, עם שינוי הסי לחצי במול – חזרנו למקאם ראסט. כך שסולם זה הוא מן שילוב של אלמנטים שונים יחדיו היוצרים את המקאם הנקרא: "זאוויל". זהו סולם המוכר בפרקטיקה, ויש שנוהגים לשיים אותו ולתת לו מקום אף בתיאוריה.

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם זה (המורכב מהטטרקורדים ראסט + עג'ם) נקרא "מאהור", על שם הצליל השביעי – המהווה שינוי מהותי מאבי המשפחה, ראסט (בו יש סי חצי במול).

טטרקורד זה מכונה גם "מאח'ורי" (תרגום: שטן). האגדה מספרת: בתקופה עתיקה היה מוסיקאי שהתכוון לצאת מביתו, ולפתע נעמד לפניו זקן עם זקן מכובד, ושאלו: האם אתה מכיר את מקאם 'מאח'ורי'? לא, ענה לו. יעץ לו הזקן: השאר בבית ולמד מקאם זה. אומרים שהיה זה השטן, ולכן מקאם זה מכונה "שטן" – הוא מכיל את הטריטון (מפה לסי בקר).

· האזנה: קטע המבוצע על ידי "אסמהאן" – כינויו של המבצע: אמאס אל-אטרש – במקאם מאהור. שם הקטע "תן לי לשתות אותה" – "אסקניהא". המלחין: מוחמד אל אסבז'י.

במוסיקה הערבית מקובל לתת כינויים "אמנותיים" למוסיקאים דגולים, כגון: "אום כולתום" – שנקראה כך משום צווארה העבה – כלתאווה. "אל סופי" – זך, משום נגינתו הזכה. "פיירוז", "סאבאח" – כינוי לזמרת, ועוד.

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

טסיטורה (בשונה ממנעד) – אזור ההתרחשות של המנגינה העיקרית ביחס לצליל הטוניקה. המקום בו מתרחשת מרכז ורב רובה של המנגינה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

1.      הראסט המרכזי – כפי שהכרנו. הדו המרכזי (ששמו ראסט) הוא הטוניקה העיקרית, וסביבו, מעל ומתחת, מרכז ההתרחשות.
2.      רהאווי – כשעיקר ההתרחשות המלודית היא מתחת לדו (בעוד חדשני, עם שישה מיתרים, ניתן להגיע אף לדו שמתחת). מקור השם "רהאווי" הוא עיר פרסית בשם "ראהה".
3.      כרדאן – כאשר מרכז ההתרחשות הוא בטסיטורה העליונה, כשהדו העליון (ששמו כרדאן) מהווה הטוניקה המרכזית – מרכז המשיכה. לכן וריאציה זו נקראת: "כרדאן", אם כי ניתן לרדת ולגעת גם בדו התחתון.
סיכום: קיימת חשיבות לגובה הטסיטורי של צלילי המקאם (כמו במוסיקה מודאלית – היפו מודוסים).

פתגם יפה על ראסט: "אם יש לך לילה ארוך – תנגן ראסת". למה? כיון שסבורים שהראסט הוא מקאם נדיב ועשיר, יש לו רפרטואר מוטיבי גדול כך שיש הרבה מה לנגן בו, החומרים אינם נגמרים. (יש מקאמאת מוגבלים יותר מבחינת המסורת הערבית).

בניגוד למסורת הפרסית וההודית, בהן אסור לבצע מודולציות, אחד האלמנטים המוכיחים על יכולתו האימפרוביזטורית והקומפוזיטורית של הנגן במוסיקה הערבית היא יכולתו לבצע מודולציות לסולמות חוקיים, כשהתהליך נכון. אך התנאי הוא: חזרה הביתה כראוי – בצורה משכנעת, מקובלת ואסתטית. ולכן צורת התאקסין: א', ב', א'. א' – בסולם הראשי, ב' – מודולציה, א' – חזרה למרכז.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

במוסיקה ערבית אין חשיבות לגובה אבסולוטי! יש יותר חשיבות למיקום המקאם על הכלי. כלומר: בהאזנה, מזוהה ראסט על דו מבחינת הגוון (אף אם הוא על סי במול או על צליל אחר). מיקום המקאם על הכלי קובע את סוגו בלי תלות בגובה האבסולוטי שלו.

זאת מכיון שבמוסיקה ערבית קיימים שלושה סוגי כיוונון מרכזיים.
במוסיקה ערבית מכוונים לפי סול (ולא לפי לה – כמו במוסיקה המערבית) – כי זה המיתר הפתוח בכינור. אף מבחינה סטטיסטית הסול הוא הצליל המופיע הכי הרבה במוסיקה.

1.      כיוונון סול פיאנו (פסנתר) – כיוון הסול בכלי שיהיה מכוון לסול שבפסנתר. זהו כיוונון חדש יחסית – השפעה מערבית.
2.      כיוונון פה # – כיוון הסול בעוד או בכינור שיהיה מכוון לפה# שבפסנתר. למי שיש לו שמיעה אבסולוטית – קשה עם זה.
3.      כיוונון קטן – כיוון הכלי טון שלם נמוך. כלומר, הסול בעוד או בכינור יהיה מכוון לפה שבפסנתר.

כלומר, לגובה האבסולוטי אין חשיבות – יש חשיבות לביצוע המקאם בסולם הספציפי בכלי. מיקום המקאם בכלי מכתיב אילוצים שונים באופי ובגוון של המוסיקה שתתקבל. ניתן לזהות את המקאם לפי התנהגותו וכן לפי גוון הכלי ומידת ההיכרות של המאזין עם הכלי.

קיימים כיוונונים נוספים הממוקמים בין הכיוונונים המוזכרים לעיל. אלה כיוונונים עצמאיים שהכלי מכוון בינו לבין עצמו.

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

ישנם גם טטרקורדים פנימיים, סמויים בתוך המקאם, לדוג': מרה עד לה, ממי עד סי חצי במול. לא תוספת צליל אלא הבלטת צלילים פנימיים ממסגרת הסולם – כך מתקבלים טטרקורדים שונים. זוהי מן הבלטה זמנית של מרכז אחר, אך לא מודולציה, המרכז נותר דו.

שיטת העבודה – כיצד מיושם המקאם בפרקטיקה?

ישנם מקאמאת בעלי כיווניות עולה / יורדת. הראסט מאופיין בכיווניות עולה באופן הדרגתי. בד"כ מתחילים מה"קאראר" – צליל הפינאליס. סביבו יוצרים מתח מבני במטרה לבססו באמצעות שימוש בצלילים הסמוכים לו, וכן באמצעות ה"רמז" התחתון (סול נמוך). לאחר מכן מבססים את הטטרקורד העליון, בנוסף לביסוס הצליל התחתון של הטטרקורד – ה"רמז" – סול. התנהגות זו תקפה לגבי רב הקטעים המוסיקליים המושתתים על מקאם ראסט. בביסוס הסול בתהליך מודולטורי – הפיכתו למרכז ראשי, עושים שימוש בפה חצי #.

"חסאס" – משמעות: רגיש – כינוי לצליל המוביל לצליל 'פינאליס העליון'.
"ד'היר" – משמעות: תומך – כינוי לצליל המוביל לצליל 'פינאליס' התחתון.

במקאם ראסט קיים מהלך של צליל מוביל: סי בקר לדו (הצליל האחרון במקאם). צליל זה נקרא: "חסאס" – זהו מהלך רגיש של ביסוס. אך סי בקר המוליך לצליל הפינאליס התחתון נקרא: "ד'היר" – תומך. כך שיש שינוי בהגדרה בצליל המוביל בהתאם לרגיסטר.

בדרך כלל באלתור, כל התהליך נעשה באופן הדרגתי. ניכר שימוש רב בסקונדות, בטרצות, ולעיתים בקווארטות בעליה. הירידה הדרגתית מאוד ומקוטעת (לא סולמית ברצף), וגם הסקוונצות יופיעו עם שינויים קלים, הרחבות וצמצומים.

· האזנה: קטע על מקאם ראסט בביצוע קאנון. טכניקה מקובלת: ביצוע הקו באוניסון באוקטבות.

שיעור חדש

· האזנה: ראסט על דו.

ניתוח:

3 הפראזות הראשונות מבססות את ה"קאראר" – דו (הטוניקה) באמצעות צלילים סובבים, ואפילו בנגיעה בסול הנמוך, בפראזה אחת או שתיים. בפעם השניה מופיע ביסוס הדו עם הגעה לקוורטה מעל – לפה. בירידה – שימוש בסי במול ולא חצי במול, ניתן להשתמש בו אף בעלייה, כמו במקרה שלפנינו. הפראזות הבאות מבססות את ה"רמז" – צליל ה"דומיננטה" – צליל מרכזי משני, כשה"קראר" עדיין מהדהד באוזני המאזין.

מקאם ראסט פופולרי ונפוץ מאוד, בארצות שונות כינוהו בשמות שונים (בערבית): מבוא, פרלוד, זנב, וכן הלאה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

"ראסט" נחשב למאקם הבסיסי והחשוב ביותר במוסיקה הערבית. חיבורים רבים נכתבו עליו על ידי גדולי התיאורטיקנים של המוסיקה הערבית. מקור המילה: "ראסט" הוא מפרסית: ישר. שבעת צליליו נקראים: "אוסול" – כי הם המייצגים את צלילי המוסיקה הערבית (24 רבעי הטונים).

צלילי מקאם ראסט: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו.
שמות צליליו, בעגת המוסיקה הערבית: ראסת, דוכא, סיכא, ג'הארקא, נוא, חוסייני, אווג', כרדאן.
המאקם בנוי משני טטרקורדים זהים: ראסט (על דו) + ראסת (על סול).
"שחסייה על מאקם" – אפיון, אופי המקאם. פרוט אפיוני המקאם:

לעיתים, בירידה עושים שימוש בסי במול כדי להקל את הירידה לדו התחתון, לצליל הפינאליס – ומתקבל טטרקורד מינורי (בוסליק). לא הכרח, אך אופייני מאוד, כשינוי זמני – גם עם השינוי, נחשב עדיין המקאם לראסט.

מכיון שראסט בנוי משני טטרקורדים זהים, ניתן לבנותו על דו, על סול, ועל דו גבוה ונמוך – כך מרחיבים את היריעה, את המנעד. הסול התחתון מהווה קונטרה, חיזוק צליל היסוד – ה'רמז'.

שיטת העבודה – כיצד מיושם המקאם בפרקטיקה?

· האזנה: קטע על מקאם ראסט בביצוע קאנון. טכניקה מקובלת: ביצוע הקו באוניסון באוקטבות.

שיעור חדש

· האזנה: ראסט על דו.

ניתוח:

מקאם ראסט פופולרי ונפוץ מאוד, בארצות שונות כינוהו בשמות שונים (בערבית): מבוא, פרלוד, זנב, וכן הלאה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

הזזה וטרנספוזיציה הם שני מונחים שונים:

טרנספוזיציה – בניית אותו מקאם לגובה אחר תוך שמירה על תבנית המרווחים בצורה מדויקת.
הזזה – שמירת ה"אמרטורה" – סימני ההיתק, של הסולם המקורי אך מיקומו על גובה אחר (היות שכך, תבנית המרווחים השתנתה).

ניתוח המקאמת:

לרב, לא עשו למוסיקה הערבית אנליזה, אלא ניתחו אותה בפן המבני והצורני בלבד – לא מעבר לזה. הבנת סוג המקאמאת חשובה לעין ערוך, יש לה חלק נכבד בפן הצורני, ולעיתים כל חטיבה עושה שימוש במקאם אחר. בהשפעת המוסיקה המערבית הפכה האנליזה במוסיקה הערבית למעמיקה יותר, כך שמעבר למבנה הסולמי, הטטרקורדי והצורני, היא כוללת גם ניתוח פראזות וכד'.

טטכורדים

המוסיקה הערבית היא מוסיקה טטרקורדיאלית. הסולמות בנויים מצירופי טטרקורדים. הטטרקורדים נחלקים לשלושה סוגים:

1.      טטרקורד זך (ג'נס – טטרקורד, תאם – זך) – מורכב מעשרה רבעי טונים (חמישה חצאי טונים) – קורטה זכה (2.5 טונים), כמו טטרקורד ראסת – דו, רה, מי חצי במול, פה (רב רובם).
2.      טטרקורד מוגדל (זאאד) – מכיל יותר מ-2.5 טונים – טריטון. 12 רבעי טונים. לדוגמה: דו, רה, מי במול, פה#.
3.      טטרקורד מוקטן – מכיל פחות מ – 2.5 טונים, פחות מעשרה רבעי טונים. לדוגמה: רה, מי חצי במול, פה, סול במול.

במקאם יש צירוף של שני טטרקורדים –

· הטטרקורד הראשון / התחתון נקרא: ג'אדע – שורש.
· הטטרקורד העליון נקרא: פרע – ענף.

כאמור, ניתן להרכיב את הטטרקורדים בשלושה סוגי צירופים: צירוף מופרד, מחובר, חופף (פירוט למעלה).

כיצד נשייך מקאם ספציפי לאחת מארבעת משפחות המקאם המרכזיות?

השיוך לאחת מהמשפחות נקבעת על פי הטטרקורד התחתון – השורש. הטטרקורד התחתון קובע את אופי המקאם ואת השיוך המשפחתי. לדוגמה: מאקם סוזנאק – שייך למשפחת ראסת, כיון שבשניהם הטטרקורד התחתון הוא: דו, רה, מי חצי במול ופה, למרות שהטטרקורד השני שונה (לה במול וסי בקר – בסוזנק, ולא לה בקר וסי חצי במול – בראסת).

בהמשך החומר נכיר את המקאמת למשפחותיהם בזה אחר זה.

מאקם "ראסט" (תרגום: ישר)

צלילי מקאם ראסט: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו.
שמות צליליו, בעגת המוסיקה הערבית: ראסת, דוכא, סיכא, ג'הארקא, נוא, חוסייני, אווג', כרדאן.
המאקם בנוי משני טטרקורדים זהים: ראסט (על דו) + ראסת (על סול).
"שחסייה על מאקם" – אפיון, אופי המקאם. פרוט אפיוני המקאם:

שיטת העבודה – כיצד מיושם המקאם בפרקטיקה?

· האזנה: קטע על מקאם ראסט בביצוע קאנון. טכניקה מקובלת: ביצוע הקו באוניסון באוקטבות.

שיעור חדש

· האזנה: ראסט על דו.

ניתוח:

מקאם ראסט פופולרי ונפוץ מאוד, בארצות שונות כינוהו בשמות שונים (בערבית): מבוא, פרלוד, זנב, וכן הלאה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

מוסיקולוג אנגלי: אג'ה אלס – המציא את השיטה הפשוטה למדידת הטונים בין המרווחים השונים. הוא קבע ש:

חצי טון = 100 סנט.
רבע טון = 50 סנט.

חוקרים הגיעו למסקנה שה"לימה" וה"קומה" – היחידות עליהן מדבר דרמווי בספרו שווים ל:

"לימה" = 90 סנט (במושגים שלנו, המערביים) – כמעט חצי טון.
"קומה" = 24 סנט – כמעט שמינית טון.

דרמווי חילק את האוקטבה ל – 17 חלקים שאינם שווים. טניני – כינוי לחטיבה.

· חטיבה – טניני ראשון (מדו לרה) בנוי מ: לימה, לימה, קומה = 204 סנט (טון שלם + 4 סנט).

· טניני שני: (מרה למי) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שלישית (מי לפה) לימה – יחידה עצמאית, הנקראת: באקייה (bakiya) – שארית. 90 סנט.

· חטיבה רביעית: (פה לסול) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה חמישית: (סול ללה) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שישית: (לה לסי) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שביעית ואחרונה (סי לדו) לימה – יחידה עצמאית, הנקרא: באקייה (bakiya) – שארית. 90 סנט.

יחדיו הגענו ל – 1200 סנט = אוקטבה זכה, כמו במוסיקה המערבית – רק שהחלוקה הפנימית היא שונה.

סקונדות

מכל זה בנה דרמווי 5 גדלים שונים של סקונדות, ומהצירופים של הסקונדות השונות הוא בנה סולמות שונים.

1. הסקונדה הקטנה – יחידת המידה הקטנה ביותר שאינה נחלקת היא: ב' (קיצור של באקייה – יחידה עצמאית – לימה = 90 סנט) – 90 סנט.

2. שתי ב' = 180 סנט.

3. שתי ב' + ק' (קומה = 204) 90+90+24 = טניני (החטיבה הראשונה) 204.

4. ב' + ק' = 90+24=114. התוצאה נקראת: "ג'וזה" – חלק.

5. שתי "ג'וזא" – 114+114 = 228.

לפי הצירופים הללו החל דרמווי לבנות טטרקורדים שונים, לדוג': 1,4,4 = 90,114,114. זהו טטקורד שאינו בשימוש היום. מכל הצירופים הגיע דרמווי ל-12 פנטקורדים ול-7 טטרקורדים. לאחר מכן החל לעשות צירופים ביניהם והגיע ל-84 אפשרויות של סולמות.

שיטה זו היוותה תשתית חזקה למוסיקה הערבית, התורכית והפרסית בתקופה העתיקה. בתוך 84 הסולמות הללו יצר הירארכיה:

· מתוכם בחר 12 סולמות בסיסיים ביותר, מן אבי טיפוס, להם קרא "שודוד" (רבים), "שד" – shed (יחיד) – מקור המילה: מעין טרנספוזיציה. אלה הם המקאמת הבסיסיים ביותר של המוסיקה הפרסית, הערבית.

· בנוסף ל -12 ה"שודוד", בחר 6 נוספים, משניים, להם קרא: "אווזד" – Avazat (פרסית). סה"כ – 18 מקאמת בסיסיים (מתוכם, 12 בסיסיים, ו-6 פחות). הם חומר הגלם הבסיסי של המוסיקה הערבית.

· לכל השאר, מתוך 84 הסולמות, קרא: "מוככבאת" – משניים, מורכבים.

כל אלה הם: "דואוור" או "שודוד" – המונח דאז לסולם, שכונה מאוחר יותר: "מקאם".

ה"מקאם" – מעין מסגרת מודאלית, או סכימת על, במוסיקה הערבית, הכוללת שלל גורמים מוסיקליים וחוץ מוסיקליים המשתתפים בהגדרתו של הסולם.

התקופה המודרנית

מסוף המאה ה – 19 הלכה והתפוררה המוסיקה הערבית המסורתית, עד שהוקמה ועידה, ומיכאיל משחה – מוסיקאי לבנוני חשוב, וחבריו נתנו ביטוי תיאורטי סיסטמתי לכל המערכת המודאלית של המוסיקה הערבית במאה ה-20. על ידי חלוקת האוקטבה ל-24 חלקים – כך שהמוסיקה הערבית המודרנית קיבלה את הגדרתה וקיבלה שיום בשנת 1932, למרות שכבר מסוף המאה ה – 19 ניתן לראות ניצנים של המוסיקה הערבית המודרנית (כמו במוסיקה המערבית, שהלכה והתפתחה כבר בסוף המאה ה-19, והועצמה כרומטית עד לשבירתה, אותה שיים ארנולד שנברג בשיטה הדודקפונית שהגדיר).

· האזנה: קטע מוסיקלי – על הכלי "בוזוק" – שם הנגן: מוחמד מאטאם. הקטע מבוצע במקאם "באיית" על סול.

שיעור חדש

· האזנה: "קודוס" (קדוש). זמר מפורסם שהלך לעולמו לא מזמן.

העדות הראשונה לשימוש בסולם המודרני הערבי הוא על ידי תיאורטיקן שחי בסוף המאה ה-18-תחילת ה-19 בשם: תעטר. תעטר חילק את האוקטבה ל-24 חלקים (ולא 17). מיכאיל מאשאקה – תלמידו הלבנוני, המשיכו.

האמביוולטיות וחוסר אחדות הדעים בענין סיווג המאקמת נובעת משלוש סיבות:

1. ריבוי הגרסאות בפרקטיקה הנשען על האימפרוביזציה.

2. ריבוי הגרסאות בספרות הערבית, אף לשמות הסולמות, תורמים לבלבול.

3. הפער בין התיאוריה לבין הפרקטיקה במוסיקה הערבית.

לעיתים פער זה נעשה באופן מכוון ולא אקראי. חוקרים ותיאורטיקנים התעלמו, והתנשאו לעיתים מהפרקטיקה, כיון שחשבו שהנגינה היא עיסוק נחות ורק ההתפלספות היא בעלת ערך… אך תמיד ניזונה התיאוריה מהפרקטיקה, היא איננה יכולה להתפתח באופן עצמאי.

בעקבות הבלבול, קמה ועידה בקהיר, בשנת 1932. לקונגרס מוסיקולוגי זה הוזמנו גדולי המוסיקאים בעולם והוא נמשך יותר משבוע. מהמשתתפים: זקס, לחמן, דלמן, הינדמית, ברטוק, ועוד, וכן מוסיקולוגים ערביים, כמובן. בקונגרס ניתן ביטוי קונקרטי של הסולם הערבי בחלוקתו ל-24 חלקים מושווים, ואף בנו כלים מיוחדים עבור כך. לדוגמה: קלרינט (עם שסתומים היוצרים מרווחים שונים) ופסנתר מזרחי. מוסיקאי לבנוני הביא עימו פסנתר המחולק ל-24 חלקים והדגים עליו את התיאוריה שלו. בעקבות ההדגמות והקביעות קמה סערה גדולה בין האסכולות, עד שהתורכים עזבו את האולם בזעם.

המסקנה היתה שרבעי הטונים לא יכולים להיות שווים! לכן, האוקטבה נחלקת ל-24 חלקים שווים מבחינה תיאורטית בלבד אך לא מבחינה פרקטית! זהו אחד הפערים בין התיאוריה לפרקטיקה. את הפרקטיקה מנחה האוזן.

החלקים עדיין עומדים במבחן הקטגוריזציה. בקטגוריית הרבע, לדוגמה, יכולות להיות סטיות קטנות אך עדיין הם יזוהו כרבע. במוסיקה ערבית לא קיימת תפיסת הגובה האבסולוטי – לדוגמה: לה בקר, בקונטקסט אחד, יהיה 440 הרץ, ובקונטקסט אחר יהיה נמוך יותר, אך עדיין יכנו את שני התוצרים תחת קטגוריה זהה – לה בקר.

המרווחים הבסיסיים הקיימים במוסיקה הערבית ה"מושווית" (בתיאוריה):

1. הסקונדה הראשונה – רבע טון.

2. חצי טון (שני רבעים).

3. שלושה רבעי טון.

4. ארבעה רבעים (טון שלם).

5. אחד ורבע טון.

6. אחד וחצי טון.

כולם קיימים בפן התיאורטי אך בפן הפרקטי לא כולן – השכיחים ביותר:

1. הרבע טון – לא קיים בתור יחידה עצמאית.

2. חצי – קיים.

3. שלושת רבעי טונים – קיים ונפוץ מאוד, לא כמרווח עצמאי, אלא כחצי + רבע.

4. ארבעה רבעים – טון שלם – קיים.

5. טון ורבע – לא קיים.

6. אחד וחצי טון – קיים.

אלה הן הסקונדות הבסיסיות מהן התהווה הסולם הערבי. הסקונדה המוגדלת במוסיקה הערבית מכווצת בפרופורציות שונות, לרב, לא נשמע מי במול ופה# כסקונדה מוגדלת מערבית טהורה, תמיד היא תהיה קטנה יותר באינטונציה.

בניית טטרקורדים מצרופי המרווחים שלפנינו:

1. טטרקורד רסת – הנפוץ ביותר במוסיקה המערבית הקלאסית והעכשווית. בנוי מ: טון, 3-4 טון, 3-4 טון: דו רה מי חצי במול ופה.

2. טטרקורד באיית – בנוי מ: 3-4 טון, 3-4 טון, וטון: רה, מי חצי במול, פה וסול.

3. טטרקורד סיכא – בנוי מ: 3-4 טון, טון, טון: מי חצי במול, פה סול לה.

4. טטרקורד סבא – בנוי מ: 3-4 טון, 3-4 טון, וחצי טון: רה מי חצי במול, פה וסול במול.

ההתייחסות למקאם / לסולם, אינה כסולם אחד בן שמונה צלילים אלא כצירוף שני טטרקורדים.
שמות הטטרקורדים משמשים לעיתים כשמות המקאמת: רסת – שם טטרקורד, שם סולם, ושם הצליל הראשון (הדו הספציפי הזה) – אמביוולנטיות.
הצליל היסודי של הסולם מכונה "קאראר" (או "אסאס) – במוסיקה המערבית מקביל לצליל ה'פינאליס'.
במוסיקה הערבית לא קיים צליל דומיננטה (דרגה חמישית), אלא קיים צליל 'רמז', צליל רסיטציה – זהו צליל דומיננטי מבחינת חשיבותו בסולם, שחוזר על עצמו פעמים רבות מבחינה סטטיסטית. הוא הצליל הבא בתור בחשיבותו אחרי ה"קראר", אך הוא לא יהיה בהכרח הצליל החמישי, לעיתים הוא יהיה הרביעי או השלישי.
לרב אחרי ביסוס ה"קראר" – תבסס המנגינה, האלתור את צליל ה"רמז" כטוניקה זמנית, מן מודולציה, ולאחר מכן ישוב ל"קראר".

קיימים 3 סוגי צירופים של טטרקורדים (גאמע – צירוף):

1. צרוף מופרד (ג'אמע מונפסילה). לדוג': טטרכורד ראסת על דו + ראסת על סול. עם טון מפריד, מגשר. צליל ה'רמז' (הדומיננטה) הוא הצליל החמישי בסולם: הצליל הפותח את הטטרכורד השני.

כדי לבנות ראסת על סול נאלץ להגביה את הצליל השביעי – לפה חצי דיאז, כדי לקבל שוב שני טטרכורדים שווים.

2. צרוף רציף / מחובר (ג'מע מוטפסל). לדוג': באיית – הצליל הראשון בטטרכורד העליון הוא האחרון בטטרכורד התחתון. הוא מכונה: טון משלים. צליל ה'רמז' (הדומיננטה) הוא הצליל הרביעי בסולם: הצליל הפותח את הטטרכורד השני.

אופי המקאם והתנהגותו משתנים היות זאת. כיון שנקודות הייחוס הן הבלטת הצליל הראשון בכל טטרכורד. לכן – צליל ה'רמז' (שמשמעותו: נצנוץ הבהוב, קריצת עין) – צליל הרסיטציה (מעין הדומיננטה) של המקאם אינו בהכרח החמישי, אלא במקרה שלפנינו, הוא הרביעי.

3. צירוף משולב – חופף (ג'אמע מותדאחל). לדוג': סיכא – הצליל השלישי והרביעי בטטרכורד התחתון מהווים את הצליל הראשון והשני בטטרכורד העליון. נוסף 'טריקוד משלים'. צליל ה'רמז' (הדומיננטה) הוא הצליל השלישי בסולם: הצליל הפותח את הטטרכורד השני.

יש המתייחסים לשלושת הצלילים הראשונים במקאם סיכא כטריקורד, אך מפאת העקביות בבניית מאקמאת בטכניקת צירוף שני טטרקורדים (רצף של 4 צלילים עוקבים) – נתייחס לארבעת הצלילים הראשונים כטטרקורד למרות החפיפה עם הטטרקורד הבא כבר בצלילים השלישי והרביעי.

סיבה נוספת: סוג הצליל הרביעי (מונמך או מוגבה וכד') בו עושים שימוש תדיר באלתור, קובע את סוג הטטרקורד וכן את סוג הסולם. כך שטריקורד בלבד לא מעניק לנו די אינפורמציה בקביעת צבע המקאם.

אלטרציות – צלילים כרומטיים זרים המשולבים במקאם. מהם כאלה שלא ישנו את שם המקאם, ומהם אלטרציות לא צפויות ומפתיעות מאוד שאינן אופייניות והן כן משנות את שם המקאם. את הצליל הזר משלבים מספר פעמים ולא כהופעה בודדת, חד פעמית – הכמות יוצרת איכות.

שיעור חדש

· האזנה: מקאם נאהאווד – תקסין – ז'אנר אינסטרומנטלי מאולתר שאינו ממושקל. המלחין: סומבטי – מהמאה ה-20. סומבטי כתב הרבה שירים לאום כולתום, חלקם הוא מבצע בעצמו. חיכוך המפרט במיתר היה בתקופה זו חלק מהאסתטיקה הסגנונית דאז, כיום משתדלים להימנע ממנו.

3 מקורות גרמו לשימור המוסיקה הערבית העתיקה (בחלקה):

1. שירים ששרדו לאורך הדורות (בעלי כושר הישרדות שנים רבות).

2. חיבורים תיאורטיים עתיקים העוסקים בתיאורית המוסיקה הערבית (ולא בביצוע).

3. הקוראן – היה קטליזטור לשימור המסורת האימפרוביזטורית במוסיקה הערבית.

מוסיקה פונקציונאלית – לסרט, תיאטרון, כל תחום אחר.

הקוראן כביכול 'שימר' את המרכיבים של המוסיקה הערבית העתיקה כיון שבתרבות זו המוסיקה איננה מנותקת מהאירוע בו היא מתקיימת. מוסיקה דתית, חילונית או עממית מהווה חלק אינטגרלי מהטקס עצמו. לדוג': חתונה וכד'. כל עוד הטקס מתקיים – המוסיקה מתקיימת.

כשהחלו הערבים לכבוש ארצות ועמים – הם השפיעו והושפעו. לכן ניתן להבין את הקשר של המוסיקה הערבית עם התורכית והפרסית. יש שטענו שכל הסגנונות המוסיקליים הם מסורת ערבית אחת גדולה, אך ישנם הרבה אלמנטים שונים בין התרבויות (למול המשותפים).

הסולם הערבי במוסיקה המודרנית בנוי משבעה צלילים. פחות משבעה זה מעט מדי, יותר משבעה – הרבה מכדי לזכור. לא בכדי, ברב התרבויות בנוי הסולם משבעה צלילים. אף במוסיקת גמלאן אינדונזית – קיימות 2 מערכות סולמיות הבנויות משבעה צלילים – מתוכם נבחרים חמישה צלילים – ומתקבלת הפנטטוניקה.

גמלאן – תזמורת כלים, ברובם מטאלופונים – כלי הקשה + זמרים. זו מוסיקה צבעונית ומרובת שכבות. רבים הושפעו ממנה, מהם דביוסי ועוד.

שמות 7 הצלילים בסולם הערבי

שמות הצלילים נקראו בתחילה בשמות פרסיים (אחרי האלפא ביתא, טבלטורה וכד') – דוגמה מובהקת להשפעה הפרסית על האומה הערבית הכובשת.

1.      דו – הצליל הראשון נקרא: יאקא. יק – 1, קא – צליל.
2.      רה – הצליל השני – דוקא.
3.      מי חצי במול – הצליל השלישי – סיקא.
4.      פה – הצליל הרביעי – ג'הארקא.
5.      סול – הצליל החמישי – בנג'קא.
6.      לה – הצליל השישי – ששקא.
7.      סי חצי במול – הצליל השביעי – הפתקא.
8.      דו – הצליל השמיני – השתקא.

רק שמות שלושת התווים הראשונים נותרו עד היום. השינויים:

1.      דו – הצליל הראשון נקרא במקור: יאקא. שינוי: ראסת.
ראסת – משמעות: ישר, חשוב, מרכזי. אך מכיוון שלא חפצו לוותר על השם המקורי, הסול הנמוך תחת הדו המרכזי נקרא: יאקא.
2.      רה – הצליל השני – דוכא.
3.      מי חצי במול – הצליל השלישי – סיכא.
4.      פה – הצליל הרביעי – ג'הארקא.
5.      סול – הצליל החמישי – נוא (נאווה).
6.      לה – הצליל השישי – חוסייני.
7.      סי חצי במול – הצליל השביעי – אווג' (אאוש) – משמעות: פסגה – קליימקס.
8.      דו – הצליל השמיני – כרדאן.

כאן כבר ניכרת ההשפעה של גובה הצליל וכינויו. כל ענייני הטרנספוזיציה מושפעים מכך לעיתים. מקאם בטרנספוזיציה – משנה אף את משמעותו ואת מצבו הרגשי.

דיואן – אוקטבה שלמה נקראת: דיואן. משמעות: אוסף. בערבית: ספסל ארוך בחדר אירוח בבית. כביכול צלילי הסולם 'יושבים' על האוקטבה – על ה'דיואן'.

סוג צירוף נוסף – "טאם" – צירוף שלם! קומפלט, פרפקט. צרוף של שתי אוקטבות – שני 'דיואנים'. מדוע יש צורך בכך? כיון שלא תמיד אוקטבה אחת מצליחה לתאר בשלמות את ההתנהגות המודאלית של המקאם. יש צורך בחצי אוקטבה נוספת לפחות.

שמות 24 הצלילים בסולם הערבי

מושגים חשובים במוסיקה ערבית:

·         נים = רבע טון (או פחות מרבע).
·         עורבה = חצי טון.
·         עורב – כינוי למליסמטיות, שימוש במרווחים קטנים.
·         תיק = שלושת רבעי טון (או יותר מרבע).
·         בורדה = טון שלם (טניני).

נבנה זאת על מקאם "ראסת" – שכינויו הוא "רוסול" – יסוד, כיון שצליליו מבטאים את הצלילים הבסיסיים.

בכל חטיבה (טניני) – סקונדה, ישנו צליל מרכזי שחוצה את המרווח, נכנהו כ"צליל בירה". הצליל שמתחתיו ומעליו יגזר משמו בתוספת סימן היתק: נים – הפחתה ברבע טון. תיק – הגבהה ברבע טון.

טניני ראשון (טון שלם – חטיבה) – מדו לרה:
1.      דו – ראסת.
2.      דו חצי # – צליל זה יקרא על שם צליל ה'בירה' שחוצה את הטון, הוא יקרא נים זירקולה.
3.      דו # – מחלק את הטניני מדו לרה לשני חצאים שווים (מעין 'עיר בירה' – הצליל המרכזי בין דו לרה). שמו: זירקולה.
4.      רה חצי במול – תיק זירקולה.
5.      רה – דוקא.

טניני מרה למי חצי במול:
6.      רה חצי # – נים כורד.
7.      מי במול – הצליל שחוצה את רה ומי (ה'בירה') – כורד.
8.      מי חצי במול – סיקא.

ממי חצי במול לפה:
9. מי בקר – הצליל שחוצה את מי חצי במול ופה (ה'בירה) – נקרא: בוסליק.
10. מי חצי דיאז – תיק בוסליק.

טניני מפה לסול:
11. פה – ג'הארקה.
12. פה חצי # – נים חיג'אז.
13. פה # – חוצה את פה וסול (ה'בירה') – חיג'אז.
14. סול חצי במול – תיק חיג'אז.
15. סול – נוא.

טניני מסול ללה:
16. סול חצי # – נים חוסאר.
17. לה במול – הצליל שחוצה את סול ולה (ה'בירה) – חוסאר.
18. לה חצי במול – תיק חוסאר.
19. לה בקר – חוסייני.

טניני מלה לסי חצי במול:

20. לה חצי # – נים עג'ם.
21. סי במול – הצליל שחוצה את לה וסי חצי במול (ה'בירה) – עג'ם.
22. סי חצי במול – אווג'.

טניני מסי חצי במול לדו:

23. סי בקר – הצליל שחוצה את סי חצי במול ודו (ה'בירה') – נקרא: מאהור.
24. דו חצי במול – תיק מאהור.
25. דו – כרדאן.

התקבלו אמנם 25 שמות תווים (מכיון שנוסף צליל קצה), אך קיימים 24 מרווחים. האוקטבה מחולקת ל – 24 חלקים שווים. קיבלנו שני חצאים שווים של האוקטבה כשצליל החיג'אז (פה # – הטריטון) מפריד ביניהם.

בלמידת שמות הצלילים כדאי לשנן ולזכור את צלילי מקאם ראסת ואת צלילי הביניים (ה'בירה') – שאר השמות מתייחסים לצלילי ה'בירה' – במיקומם מעליהם או מתחתיהם.

לכל הצלילים יש משמעות אך לא בצורה עקבית. לא קיים סולם המורכב מחצאי טונים. מרווחים אלו נמצאים בסולמות שונים.

סיכום – צלילי הביניים בין צלילי מקאם רסת (צלילי 'הבירה'):

·         דו # – זירקולה.
·         מי במול – כורד.
·         מי בקר – בוסליק.
·         פה # – חיג'אז.
·         סול במול – חוסאר.
·         סי במול – עג'ם.
·         סי בקר – מאהור.

שיעור חדש

· האזנה: מבצע – מעמודי התווך של המוסיקה הערבית, סאלח עבדל חיי – מצרי. "מאוול דומוע עיוני אנתהת'" – זהו שם הקטע – "דמעות עיני תמו".

בתחילה שמענו סוג של "סמאיי" – קטע מולחן כתוב, קבוצתי, במשקל 10/8. דולאב – סירקולרי. המנגינה הקצרה החוזרת על עצמה מספר פעמים ומציגה את המקאם העיקרי. הקטע ממושקל עם/בלי תוף מרים. מן הצהרה על המקאם – בקטע שלפנינו – ראסת.

"דולב" – קטע אינסטרומנטלי מולחן וממושקל, המהווה מן פרלוד, קטע מבוא.

לאחר מכן נכנס הקאנון (טחט – מפרסית). נגן הקאנון הוא כביכול המנהיג המייצג את ההרכב מבחינה מוסיקלית וחברתית, מתווך בינם לבין הזמר, גם בענייני המשכורת. נגן הקאנון הוא הדמות הבולטת מבחינה מוסיקלית, לכן מקובל שהקאנון הוא הראשון המאלתר. בד"כ תפקיד האלתור הראשון הוא: סלטלה – חיזוק הסולם, ולכן לא מבצעים בו מודולציה. חיזוק האווירה הרגשית והכנת הקרקע לזמר שיכנס אחריו (משך דקה בערך, מקסימום). הזמר יכול לעכב קצת את כניסתו ולסמן לנגן לאלתר עוד כמה פראזות.

הטקסט: "הו עין, הוי לילה" – "יילל יעין". עצב ויגון בעמידה על חורבות האהוב/ה. הבכי והקינה הם לרב בלילה. זהו מעין תאקסין (קטע אינסטרומנטלי) – בזמרה.

לאחר מכן מופיע השלב הבא: "מאוואל" (קטע קולי) – המבוסס על טקסט כתוב מראש. בשלב הבא מתחיל האלתור על הטקסט הכתוב מראש. הטקסט מכתיב מערכת אילוצים משמעותית מאוד. לאחר מכן ממשיך הקטע לחטיבה שירתית ווקאלית.

סיכום שלבי הקטע: דולאב, אימפרוביזציה של כלי, אלתור קולי, משם ניתן להמשיך לאלתר או לעבור לקומפוזיציה שלמה.

תופעה מעניינת:

תפקידי הקאנון הוא ליצור מן פרלוד – ליצור אווירה רגשית, וכן – בקטע הנוכחי היה הקאנון מעין "צל" לזמר, הוא חיקה את הזמר באיחור כמעט במדויק. סיים פראזה באותו צליל של הזמר, כביכול הוא תלותי לחלוטין. טכניקה זו נקראת: "תרג'מה" – תרגום. כביכול תרגום שירת הזמר בכלי כמעט במדויק על ידי חיקוי. תופעה זו מעידה על סכמות זהות של הנגן ושל הזמר, כיון שהחיקוי היה באיחור קטן מאוד, כך שהנגן והזמר נגנו כמעט ביחד – ללא תכנון מקדים.

ליתר דיוק: תרג'מה – היא תופעה בה הזמר שר פראזה מדוייקת, והנגן מבצע ליווי תמציתי של השירה – זה תרגום. מה שהופיע בקטע הנוכחי היה "תווריק" – ריפוד, חיזוק. חיקוי מדויק של תפקיד הזמר באיחור של רגע. נגינה בו זמנית עם השירה.

המקאם

ניתן לחלק את המקאמאת לשתי קטגוריות:

1. מקאמת ללא רבעי טונים – כגון: עג'ם, כורד (פריגי), חיג'אז (אהבה רבה).
2. מאקמת הכוללים רבעי טונים, באופן מבני (לא כצליל קישוט חיצוני).

הקטגוריה השניה נחלקת אף היא לשני חלקים:
· כאשר רבעי טונים מובנים במסגרת הסולם באופן סטרוקטוראלי: כגון – באיית, ראסת. אחד הצלילים הוא מי חצי במול, ולא הזזה קישוטית וכד'.
· כאשר רבע הטון הוא צליל הפינאליס של הסולם, כגון: ביזיקה – מי חצי במול הוא היסוד של הסולם שאמור לייצג את היציבות.

בתיאוריה קיימים עשרות ואולי מאות מקאמאת. בפרקטיקה יש כארבעים מקאמאת.

4 משפחות המקאם

מקובל לחלק את המקאמת ל – 4 משפחות מרכזיות:

1.      ראסט.
2.      ביאת.
3.      מינור.
4.      מז'ור.

בין 40 המאקמאת בפרקטיקה קיים 'דמיון משפחתי' לאחד מארבעה אבות הטיפוס, לאחד מארבעת 'אבות המשפחות'.

מקאם בסיסי / משני

המקאמאת של המוסיקה הערבית נחלקים לחלוקה נוספת – שתי קטגוריות גדולות:

1. מקאמת בסיסיים, ראשיים.
2. מקאמת משניים.

הגדרת הקטגוריות:

ארמטורה – ('משפחה' של) סימני התק (כך מקובל במוסיקה הערבית). לדוגמה: במקאם ראסת, סימני ההיתק ליד המפתח הם: סי חצי במול ומי חצי במול.

מקאם בסיסי – כלומר, מקאמת שניתן לשייכו לאחד מארבעת 'אבות המשפחות', לדוגמה: מקאמאת המשויכים למשפחת ראסת, הם מושתתים על דו, מסגרת הצלילים היא מדו עד דו – עם מעט שינויים בצלילי הסולם.
מקאם משני / נגזר – מקאם הבנוי מהזזה של אחד מארבעת 'אבות המשפחות'. לדוגמה: מקאם שסימני ההיתק שלו זהים לראסת יתכן, אך צליל הפינאליס שלו הוא רה – כלומר, הוא אינו מושתת על דו, כמו ראסת – אלא מסגרת האוקטבה שלו היא מרה עד רה.

הזזה וטרנספוזיציה

הזזה וטרנספוזיציה הם שני מונחים שונים:

טרנספוזיציה – בניית אותו מקאם לגובה אחר תוך שמירה על תבנית המרווחים בצורה מדויקת.
הזזה – שמירת ה"אמרטורה" – סימני ההיתק, של הסולם המקורי אך מיקומו על גובה אחר (היות שכך, תבנית המרווחים השתנתה).

ניתוח המקאמת:

טטכורדים

המוסיקה הערבית היא מוסיקה טטרקורדיאלית. הסולמות בנויים מצירופי טטרקורדים. הטטרקורדים נחלקים לשלושה סוגים:

במקאם יש צירוף של שני טטרקורדים –

· הטטרקורד הראשון / התחתון נקרא: ג'אדע – שורש.
· הטטרקורד העליון נקרא: פרע – ענף.

כאמור, ניתן להרכיב את הטטרקורדים בשלושה סוגי צירופים: צירוף מופרד, מחובר, חופף (פירוט למעלה).

כיצד נשייך מקאם ספציפי לאחת מארבעת משפחות המקאם המרכזיות?

בהמשך החומר נכיר את המקאמת למשפחותיהם בזה אחר זה.

מאקם "ראסט" (תרגום: ישר)

צלילי מקאם ראסט: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו.
שמות צליליו, בעגת המוסיקה הערבית: ראסת, דוכא, סיכא, ג'הארקא, נוא, חוסייני, אווג', כרדאן.
המאקם בנוי משני טטרקורדים זהים: ראסט (על דו) + ראסת (על סול).
"שחסייה על מאקם" – אפיון, אופי המקאם. פרוט אפיוני המקאם:

שיטת העבודה – כיצד מיושם המקאם בפרקטיקה?

· האזנה: קטע על מקאם ראסט בביצוע קאנון. טכניקה מקובלת: ביצוע הקו באוניסון באוקטבות.

שיעור חדש

· האזנה: ראסט על דו.

ניתוח:

מקאם ראסט פופולרי ונפוץ מאוד, בארצות שונות כינוהו בשמות שונים (בערבית): מבוא, פרלוד, זנב, וכן הלאה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

שיעור חדש

האזנה: תקסים במקאם "מהוואד" – דומה לסולם המינורי. נגן העוד העיראקי: מוניר באשיר – מהגדולים במאה ה-20.

נגינתו נקיה ומבריקה, הוא מאופיין בפריטה יחודית. תכונה אופיינית למוסיקה הערבית – חזרה וסקוונצות מרובות. המוסיקה הערבית היא סקונדיאלית בעיקרה, ועם הזזות מעלה ומטה – קיבלנו סקוונצות. במוסיקה הערבית הטיפוסית יהיו סטיות בחזרות ובסקוונצות לצרכי גיוון ושינוי. אך אצל מוניר באשיר – הסקוונצות מדויקות ומערביות. בניה קוהרנטית בתאקאסים, כביכול מולחן, ניתן לשמוע וריאציות בצורה ברורה וכד'.

המקאם – המשך

פרמטר הגובה – מימושו במוסיקה ייחודי לכל תרבות, כיון שיש הבדלים בין גורמי הגובה בין התרבויות השונות (במקביל לגורם המשך האוניברסלי יותר). כל תרבות בוחרת לעצמה את מערכת הגבהים הצליליים שלה לפי שיקולים שונים, לפי האידיאל האסתטי הסגנוני שלה.

התרבות המערבית בחרה מתוך המלאי הגדול את המסגרת הדיאטונית, 7 מודוסים, מהם השתרשו ביותר המז'ור והמינור. המוסיקה הערבית בחרה לעצמה את מערכת הגבהים שלה. מתוך מערכת הגבהים נוצר סולם.

סולמות המוסיקה הערבית נחלקים לפי 2 תקופות: קלאסית ומודרנית.

סולם – מושג תיאורטי העוסק בפרמטר הגובה בלבד. סידור רצף אירועים מוסיקליים על גבי ציר הגובה (תוך התעלמות מציר המשך), כאשר קיימת ביניהם הירארכיה.

התקופה הקלאסית

הסולמות בתקופה הקלאסית של המוסיקה הערבית היו בנויים מחטיבות קטנות שאינן סימטריות – עם שוני באינטונציה. היו גרסאות רבות של סולמות/חטיבות. היה מן ערפול מסוים – ענין האופייני לתרבות מוסיקלית המושתתת על עקרון האימפרוביזציה.

במאה ה – 13 חי מוסיקולוג חשוב בבגדד, שמו: ספי אל-דין אל-ארמווי (אל – ה' הידיעה) – המילה האחרונה בשמו מעידה על ייחוסו. המאה ה-13 היתה תקופה קשה, פלישת המונגולים לבגדד. המונגולים השחיתו את כל הספריות (קודם הדפוס), זרקו את הכתבים לנהרות הפרת והחידקל עד שהמים הפכו לכחולים חודשים (מהדיו). כך שאין בידינו אינפורמציה על המוסיקה שהיתה קיימת באותן מאות שנים עד סוף המאה ה-19. לא היו הקלטות (רק מ-1934), וגם כל החומרים הכתובים הושמדו, כך שלא השתמר ידע על חוקי הכתיבה והביצוע של המוסיקה הערבית. כלומר, החיבורים על המוסיקה דאז עסקו אודות המוסיקה בפן ההיסטורי והרוחני, הקשר שלה עם הסובב, ופחות בפן הקומפוזיטורי. כתבו על חומר הגלם, סולמות וטטרכורדים, אך לא מעבר כך.

יש הטוענים כי כתב התווים פותח על ידי הערבים בימי הביניים, כולל שיטת הטבלטורה. מוסיקולוג חשוב בנה את התיאוריה שלו, שנקראה "תיאורית האצבעות", המושתתת על מיתרי העוד. לעוד דאז היו 4 מיתרים שהיו מכוונים בקורטות. התיווי שהמציא הושתת על מיקום האצבע על המיתר, דרך זאת היה צריך להבין לאיזה צליל התכוון. לתיווי זה אין המשך.

שני חיבורים מפורסמים שחיבר ספי אל-דין (הכתובים בערבית עתיקה ספרותית, שאינה פשוטה להבנה):

1. אל-רסאלה אל-שרפיה.

2. כתאב אל-אדוואר.

חלוקת האוקטבה ל – 17 חלקים שאינם שווים

אדוואר – מונח המתאר סולם, קודם שנכנסה המילה ה"מקאם" לשימוש. אנו נעסוק בחיבור השני, בו מתוארים הסולמות בהם עשו שימוש במסורת הערבית הגדולה. אל-דין היה היחיד שכתב ספר כגון זה, "תולדות המוסיקה הערבית עד המאה ה-13". התיאוריה שהציע ספי אל-דין אל-דרמווי בספרו היא "לימה, לימה, קומה".

מוסיקולוג אנגלי: אג'ה אלס – המציא את השיטה הפשוטה למדידת הטונים בין המרווחים השונים. הוא קבע ש:

חצי טון = 100 סנט.
רבע טון = 50 סנט.

חוקרים הגיעו למסקנה שה"לימה" וה"קומה" – היחידות עליהן מדבר דרמווי בספרו שווים ל:

"לימה" = 90 סנט (במושגים שלנו, המערביים) – כמעט חצי טון.
"קומה" = 24 סנט – כמעט שמינית טון.

דרמווי חילק את האוקטבה ל – 17 חלקים שאינם שווים. טניני – כינוי לחטיבה.

· חטיבה – טניני ראשון (מדו לרה) בנוי מ: לימה, לימה, קומה = 204 סנט (טון שלם + 4 סנט).

· טניני שני: (מרה למי) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שלישית (מי לפה) לימה – יחידה עצמאית, הנקראת: באקייה (bakiya) – שארית. 90 סנט.

· חטיבה רביעית: (פה לסול) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה חמישית: (סול ללה) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שישית: (לה לסי) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שביעית ואחרונה (סי לדו) לימה – יחידה עצמאית, הנקרא: באקייה (bakiya) – שארית. 90 סנט.

יחדיו הגענו ל – 1200 סנט = אוקטבה זכה, כמו במוסיקה המערבית – רק שהחלוקה הפנימית היא שונה.

סקונדות

מכל זה בנה דרמווי 5 גדלים שונים של סקונדות, ומהצירופים של הסקונדות השונות הוא בנה סולמות שונים.

2. שתי ב' = 180 סנט.

3. שתי ב' + ק' (קומה = 204) 90+90+24 = טניני (החטיבה הראשונה) 204.

4. ב' + ק' = 90+24=114. התוצאה נקראת: "ג'וזה" – חלק.

5. שתי "ג'וזא" – 114+114 = 228.

שיטה זו היוותה תשתית חזקה למוסיקה הערבית, התורכית והפרסית בתקופה העתיקה. בתוך 84 הסולמות הללו יצר הירארכיה:

· לכל השאר, מתוך 84 הסולמות, קרא: "מוככבאת" – משניים, מורכבים.

כל אלה הם: "דואוור" או "שודוד" – המונח דאז לסולם, שכונה מאוחר יותר: "מקאם".

התקופה המודרנית

· האזנה: קטע מוסיקלי – על הכלי "בוזוק" – שם הנגן: מוחמד מאטאם. הקטע מבוצע במקאם "באיית" על סול.

שיעור חדש

· האזנה: "קודוס" (קדוש). זמר מפורסם שהלך לעולמו לא מזמן.

האמביוולטיות וחוסר אחדות הדעים בענין סיווג המאקמת נובעת משלוש סיבות:

1. ריבוי הגרסאות בפרקטיקה הנשען על האימפרוביזציה.

2. ריבוי הגרסאות בספרות הערבית, אף לשמות הסולמות, תורמים לבלבול.

3. הפער בין התיאוריה לבין הפרקטיקה במוסיקה הערבית.

המרווחים הבסיסיים הקיימים במוסיקה הערבית ה"מושווית" (בתיאוריה):

1. הסקונדה הראשונה – רבע טון.

2. חצי טון (שני רבעים).

3. שלושה רבעי טון.

4. ארבעה רבעים (טון שלם).

5. אחד ורבע טון.

6. אחד וחצי טון.

כולם קיימים בפן התיאורטי אך בפן הפרקטי לא כולן – השכיחים ביותר:

1. הרבע טון – לא קיים בתור יחידה עצמאית.

2. חצי – קיים.

3. שלושת רבעי טונים – קיים ונפוץ מאוד, לא כמרווח עצמאי, אלא כחצי + רבע.

4. ארבעה רבעים – טון שלם – קיים.

5. טון ורבע – לא קיים.

6. אחד וחצי טון – קיים.

בניית טטרקורדים מצרופי המרווחים שלפנינו:

2. טטרקורד באיית – בנוי מ: 3-4 טון, 3-4 טון, וטון: רה, מי חצי במול, פה וסול.

3. טטרקורד סיכא – בנוי מ: 3-4 טון, טון, טון: מי חצי במול, פה סול לה.

4. טטרקורד סבא – בנוי מ: 3-4 טון, 3-4 טון, וחצי טון: רה מי חצי במול, פה וסול במול.

ההתייחסות למקאם / לסולם, אינה כסולם אחד בן שמונה צלילים אלא כצירוף שני טטרקורדים.
שמות הטטרקורדים משמשים לעיתים כשמות המקאמת: רסת – שם טטרקורד, שם סולם, ושם הצליל הראשון (הדו הספציפי הזה) – אמביוולנטיות.
הצליל היסודי של הסולם מכונה "קאראר" (או "אסאס) – במוסיקה המערבית מקביל לצליל ה'פינאליס'.
במוסיקה הערבית לא קיים צליל דומיננטה (דרגה חמישית), אלא קיים צליל 'רמז', צליל רסיטציה – זהו צליל דומיננטי מבחינת חשיבותו בסולם, שחוזר על עצמו פעמים רבות מבחינה סטטיסטית. הוא הצליל הבא בתור בחשיבותו אחרי ה"קראר", אך הוא לא יהיה בהכרח הצליל החמישי, לעיתים הוא יהיה הרביעי או השלישי.
לרב אחרי ביסוס ה"קראר" – תבסס המנגינה, האלתור את צליל ה"רמז" כטוניקה זמנית, מן מודולציה, ולאחר מכן ישוב ל"קראר".

קיימים 3 סוגי צירופים של טטרקורדים (גאמע – צירוף):

כדי לבנות ראסת על סול נאלץ להגביה את הצליל השביעי – לפה חצי דיאז, כדי לקבל שוב שני טטרכורדים שווים.

שיעור חדש

3 מקורות גרמו לשימור המוסיקה הערבית העתיקה (בחלקה):

1. שירים ששרדו לאורך הדורות (בעלי כושר הישרדות שנים רבות).

2. חיבורים תיאורטיים עתיקים העוסקים בתיאורית המוסיקה הערבית (ולא בביצוע).

3. הקוראן – היה קטליזטור לשימור המסורת האימפרוביזטורית במוסיקה הערבית.

מוסיקה פונקציונאלית – לסרט, תיאטרון, כל תחום אחר.

שמות 7 הצלילים בסולם הערבי

רק שמות שלושת התווים הראשונים נותרו עד היום. השינויים:

שמות 24 הצלילים בסולם הערבי

מושגים חשובים במוסיקה ערבית:

נבנה זאת על מקאם "ראסת" – שכינויו הוא "רוסול" – יסוד, כיון שצליליו מבטאים את הצלילים הבסיסיים.

טניני מלה לסי חצי במול:

20. לה חצי # – נים עג'ם.
21. סי במול – הצליל שחוצה את לה וסי חצי במול (ה'בירה) – עג'ם.
22. סי חצי במול – אווג'.

טניני מסי חצי במול לדו:

23. סי בקר – הצליל שחוצה את סי חצי במול ודו (ה'בירה') – נקרא: מאהור.
24. דו חצי במול – תיק מאהור.
25. דו – כרדאן.

לכל הצלילים יש משמעות אך לא בצורה עקבית. לא קיים סולם המורכב מחצאי טונים. מרווחים אלו נמצאים בסולמות שונים.

סיכום – צלילי הביניים בין צלילי מקאם רסת (צלילי 'הבירה'):

שיעור חדש

"דולב" – קטע אינסטרומנטלי מולחן וממושקל, המהווה מן פרלוד, קטע מבוא.

סיכום שלבי הקטע: דולאב, אימפרוביזציה של כלי, אלתור קולי, משם ניתן להמשיך לאלתר או לעבור לקומפוזיציה שלמה.

תופעה מעניינת:

המקאם

ניתן לחלק את המקאמאת לשתי קטגוריות:

בתיאוריה קיימים עשרות ואולי מאות מקאמאת. בפרקטיקה יש כארבעים מקאמאת.

4 משפחות המקאם

מקובל לחלק את המקאמת ל – 4 משפחות מרכזיות:

1.      ראסט.
2.      ביאת.
3.      מינור.
4.      מז'ור.

בין 40 המאקמאת בפרקטיקה קיים 'דמיון משפחתי' לאחד מארבעה אבות הטיפוס, לאחד מארבעת 'אבות המשפחות'.

מקאם בסיסי / משני

המקאמאת של המוסיקה הערבית נחלקים לחלוקה נוספת – שתי קטגוריות גדולות:

1. מקאמת בסיסיים, ראשיים.
2. מקאמת משניים.

הגדרת הקטגוריות:

מקאם בסיסי – כלומר, מקאמת שניתן לשייכו לאחד מארבעת 'אבות המשפחות', לדוגמה: מקאמאת המשויכים למשפחת ראסת, הם מושתתים על דו, מסגרת הצלילים היא מדו עד דו – עם מעט שינויים בצלילי הסולם.
מקאם משני / נגזר – מקאם הבנוי מהזזה של אחד מארבעת 'אבות המשפחות'. לדוגמה: מקאם שסימני ההיתק שלו זהים לראסת יתכן, אך צליל הפינאליס שלו הוא רה – כלומר, הוא אינו מושתת על דו, כמו ראסת – אלא מסגרת האוקטבה שלו היא מרה עד רה.

הזזה וטרנספוזיציה

הזזה וטרנספוזיציה הם שני מונחים שונים:

טרנספוזיציה – בניית אותו מקאם לגובה אחר תוך שמירה על תבנית המרווחים בצורה מדויקת.
הזזה – שמירת ה"אמרטורה" – סימני ההיתק, של הסולם המקורי אך מיקומו על גובה אחר (היות שכך, תבנית המרווחים השתנתה).

ניתוח המקאמת:

טטכורדים

המוסיקה הערבית היא מוסיקה טטרקורדיאלית. הסולמות בנויים מצירופי טטרקורדים. הטטרקורדים נחלקים לשלושה סוגים:

במקאם יש צירוף של שני טטרקורדים –

· הטטרקורד הראשון / התחתון נקרא: ג'אדע – שורש.
· הטטרקורד העליון נקרא: פרע – ענף.

כאמור, ניתן להרכיב את הטטרקורדים בשלושה סוגי צירופים: צירוף מופרד, מחובר, חופף (פירוט למעלה).

כיצד נשייך מקאם ספציפי לאחת מארבעת משפחות המקאם המרכזיות?

בהמשך החומר נכיר את המקאמת למשפחותיהם בזה אחר זה.

מאקם "ראסט" (תרגום: ישר)

צלילי מקאם ראסט: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו.
שמות צליליו, בעגת המוסיקה הערבית: ראסת, דוכא, סיכא, ג'הארקא, נוא, חוסייני, אווג', כרדאן.
המאקם בנוי משני טטרקורדים זהים: ראסט (על דו) + ראסת (על סול).
"שחסייה על מאקם" – אפיון, אופי המקאם. פרוט אפיוני המקאם:

שיטת העבודה – כיצד מיושם המקאם בפרקטיקה?

· האזנה: קטע על מקאם ראסט בביצוע קאנון. טכניקה מקובלת: ביצוע הקו באוניסון באוקטבות.

שיעור חדש

· האזנה: ראסט על דו.

ניתוח:

מקאם ראסט פופולרי ונפוץ מאוד, בארצות שונות כינוהו בשמות שונים (בערבית): מבוא, פרלוד, זנב, וכן הלאה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

סיווג/מיון המקאמת

קיים שפע גדול של מקאמת בתיאוריה ובפרקטיקה, רבים ניסו לסווגם. חוקר צרפתי, בארון דה לאנז'ה, טוען שקיימים קרוב ל – 120 מקאמת בתיאוריה, בפרקטיקה קיימים כ – 40 מקאמת. הוא ביסס את הנחתו על תוצאות מחקר של מוסיקאי ערבי שאסף את כל המקאמת שהיו בשימוש בחלב שבסוריה.
חוקר חדש אמריקאי, נגן קנון, בשם סקוט מרקוס, קובע כי כיום קיימים במצרים 12 מקאמת נפוצים מאוד, ו – 12 שפחות נפוצים.
40 מקאמת – נחשב מספר קטן יחסית ל – 120, אך גם הוא מספר גדול, לכן ניסו רבים לסווג את אותם 40 לפי עקרונות מסוימים. חלקם עשו זאת לפי הצליל הסופי של המקאם (צליל הפינאליס). לדעת פרופ' אליאס שיטה זו איננה יעילה.
חוקרים אחרים ניסו לסווג את המקאמת לפי טטרקורדים, לפי משפחות – שיטה מעשית יותר. בקורס זה נסווג את המקאמת לפי 4 משפחות גדולות, ובתתי המשפחות נשווה בין המקאמת לפי הטטרקורד הבסיסי של כל מקאם.

חביב טומה – חוקר יליד הארץ, כתב מחקר על המקאם ובו טוען כי המקאם אינו רק אוסף צלילים, אלא גם מערכת המרווחים ואופן מימושם קובעים את הטמפרמנט, האתוס של המקאם. אופן ההתנהגות המודאלית קובע את אופי וייחוד המקאם.

במאה העשירית טענו עוד כי יש חשיבות וסטטוס למקאם ולנסיבות בהן הוא מבוצע. עד היום מאזינים ומבצעים מצטטים: "לכל מקאם – מקאם". דו משמעות: המקאם הראשון הוא במובן של סיטואציה. הכוונה: לכל סיטואציה מתאים מקאם מסוים, מבחינת עיתוי (כמו הראגה ההודית), ומבחינה רגשית, ומבחינת סטטוס חברתי (מעמד המאזין – שר, מושל). כיום, לצערנו, אבדו חלק מהאלמנטים הנ"ל, והמקאם הפך להיות אלמנט סולמי מופשט, בדומה לסולם המערבי.

האם מקאם זהה המושתת על צלילים שונים נחשב לזהה? מבחינת מערכת אינטרוואלית כן, אך מבחינת אופי, התנהגות מודאלית ואינטונציה – התוצאה שונה. מיקום המקאם יכול להשפיע על המרכיבים הנ"ל, ולעיתים אף כתוצאה מאילוצים טכניים של הכלי עשוי הענין להשפיע על תפקוד המקאם, והוא אף יקבל כינוי אחר לעיתים.

שיעור חדש

האזנה: תקסים במקאם "מהוואד" – דומה לסולם המינורי. נגן העוד העיראקי: מוניר באשיר – מהגדולים במאה ה-20.

המקאם – המשך

סולמות המוסיקה הערבית נחלקים לפי 2 תקופות: קלאסית ומודרנית.

התקופה הקלאסית

שני חיבורים מפורסמים שחיבר ספי אל-דין (הכתובים בערבית עתיקה ספרותית, שאינה פשוטה להבנה):

1. אל-רסאלה אל-שרפיה.

2. כתאב אל-אדוואר.

חלוקת האוקטבה ל – 17 חלקים שאינם שווים

מוסיקולוג אנגלי: אג'ה אלס – המציא את השיטה הפשוטה למדידת הטונים בין המרווחים השונים. הוא קבע ש:

חצי טון = 100 סנט.
רבע טון = 50 סנט.

חוקרים הגיעו למסקנה שה"לימה" וה"קומה" – היחידות עליהן מדבר דרמווי בספרו שווים ל:

"לימה" = 90 סנט (במושגים שלנו, המערביים) – כמעט חצי טון.
"קומה" = 24 סנט – כמעט שמינית טון.

דרמווי חילק את האוקטבה ל – 17 חלקים שאינם שווים. טניני – כינוי לחטיבה.

· חטיבה – טניני ראשון (מדו לרה) בנוי מ: לימה, לימה, קומה = 204 סנט (טון שלם + 4 סנט).

· טניני שני: (מרה למי) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שלישית (מי לפה) לימה – יחידה עצמאית, הנקראת: באקייה (bakiya) – שארית. 90 סנט.

· חטיבה רביעית: (פה לסול) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה חמישית: (סול ללה) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שישית: (לה לסי) לימה, לימה, קומה = 204.

· חטיבה שביעית ואחרונה (סי לדו) לימה – יחידה עצמאית, הנקרא: באקייה (bakiya) – שארית. 90 סנט.

יחדיו הגענו ל – 1200 סנט = אוקטבה זכה, כמו במוסיקה המערבית – רק שהחלוקה הפנימית היא שונה.

סקונדות

מכל זה בנה דרמווי 5 גדלים שונים של סקונדות, ומהצירופים של הסקונדות השונות הוא בנה סולמות שונים.

2. שתי ב' = 180 סנט.

3. שתי ב' + ק' (קומה = 204) 90+90+24 = טניני (החטיבה הראשונה) 204.

4. ב' + ק' = 90+24=114. התוצאה נקראת: "ג'וזה" – חלק.

5. שתי "ג'וזא" – 114+114 = 228.

שיטה זו היוותה תשתית חזקה למוסיקה הערבית, התורכית והפרסית בתקופה העתיקה. בתוך 84 הסולמות הללו יצר הירארכיה:

· לכל השאר, מתוך 84 הסולמות, קרא: "מוככבאת" – משניים, מורכבים.

כל אלה הם: "דואוור" או "שודוד" – המונח דאז לסולם, שכונה מאוחר יותר: "מקאם".

התקופה המודרנית

· האזנה: קטע מוסיקלי – על הכלי "בוזוק" – שם הנגן: מוחמד מאטאם. הקטע מבוצע במקאם "באיית" על סול.

שיעור חדש

· האזנה: "קודוס" (קדוש). זמר מפורסם שהלך לעולמו לא מזמן.

האמביוולטיות וחוסר אחדות הדעים בענין סיווג המאקמת נובעת משלוש סיבות:

1. ריבוי הגרסאות בפרקטיקה הנשען על האימפרוביזציה.

2. ריבוי הגרסאות בספרות הערבית, אף לשמות הסולמות, תורמים לבלבול.

3. הפער בין התיאוריה לבין הפרקטיקה במוסיקה הערבית.

המרווחים הבסיסיים הקיימים במוסיקה הערבית ה"מושווית" (בתיאוריה):

1. הסקונדה הראשונה – רבע טון.

2. חצי טון (שני רבעים).

3. שלושה רבעי טון.

4. ארבעה רבעים (טון שלם).

5. אחד ורבע טון.

6. אחד וחצי טון.

כולם קיימים בפן התיאורטי אך בפן הפרקטי לא כולן – השכיחים ביותר:

1. הרבע טון – לא קיים בתור יחידה עצמאית.

2. חצי – קיים.

3. שלושת רבעי טונים – קיים ונפוץ מאוד, לא כמרווח עצמאי, אלא כחצי + רבע.

4. ארבעה רבעים – טון שלם – קיים.

5. טון ורבע – לא קיים.

6. אחד וחצי טון – קיים.

בניית טטרקורדים מצרופי המרווחים שלפנינו:

2. טטרקורד באיית – בנוי מ: 3-4 טון, 3-4 טון, וטון: רה, מי חצי במול, פה וסול.

3. טטרקורד סיכא – בנוי מ: 3-4 טון, טון, טון: מי חצי במול, פה סול לה.

4. טטרקורד סבא – בנוי מ: 3-4 טון, 3-4 טון, וחצי טון: רה מי חצי במול, פה וסול במול.

ההתייחסות למקאם / לסולם, אינה כסולם אחד בן שמונה צלילים אלא כצירוף שני טטרקורדים.
שמות הטטרקורדים משמשים לעיתים כשמות המקאמת: רסת – שם טטרקורד, שם סולם, ושם הצליל הראשון (הדו הספציפי הזה) – אמביוולנטיות.
הצליל היסודי של הסולם מכונה "קאראר" (או "אסאס) – במוסיקה המערבית מקביל לצליל ה'פינאליס'.
במוסיקה הערבית לא קיים צליל דומיננטה (דרגה חמישית), אלא קיים צליל 'רמז', צליל רסיטציה – זהו צליל דומיננטי מבחינת חשיבותו בסולם, שחוזר על עצמו פעמים רבות מבחינה סטטיסטית. הוא הצליל הבא בתור בחשיבותו אחרי ה"קראר", אך הוא לא יהיה בהכרח הצליל החמישי, לעיתים הוא יהיה הרביעי או השלישי.
לרב אחרי ביסוס ה"קראר" – תבסס המנגינה, האלתור את צליל ה"רמז" כטוניקה זמנית, מן מודולציה, ולאחר מכן ישוב ל"קראר".

קיימים 3 סוגי צירופים של טטרקורדים (גאמע – צירוף):

כדי לבנות ראסת על סול נאלץ להגביה את הצליל השביעי – לפה חצי דיאז, כדי לקבל שוב שני טטרכורדים שווים.

שיעור חדש

3 מקורות גרמו לשימור המוסיקה הערבית העתיקה (בחלקה):

1. שירים ששרדו לאורך הדורות (בעלי כושר הישרדות שנים רבות).

2. חיבורים תיאורטיים עתיקים העוסקים בתיאורית המוסיקה הערבית (ולא בביצוע).

3. הקוראן – היה קטליזטור לשימור המסורת האימפרוביזטורית במוסיקה הערבית.

מוסיקה פונקציונאלית – לסרט, תיאטרון, כל תחום אחר.

שמות 7 הצלילים בסולם הערבי

רק שמות שלושת התווים הראשונים נותרו עד היום. השינויים:

שמות 24 הצלילים בסולם הערבי

מושגים חשובים במוסיקה ערבית:

נבנה זאת על מקאם "ראסת" – שכינויו הוא "רוסול" – יסוד, כיון שצליליו מבטאים את הצלילים הבסיסיים.

טניני מלה לסי חצי במול:

20. לה חצי # – נים עג'ם.
21. סי במול – הצליל שחוצה את לה וסי חצי במול (ה'בירה) – עג'ם.
22. סי חצי במול – אווג'.

טניני מסי חצי במול לדו:

23. סי בקר – הצליל שחוצה את סי חצי במול ודו (ה'בירה') – נקרא: מאהור.
24. דו חצי במול – תיק מאהור.
25. דו – כרדאן.

לכל הצלילים יש משמעות אך לא בצורה עקבית. לא קיים סולם המורכב מחצאי טונים. מרווחים אלו נמצאים בסולמות שונים.

סיכום – צלילי הביניים בין צלילי מקאם רסת (צלילי 'הבירה'):

שיעור חדש

"דולב" – קטע אינסטרומנטלי מולחן וממושקל, המהווה מן פרלוד, קטע מבוא.

סיכום שלבי הקטע: דולאב, אימפרוביזציה של כלי, אלתור קולי, משם ניתן להמשיך לאלתר או לעבור לקומפוזיציה שלמה.

תופעה מעניינת:

המקאם

ניתן לחלק את המקאמאת לשתי קטגוריות:

בתיאוריה קיימים עשרות ואולי מאות מקאמאת. בפרקטיקה יש כארבעים מקאמאת.

4 משפחות המקאם

מקובל לחלק את המקאמת ל – 4 משפחות מרכזיות:

1.      ראסט.
2.      ביאת.
3.      מינור.
4.      מז'ור.

בין 40 המאקמאת בפרקטיקה קיים 'דמיון משפחתי' לאחד מארבעה אבות הטיפוס, לאחד מארבעת 'אבות המשפחות'.

מקאם בסיסי / משני

המקאמאת של המוסיקה הערבית נחלקים לחלוקה נוספת – שתי קטגוריות גדולות:

1. מקאמת בסיסיים, ראשיים.
2. מקאמת משניים.

הגדרת הקטגוריות:

מקאם בסיסי – כלומר, מקאמת שניתן לשייכו לאחד מארבעת 'אבות המשפחות', לדוגמה: מקאמאת המשויכים למשפחת ראסת, הם מושתתים על דו, מסגרת הצלילים היא מדו עד דו – עם מעט שינויים בצלילי הסולם.
מקאם משני / נגזר – מקאם הבנוי מהזזה של אחד מארבעת 'אבות המשפחות'. לדוגמה: מקאם שסימני ההיתק שלו זהים לראסת יתכן, אך צליל הפינאליס שלו הוא רה – כלומר, הוא אינו מושתת על דו, כמו ראסת – אלא מסגרת האוקטבה שלו היא מרה עד רה.

הזזה וטרנספוזיציה

הזזה וטרנספוזיציה הם שני מונחים שונים:

טרנספוזיציה – בניית אותו מקאם לגובה אחר תוך שמירה על תבנית המרווחים בצורה מדויקת.
הזזה – שמירת ה"אמרטורה" – סימני ההיתק, של הסולם המקורי אך מיקומו על גובה אחר (היות שכך, תבנית המרווחים השתנתה).

ניתוח המקאמת:

טטכורדים

המוסיקה הערבית היא מוסיקה טטרקורדיאלית. הסולמות בנויים מצירופי טטרקורדים. הטטרקורדים נחלקים לשלושה סוגים:

במקאם יש צירוף של שני טטרקורדים –

· הטטרקורד הראשון / התחתון נקרא: ג'אדע – שורש.
· הטטרקורד העליון נקרא: פרע – ענף.

כאמור, ניתן להרכיב את הטטרקורדים בשלושה סוגי צירופים: צירוף מופרד, מחובר, חופף (פירוט למעלה).

כיצד נשייך מקאם ספציפי לאחת מארבעת משפחות המקאם המרכזיות?

בהמשך החומר נכיר את המקאמת למשפחותיהם בזה אחר זה.

מאקם "ראסט" (תרגום: ישר)

צלילי מקאם ראסט: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו.
שמות צליליו, בעגת המוסיקה הערבית: ראסת, דוכא, סיכא, ג'הארקא, נוא, חוסייני, אווג', כרדאן.
המאקם בנוי משני טטרקורדים זהים: ראסט (על דו) + ראסת (על סול).
"שחסייה על מאקם" – אפיון, אופי המקאם. פרוט אפיוני המקאם:

שיטת העבודה – כיצד מיושם המקאם בפרקטיקה?

· האזנה: קטע על מקאם ראסט בביצוע קאנון. טכניקה מקובלת: ביצוע הקו באוניסון באוקטבות.

שיעור חדש

· האזנה: ראסט על דו.

ניתוח:

מקאם ראסט פופולרי ונפוץ מאוד, בארצות שונות כינוהו בשמות שונים (בערבית): מבוא, פרלוד, זנב, וכן הלאה.

קיימות 3 וריאציות למקאם ראסט: זו עדיין מערכת ראסט, אך הווריאציות נוצרות בגלל השוני בטסיטורה – מרכז ההתרחשות.

כיוונון אבסולוטי / יחסי

מקאם מאהור – ממשפחת ראסט.

· האזנה: קטע במקאם מאהור – "שיר חדש".

שייכות משפחתית של מקאם מאהור הוא למקאם ראסט כיון שקיימת זהות בטטרקורד התחתון, השורש.

צלילי מקאם מאהור: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה בקר, סי בקר, דו.
טטרקורד ראשון על דו – ראסט: דו, רה, מי חצי במול ופה + טון מגשר + טטרקורד שני – עג'ם (מז'ור) על סול: סול, לה בקר, סי בקר, דו (אך מבחינה פרקטית, הסי לא ממש נקי, אלא מעט נמוך).

מקאם "זאוויל" – ממשפחת ראסט

צלילי מקאם "זאוויל" הם: דו, רה, מי חצי במול (שינוי למי במול), פה (שינוי לפה #), סול, לה בקר, סי בקר (שינוי לסי במול), דו.
המקאם בנוי במקור כמקאם ראסט – טטרקורד ראשון: ראסט + טטרקורד שני – עג'ם. אך ישנה אפשרות לגיוון הטטרקורד העליון ל: סול, לה, סי במול, ודו (טטרקורד מינורי). שינוי זה מקל לבצע שינויים גם בטטרקורד התחתון: פה # – צליל מוביל לסול, ומי במול, רה ודו – והתקבל טטרקורד הנקרא: "נקריז".

מקאם "סוזנאק" – ממשפחת ראסט

זהו מקאם נוסף המושתת על ראסט – בגלל הזהות של הטטרקורד הראשון לראסט.

צלילי מקאם "סוזנאק" הם: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
המקאם בנוי מטטרקורד ראסט על דו + טון מגשר + טטרקורד חיג'אז על סול.

סוזנאק – תרגום: כואב, זהו מקאם רגשי ואמוציונאלי.

אופן התנהגות המקאם: על מנת להבדיל בינו לבין ראסט מבחינת כיווניות, מתחילים אותו בד"כ מלמעלה למטה – בכיוון ההפוך מראסט. סוזנאק יתחיל לפחות מהצליל השישי – מלה במול, וירד כלפי מטה באופן הדרגתי. סקסטה קטנה – מרווח האהבה – הוא המרווח האופייני לסוזנאק.

· האזנה: "עלובאת אסאלאח" – זמרה: אום כולתום. לחן: ריאד סומבטי.

· האזנה: תקאסין – עודי אסאפי. מקאם סוזנק.

מקאם "שורי" – נגזר (הזזה שניה) של מקאם סוזנאק

שיעור חדש

קיימים שני סוגים של אמנים: יש אנשים שחשובה להם הצלחת האמנות, ויש שחשובה להם אמנות ההצלחה.

· האזנה: הזמר סורי – סבאח ספחרי – הוא יכולת קולית פינומנלית, מאלתר ענק, שהתמחה מאוד בביצוע ה"מושחת".

"מושחת" – ז'אנר סורי ספציפי שהתפתח ב"עודוד חלבייה" – בחלב. שיבוץ טקסט חילוני במקום הטקסט הדתי.

· האזנה: דוגמאות על מקאם סוזנאק.

האזנה: קטע נוסף.

מקאם ניירוז

בן משפחתו של ראסט, כיון שהטטרקורד התחתון שלו זהה לראסט.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי במול, דו.
טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, ופה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על סול: סול, לה חצי במול, סי במול, ודו.

"ניירוז" – מילה פרסית שפירושה: חג האביב.

טטרקורדים נוספים שניתן לגזור ממקאם ניירוז:

1. טטרקורד ראסט על פה – פה, סול, לה חצי במול, וסי במול.
2. ועוד טטרקורדים שונים שנכיר בהמשך.

· האזנה: הקטע מתחיל בראסט, מעבר קל לביאת על סול = ניירוז (עם שילוב קל של חיג'אז על סול, כדי לרכך את הירידה חזרה).

· האזנה: ביאת על סול, עם הגעה לדו (רביעית) – קונטרה, מן ראסט זמני על דו.

מקאם "דלנשין"

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול , לה , סי חצי במול, דו, רה במול!

טטרקורד תחתון: דו, רה, מי חצי במול, פה. טון מגשר, טטרקורד עליון: סול, לה, סי חצי במול ודו (ראסט) + רה במול.
ניתן לגזור ממנו טטרקורד "סבא" על לה – לה, סי בחצי במול, דו, רה במול. כאשר ה'לה' מהווה מרכז משני זמני. לאחר מכן יחזור הנגן להדגיש את ה'דו' כטוניקה – חזרה לראסט.

· האזנה: קטע במקאם דלנשין.

מקאם :"סוזדילארא"

זהו מקאם השייך למשפחת ראסט, מפני שהטטרקורד התחתון זהה.

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו + רה.

אלמנטים התנהגותיים שונים המאפיינים את המקאם כסוזדילארא הם הבלטת טטרקורדים וצלילים נגזרים מהמקאם:

אלמנטים אלו יחדיו (+הראסט המקורי), ללא חוקיות וסדר הופעתם, הופכים את מקאם ראסט למקאם סוזדילארא.

שיעור חדש

· האזנה לקטעים שונים.

מקאם בשאייר

מאגר הצלילים: דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
טטרקורד ראסט: דו, רה מי חצי במול, פה, טון מגשר, וטטרקורד כורד: סול, לה במול, סי במול, ודו (מן פריגי) – צליל מוביל תחתון: סי חצי במול.
קיבלנו בוסליק או נהוונד על פה (בהדגשת הצליל פה – כצליל רסיטציה).

קיימים שני סוגי צלילים מובילים במוסיקה ערבית – עליון ("חסאס" – רגיש), התחתון ("וואהיר" – תומך, מלש' גב).

הבלטת הטטרקורד בצלילים: רה – לה במול: רה, מי בחצי במול, פה, סול, לה במול. התקבל טטרקורד "לאמי" – ממשפחת פריגי (כורד) מקורו ממוסיקה עיראקית.

מקאם "סאז קאר"

ממשפחת ראסט. מקור השם: "סאז" – כלי, "קאר" – עבודת הכלים, מקצוע, עשייה.

מאגר הצלילים: בירידה – דו, סי חצי במול, לה, סול, פה, מי חצי במול, רה דיאז, דו.
בדרך כלל, הצליל השביעי מונמך לבמול – בעיקר בירידה. וכן, יוצרים מהלך כרומטי מ: מי חצי במול – רה דיאז, ולאחר מכן: רה בקר בירידה והמשך.

מקאם "ראסט אל-דיל"

מאגר הצלילים: דו, (רה), מי חצי במול, פה #, סול, לה, סי חצי במול (או במול), ודו.

מקאם "ראסט" עם הזזות

מקאם "חוסייני"

יש המכנים אותו "דוקא" כיון שהוא מתחיל על הצליל דוקא, אך הוא מוכר כחוסייני.

הזזה ראשונה – מאגר הצלילים: מרה עד רה – רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
המקאם מושתת על הצליל השני של "ראסט" – אך הוא נחשב להזזה ראשונה. כיון שהמקור הוא ראסט – יש השוגים בענין זו, ועל כן ההבהרה.
המקאם בנוי מטטרקורד ביאת על רה + טון מגשר + טטרקורד ביאת על לה (צירוף מופרד).

השוואה למקאם ה"ביאת" המקורי – שמאגר צליליו: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.

מקאם ביאת בנוי מצרוף מחובר – הטטרקורד הראשון והשני חופפים בצליל אחד – בסול. כך שצליל הרמז (השני בחשיבותו אחרי הטוניקה) הוא סול, ואילו בחוסייני הוא לה! וזהו שינוי משמעותי מאוד.

· האזנה: קטע על חוסייני – הקטע פותח בהבלטת צליל הרמז – הדומיננטה – כדי להדגיש שזהו מקאם חוסייני ולא ביאת.

· האזנה : שיר של עודי אל-ספי.

מקאם "מוחייר"

· האזנה: קטע במקאם "מוחייר".

מקאם – שם כללי למסגרת מודאלית, צלילית.
מיזאן – שם כללי למסגרת הריתמית.

המיזאן הספציפי ב"סמעאי ת'קיל" מורכב מ-10 שמיניות בארגון ריתמי ספציפי מאוד: דום, הס, הס, תק, הס, דום, דום, תק, הס, הס.

'דום' – שמינית עם רגל למעלה – פעמה מוטעמת אותה מתופפים במרכז התוף.
'תק' – שמינית עם רגל למטה – פעמה בלתי מוטעמת אותה מתופפים בקצה התוף.

סמסטר ב' – בעמוד הבא.

Pages: 1 2