מוסיקה חוץ אירופאית
סיכום זה כולל מידע אודות תרבויות מוסיקליות שאינן מערביות.
קורס פתוח לכל המחלקות באקדמיה, המרצה: רון "שפאץ" כהן, קורס סימסטריאלי, 2011-2012
סיכם: אורי אלוני, Aloni.Uri@gmail.com
צפון הודו
המסורת המוסיקלית נקראת הינדוסטאנית
· המוסיקה מבוסס על ראגה – מבנים מלודיים
· טנפורה מנגנת הרמוניה קבועה שלא משתנה – 4 מיתרים: 1,8,8 ו4/5/6
· טוניקה יחסית, נקראת sa
· גשר הג'יווארי מצוי בכל כלי המיתרים בהודו, יוצר אינטראקציה בין המיתרים השונים = עושר צלילי רחב
סיטאר הוא הכלי המלודי הפופולארי ביותר בהודו:
- אפשר להזיז את השריגים המעוגלים שלו וכך לכוון אינטונציה
- מתחת לשריגים המוגבהים יש מיתרים סימפטתים
- מיתרי צ'יקארי מכוונים לדרגות 1,5,8
- רב הנגינה נעשית על המיתר הראשון
- הנגן מותח את המיתרים מטה כדי לקשט
- Misrab הוא מפרט קבוע ממתכת המלבישים על היד המנגנת
הראגה:
- כמו פרח נפתח
- לכל ראגה זמן ייעודי ביממה
- הגדרת הראגה היא לפי העליה Aroh והירידה Avroh בין הדרגות 1,8. העליה והירידה יכולות להיות זהות או שונות, בד"כ יש 5 בעליה ו-8 בירידה
- יכולים להיות בין 5-8 צלילים בסולם
- אין חריגות בסולם
- לכל ראגה מוטיבים מרכזיים Chalan
- רב הנגינה מבוססת על אילתור
- אסכולת אילתור אחת: פרק ראשון רובטו וסולו, חלק שני 4/4 וסולו, חלק שלישי עם תופים, לחנים שונים, והמהירות הולכת וגוברת.
דרום הודו
· המסורת המוסיקלית נקראת קרנטית
· המוסיקה מבוססת על טאלה – מבנים קצביים
· ההרכב המנגן: סולן (בד"כ זמר), טנפורה, כנר (מלווה כמו צל), 4 כלי קצב שונים
· נחשבת למערכת הקצב המורכבת ביותר בעולם
· מס' הפעמות במעגל הקצב (תיבה) דינאמי מאוד – יכול להיות 4, 9.5, 108 ומה שבאמצע
· Konnakol: אמנות להופעה של הברות קצב. כלי לימוד ומדיום להופעה
· מה שמגדיר את מעגל הקצב הוא מס' הפעמות בתיבה והחלוקה הפנימית
פקיסטאן
· היסטוריה: הוקמה ב1947. הינדים היגרו להודו, מוסלמים היגרו לפקיסטאן, כך הפכה פקיסטאן למוסלמית.
· המוסיקה הלאומית של פקיסטאן היא הקוואלי. אורכו המקובל הוא 10-30 דק', אך יכול להיות גם יותר משעה
· Sama הוא קונצרט רוחני
· המוסיקה מהווה חוויה רוחנית מדיטטיבית ועוזרת להתחבר על האלוהים
· המוסיקאים באים ממשפחות שעוסקות במוסיקה דורות רבים
· אמן מוביל: נוסראט, מופיע עם קבוצה שחלק גדול ממנה הם בני משפחתו
· כלי נגינה: הרמוניום, כלי מקלדת. יד אחת מנגנת והשניה מתפעלת את המפוח.
· כלי נגינה: טאבלה, 2 תופים בגדלים שונים מעץ ועור. במרכז – שכבת עור עבה ושחורה בצורת עיגול
· העצמה האקסטזה במוסיקה: שירת מענה, מנטרה – חזרה על משפטים מוסיקאליים, מחיאות כפיים וקצב שחוזר על עצמו, הגברת המהירות
· קוואלי מפורסם במיוחד: Alla Hoo
מוסיקה פרסית
· פרס – ממלכה עתיקת יומין
· Radif (בפרסית: סדר / שורה) הוא רפרטואר המנגינות שמורה מלמד את תלמידיו (לכל מורה ראדיף משלו)
· אוסטאד = מורה / מאסטר
· הוראת המוסיקה נעשית ע"י חיקוי תלמיד את המורה שלו
· Dastgah (מיקום היד) הוא המסגרת הסולמית, מזכיר מעט מודוסים. יש 7 ראשיים ו-5 שנגזרים מהם. הם מכילים גם מוטיבים מוסיקאליים ולפעמים יש חריגות מ"סולם האב". פיתוח הדסגא נעשה בד"כ ע"י סולן ללא ליווי – הרבה חופש.
· Gushe (פינה / חתיכה) החלקים הקטנים שמרכיבים את הדסגא. יש גושה שמופיעים בכמה דסגא.
· הfinalis (נקודת העוגן בפרסית) משתנה, והסולם משתנה יחד עם המנעד
· Koron – הנמכה של הצליל בפחות מחצי טון
· מאפיין למוסיקה: סלסול השירה בצלילים הגבוהים, בד"כ בתחילת או סוף משפטים ולא באמצע.
· כלי נגינה: טאר, כלי הפריטה החשוב ביותר במוסיקה הפרסית. 2 תיבות תהודה מעץ תות עליהן מוצמד עור. על הצוואר הארוך 26 שריגים שאפשר להזיז. בין הצלילים הדיאטונים שמפריד ביניהם טון שלם, יש 2 שריגים – חצי טון רגיל וקצת פחות מחצי (קורון). 6 מיתרים: דו, דו, סול, סול, דו, דו. מנגנים עם מפרט מתכת. רב הרפרטואר של המוסיקה הפרסית נכתב במקור לטאר.
· כלי נגינה: קמנצ'ה, כלי הקשת החשוב ביותר. 4 מיתרים שמכוונים כמו כינור: סול, רה, לה, מי. מנגנים עליו כמו צורת הנגינה על צ'לו, אבל הגודל שלו וגובה הצליל הם כמו כינור.
· כלי נגינה: זארב / טומבאק, כלי ההקשה המרכזי. עשוי עץ, בעל צורה של גביע עם עור מתוח למעלה. מחזיקים אותו כמו דרבוקה, והנגינה מהירה כמו במוסיקת טאלה הודית, אבל קצת יותר עדינה
מוסיקה טורקית
· טורקיה (כמו פרס) ממלכה עתיקת יומין
· מקאם, ברבים Makamlar הם ה"מודוסים" הטורקים
· מיקרוטונאליות בשיאה: מחלקים את הטון ל-9 Comma, ומשתמשים בחלקים 4,5,8,9,12. ברב המקאמים יהיה רק מיקרוטון אחד, שגם נקרא על שם המקאם.
· כל מקאם מורכב משילוב של פנטאקורד (5 צלילים) וטטרקורד (4 צלילים). ישנם חמישה סוגים של טטרקורד ופנטאקורד, כאשר ההבדל ביניהם הוא הוספה של צליל חמישי, טון אחד מעל הצליל הרביעי.
· הצליל הדומיננטי יכול להיות המדרגות 3,4,5,6
· Seyir הם לחנים קצרים הכוללים בתוכם את המאפיינים המרכזיים של המקאם.
· לעתים קרובות יש מודולציה, למשפט אחד או לכמה משפטים, ובד"כ חוזרים למקאם המקורי. יכולה להיות מודולציה של הזזת הטוניקה, מודולציה למקאם אחר, או שניהם.
· מקאמים יכולים להיות זהים מבחינת הסולם אך שונים מבחינת המנעד
· Taksim הוא כמו פרלוד – יכול להוות הקדמה או יצירה בפני עצמו. מציג את המקאם ואת האפשרויות הטמונות בו, כולל נגינת seyir
· שמירה על תחושה טונאלית יציבה
· כלי נגינה: Ney, חליל בעל פיה רחבה העשויה מקרן של באפלו או חומר קשה אחר. גדלים שונים, מבס ועד פיקולו.
· כלי נגינה: קמנצ'ה (כמו בפרס)
· כלי נגינה: קאנון (חוק). מוביל הרכבים. מורכבות הנגינה והמחיר הופכים אותו לכלי לא עממי. 78-90 מיתרים המסודרים בשלשות. פורטים בעזרת מפרטים המחוברים לאצבעות. בעל תיבת תהודה עם פתחים שמתוח עליהם עור. לכל תו יש 5-12 מנופים בצדו השמאלי של הכלי, המאפשרים את שינוי הכיוון תוך כדי נגינה ויצירת מיקרוטונאליות.
ארמניה
· גשר בין מזרח ומערב: קרובה לפרס ולטורקיה (גם מבחינה מוסיקאלית) אך גם מערבית.
· טטראקורדים חופפים ללא תחושת אוקטבה (כמו בפרס)
· בעיקר מונופוניה עם נקודת עוגב דינאמית. בעקבות החשיפה למערב התפתחה הומופוניה ופוליפוניה עם סולמות ארמנים.
· שימוש במיקרוטונאליות בהשפעה פרסית וטורקית
· שימוש במגוון מקצבים, כולל א-סימטריים מהירים
· כלי נגינה: דודוק, כלי נשיפה עם פיה עם עלה כפול. יש לו הצליל העמוק ביותר מבין בני משפחתו בארצות השכנות. הוא עשוי עץ משמש, עם פיה רחבה ועבה ו-9 חורים. מנעד של פחות מאוקטבה וחצי.
אפריקה והממלכה הנובית (וסודן)
· באפריקה יש מגוון עצום של תרבויות ורובן לא יציבות, מה שגורם למסורות מוסיקאליות פחות סדורות
· המוסיקה מלווה את פעולות היום-יום והיא לא קונצרטנטית
· כמו אופרה, המופע המוסיקאלי משולב במקרים רבים בריקוד ובתיאטרון, כאשר אותם האנשים מבצעים בו-זמנית אמנויות שונות.
· הצפון הערבי = אפריקה לבנה הן מדינות ערביות לכל דבר, הן מבחינה מוסיקאלית. אפריקה השחורה הושפעה מחלק מן האלמנטים של אפריקה הלבנה.
· העם הנובי התחיל בתור ממלכה מפוארת. היום הנובים מחולקאים בין סודאן למצרים. השפה הנובית היא מזרח אפריקאית.
· שירת מענה – זמר מול מקהלה
· סולם פנטאטוני מינורי (בלי מדרגות 2,5/6). כלים רבים באפריקה אינם יכולים לנגן סולם שאינו פנטאטוני. יכולה להיות מודולציה
· Kisser או Tanboor או Tanbura הכלי הסודני המרכזי שהשפיע על המוסיקה הנובית. 5 מיתרים לפי סולם פנטאטוני, הטוניקה בד"כ סול. פורטים ביד אחת, וביד שניה עוצרים מיתרים שלא בשימוש או עושים ויברטו עדין.
· פוליריתמיקה: כמה כלים מחזיקים את הקצב, אך כל אחד עם מקצב מעט שונה.
· חתונה נובית הוא הטקס החשוב ביותר מבחינתם ויכולה להמשך שבוע.
· כלי נגינה: Tar, תוף מסגרת בעל 2 מכות מרכזיות: Doom, Tak
· כלים נוספים: עוד (עדיין פנטאטוני), דרבוקה, מחיאות כפיים.
מערב אפריקה
Kora, "נבל הקסמים", מציג מורכבות מוסיקאלית גדולה מאוד, מיוחד בנוף האפריקאי. הקורה נולדה בממלכות בהן היה מוסיקאי חצר.
- עשוי מדלעת חצויה לשניים עם עור של פרה מתוח עליה. יש כמה חורי תהודה
- 21 מיתרים, 11 בצד שמאל ו-10 בצד ימין – בצד אחד יותר בס ובצד אחד יותר סופרן. יוצר פוליפוניה: בס, ליווי ומלודיה וגם פוליריתמיקה.
- משתמשים בבוהן ובאצבע לפרוט, ובשאר האצבעות כדי להחזיק מוטות אחיזה
- כיוון המיתרים ע"י טבעות עור המחוברות לצוואר הכלי (כיום ישנם גם כלים עם מפתחות כמו של גיטרה)
- מופיע ככלי סולו או כמלווה לשירה
- הטוניקה בד"כ פה (לפעמים מי)
צורות כיוון:
§ Silaba שהוא סולם מז'ור, היוצר גם לה פריגי, סי במול לידי, דו מיקסולידי ורה אאולי
§ Sauta הדרגה הרביעית מוגבהת: פה לידי, לה אאולי ורה דורי
§ כיוונים מיוחדים נוספים
· מבנה הכלי גורר מרכז טונאלי ללא מודולציות ועם סולם קבוע
· משקל 6/8 או 4/4 (יכול להשתנות באמצע)
· Kumbengo משפט מפתח החוזר על עצמו שוב ושוב (יכול ליצור מהלך הרמני קטן). ממנו הנגן יצא לסולואים ויחזור אליו.
· Birimintingo הם קטעי אילתור היכולים להתבסס על משפטי המפתח ויכולים גם לא.
· עיבוד: מתחילים בהקדמה שמציגה את הטוניקה והסולם, ממשיכים בקומבנגו ובפיתוחים שלו, סולואים וחזרה לקומבנגו.
· הוראה מאב לבן
הShona מזימבבואה (דרום אפריקה)
· 85% מאוכלוסיית זימבבואה מורכב מאוסף של שבטים שנקראים יחד Shona. מבחינה דתית הם מאמינים ברוחות. יש שם שחורים ולבנים.
הכלי הלאומי של זימבבואה: Mbira (קולם של האבות).
- עשוי מחתיכת עץ ללא תיבת תהודה עם חור אחד לאחיזה.
- 22 או יותר חתיכות מתכת מקובעות ע"י גשר מתכת (המנעד בד"כ 3 אוקטבות + סקונדה). יש 2 רגיסטרים.
- משתמשים לנגינה באגודל ובאצבע של יד ימין ובאגודל שמאל.
- משמש בד"כ לליווי שירה ע"י הזמר.
- הסולם נקרא Nyamaropa, זהה למיקסולידי, והטוניקה בד"כ סול.
- יש מודולציה לסולמות שונים
- באנסמבל אמבירות תהיה אמבירה סולנית בעלת תפקיד גבוהה, ותפקידים משניים נמוכים באמבירות אחרות.
· כלי הקשה: Hosho, שתי יחידות ממולאות זרעים, בדומה לרעשן.
· המשקל הוא 4 פעמות שכל אחת מהן היא טריולה (=12/8), ויש 4 תיבות שחוזרות על עצמן בלופ (לעתים 2 תיבות).
· יש תחושת אוקטבה – אפשר להחליף רגיסטרים
· הקצב של המנגינה אינו קבוע ומהווה אלמנט לפיתוח
· שיטת ההוראה מבוססת על לימוד מראיה וזיכרון. כיום קיימת שיטת תווי.
· גם כאן יש מהלך מלודי/הרמוני בסיסי שחוזר ומתפתח, כמו הKumbengo
· יש פוליריתמיקה
סין
· הרחוקה ביותר מבחינה גיאוגראפית מאירופה.
· אנו מתמקדים במסורת של בני הHan – העם המרכזי במדינה
· המסורת של מזרח אסיה (כולל גם את יפן וקוריאה) מתבססות על רפרטואר כתוב בתווים, גם להרכבים של כמה כלים (בימינו אף להרכב סימפוני) – כמו שגם הכתב הסיני הוא עתיק.
· לסינים בפרט ולאנשי המזרח הרחוק בכלל (יפן, קוריאה) יש מערכת פילוסופית כוללת הקושרת בין אלמנטים שונים בחיים. התאמה בין צלילים לבין שעות היממה, חודשי השנה, חלקי הגוף, עונות השנה, צבעים, יסודות וכו'.
· יש להם 12 חצאי טונים, אך הסולם הפנטאטוני הוא הדומיננטי. ישנן עדויות לשימוש בסולם הזה לפני 2,500 שנה!
· Sheng – צלילים
Bianzhong, סט פעמוני ברונזה התלויים על מבנה עץ
- אחת העדויות הקדומות ביותר לסולם סדור שיכול להפיק את כל 12 חצאי הטונים: התקיים כבר לפני 2,500-3,000 שנה.
- כל פעמון יכול להפיק 2 צלילים בעלי מרווח של טרצה קטנה או גדולה.
- המנעד הוא קצת פחות מ-5 אוקטבות
- מנגנים באמצעות פטישי עץ ומתכת
- צריך נגנים רבים בשביל להפעיל את כלי הנגינה ודרוש סינכרון ביניהם
· Diao הוא הסולם.
· היו שיטות תיווי רבות ושונות לכלים שונים, שבהן הדגש היה על המלודיה ועל צורת הנגינה ופחות על קצב. ישנה שיטת תיווי מספרים שנקראת Jianpu, שבה לכל תו יש מס' מ-1 עד 7, כש0 הוא הפסקה. היום משתמשים בתווי המערבי.
Zheng, כלי פריטה, הכלי הפופולארי ביותר בסין כיום
- 21 מיתרים
- סולם פנטאטוני במנעד של 3.5 אוקטבות
- יד ימין פורטת (על כל אצבע מורכב מפרט), יד שמאל בחלקו השמאלי ומעבר לגשרים עליהם מתוחים המיתרים – מגביהה, יוצרת גליסנדו, ויברטו וקישוטים נוספים (בעשרות השנים האחרונות התחילו לפעמים לפרוט עם 2 הידיים)
- בד"כ מכוון לצליל רה, אך ניתן גם לכוונו לסול
- מופיע ככלי סולו אך משתלב גם באנסמבל
- משתמש בתיווי Jianpu (עד היום)
Dizi, חליל צד עשוי במבוק
- בין חור הנשיפה לחורי האצבעות, ישנו חור אחד, עליו מוצמד הDimo, ממברנה דקה מבמבוק המעניקה לחליל את צלילו המיוחד.
- גם הדיזי בן למעלה מ-2,000 שנה ויש לו רפרטואר נרחב
- מיוצר במגוון גדלים
Erhu, הכינור הסיני –
- עשוי עץ עם עור של נחש
- 2 מיתרים: רה, לה. 3 אוקטבות. הקשת כלואה בין 2 המיתרים.
Pipa, כלי הפריטה המרכזי בסין.
- 27-30 שריגים
- כשלוחצים עם יד שמאל – המיתר לא מגיע עד לצוואר. זה מקשה על נגינה מהירה, אך מאפשר ויברטו, גליסנדו ושינויי אינטונציה.
- המרווח בין השריגים הוא חצאי טון
- 4 מיתרים: מי, לה, רה, לה. קצת יותר מ-3.5 אוקטבות.
יפן
· היום המערביות השתלטה כמעט לחלוטין על המוסיקה היפנית: 1% מתלמידי המוסיקה ביפן לומדים מוסיקה מסורתית.
· Shakuhachi, כלי נשיפה. השם מבטא את אורך הכלי (למרות שיש אורכים שונים)
- 2.5 אוקטבות, כיוון פנטאטוני.
- עשוי במבוק
· Koto – ממש כמו הZheng הסיני.
· Biwa – ממש כמו הPipa הסיני
· Shamisen – כלי פריטה. 3 מיתרים: רה, סול, רה. בעל מפרט גדול וכבד ותיבת תהודה מרובעת.
· 2 סולמות פנטאטוניים עיקריים: In ו-Yo, המורכבים מטטראקורדים לא חופפים המשלימים לאוקטבה. יש שוני בין העליה לירידה.
· אין מבנה צורני או עיבוד קבוע.
· רובטו
· תיווי – ממש כמו סין
אינדונזיה
· אינדונזיה משתרעת על 17,500 איים ומונה כמעט 240 מיליון איש = המדינה הרביעית בגודלה. יש מגוון רחב של אוכלוסיות אתניות ותרבויות. היום 80 אחוז מהאוכלוסיה הם מוסלמים (המדינה המוסלמית הגדולה בעולם). אנחנו נתמקד באוכלוסיה ההינדית של האי הקטן ואולי המפורסם ביותר Bali
· גמלאן הוא תזמורת או אנסמבל. גדלים שונים: מ-5 ועד מעל 50 כלים. בד"כ כלי הקשה שונים, אך יש גם ייצוג לכלים אחרים. גמלאן הוא "סט" של כלים שיוצרו כדי שינגנו יחד ואי אפשר ליצור מהם גמלאן חדש. ישנם עשרות סוגי גמלאן.
· המיעוט ההינדי בבאלי מקיים תרבות צבעונית ותוססת המשלבת אלמנטים אינדונזים והינדים. הגמלאן שלהם מהיר ודינאמי.
· הטוניקה לא אבסולוטית, והמרווחים בין הצלילים יהיו שונים מהרכב להרכב
· 2 סולמות עיקריים: פנטאטוני מינורי, פנטאטוני המורכב מצלילים של פריגי (בוחרים 5 צלילים מתוכו)
· גמלאן לדוגמה:Gamelan gong kebya (גמלאן הגונגים של תהליך הפריחה)
- 20-25 נגנים בהרכב
- ההרכב המודרני והמורכב ביותר
- במצב אופטימלי כלי הנגינה יסודרו בזוגות, זכרי ונקבי. משלימים אחד את השני: הנקבי גדול יותר ומוביל ומכוון מעט נמוך יותר (יוצר תחושה צלילית עשירה יותר שממש לא רוצים במוסיקה המערבית)
· התופים Kendang: המובילים של ההרכב. מנגנים עם הידיים ולעתים עם מקל ביד אחת.
· הגונגים הגדולים: יוצרים את המסגרת הקצבית. גונג גדול מסמן את סוף מעגל הקצב, וגונגים קטנים את החלוקה הפנימית.
· Gangsa: מטאלופון עשוי ברונזה, הכלים המרכזיים של ההרכב. בגדלים שונים, עם 1-2 אוקטבות. מנגנים עם פטישי עץ.
· Reyong: סט של 12 גונגים המנוגנים ע"י 4 נגנים, המחולקים ל-2 תפקידים במרווח של אוקטבה האחד מן השני. צלילים טונאליים.
· Kempil Kajar: כלים בודדים המשמשים כמו הגונגים הגדולים, לחיזוק המבנה הקצבי.
· המוסיקה מולחנת ולא מאולתרת, כיום משתמשים בשיטת התיווי המספרית (כמו בסין).
· יש להרכב 3 רבדים: מעגל הגונג (מחזיק את המבנה היסודי), Pokok – מנגינה יסודית ע"י מטאלופונים נמוכים, Kotekan – הוריאציה על המנגינה ע"י המטאלופונים הגבוהים וגונגי הדוד הקטנים.
· Gamalan Beleganjur, עוד גמלאן לדוגמה, פשוט יותר, אלמנטים יותר קצביים מאשר מלודיים.