אמנות השימוש בפדאל ההשהייה
עבור קורס "מתודיקה לפסנתרנים" באקדמיה למוסיקה ולמחול בי-ם
כתבה: ערגה קוטלר
אמנות הנגינה בפסנתר בנויה ממרכיבים רבים, כדוגמאת שליטה בגווני הצליל, שליטה בבאלאנס,
שליטה טכנית, פיסוק המוסיקה, תזמון, דינמיקה, ארטיקולציה וכמובן השימוש בפדל, בעיקר בפדל
הימני של הפסנתר- פדל ההשהייה (pedal damping .(לדברי אנטון רובינשטיין, הפדל הוא הנשמה
של הפסנתר, ולדברי ליסט, ללא הפדל היה פסנתר היה מעין דולצימר. שימוש בטוב טעם בפדל יכול
להעשיר בעשרות מונים את יחודיות ויופי נגינת הפסנתר, והוא חלק מהותי מאינטרפרטצית
הפסנתרן.
את רוב המרכיבים הללו מלמדים המורים בתשומת לב ובהקפדה רבה, אך הוראת אמנות השימוש
בפדל נדחקת הצידה לעיתים קרובות, ונותר לתלמיד לפענח את התחום המורכב הזה על ידי ניסוי
וטעיה, בהסתמך בעיקר על השמיעה ועל האינטואיציה שלו. למרבה הצער, הוצאות התווים התווים
מחריפות את המצב, ומכילות לרוב יותר מידיי או לא מספיק סימוני פדל. לעיתים נכתבת ההוראה:
pedale con ,כיציאה לידי חובה. בהתאם לזאת, רוב הציבור המנגן בפסנתר משתמש לרוב בכמות
רבה מידיי או מועטה מידיי של פדל. נגני פסנתר רבים, שחונכו לנגן באופן לא קפדני, נוטים ללחוץ על
הפדל למשך תיבות שלמות. לדברי תאודור לשיטצקי, "כף רגלם נרדמה, לחוצה על הפדל". נגני
פסנתר מהקיצוניות השנייה, יוכלו לנגן פרק אלגרו של סונטה של בטהובן באופן כה יבש, שישמע
כתרגיל של צ'רני. כדברי שופן לתלמידיו, הבנת השימוש הנכון והמדויק בפדל היא מחקר לכל החיים.
מעטים נגני הפסנתר שמצאו את דרך המלך.
בעבודה זו אסביר כיצד פדל ההשהייה עובד, אסקור את הדרכים השונות לסימון פדל בהוצאות
התווים השונות, אפרט על שימושיו השונים ואדגים מקרים שונים מספרות הפסנתר הדורשים שימוש
יחודי בפדל.