תורת המקאם 1 – סיכומי שיעור
תורת המקאם – סמסטר ב'
מרצה: פרופ' תייסיר אליאס
4 משפחות המקאם: ראסת, באיית, נהוונד (מינור), עג'ם (מז'ור).
· האזנה: נאוואן על חוסייני – המלחין והנגן – צ'ינו צ'ן.
"מקאם חוסייני" (המשך)
הזזה ראשונה של ראסת. החוסייני נפוץ יותר במוסיקה תורכית מאשר במוסיקה ערבית, בה יצירות רבות נקראות על שם המקאם. כיצד נבדיל בין חוסייני לבאיית?
1 . צליל הע'מאז בחוסייני הוא לה, ואילו בבאיית הוא סול.
2. בחוסייני – הסי הוא חצי במול, ואילו בבאיית הוא סי במול.
3. בנוסף, הכיווניות המקאמת שונה.
החוסייני בעל כיווניות יורדת, מלמעלה כלפי מטה אל הלה – צליל 'שתלטני', דומיננטי (יצירת טטרכורד באיית על לה) – ורק בסיום מגיעים לרה. ההתמקדות בצליל הע'מאז והכיווניות היורדת אל הטוניקה הן מאפייני המקאם חוסייני (במקור, גם הבאיית היה בעל כיווניות יורדת, אף שהמלחינים התורכים הושפעו מפרקטיקה זו).
· האזנה: תאקאסים שונים על חוסייני.
כל מערכת סיסטמטית מחזורית ניתנת להזזה – אלה מקאמת נגזרים.
מקאם "סיכא"
הזזה שניה של ראסת.
· מאגר הצלילים: מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה, מי חצי במול.
שם המקאם נקרא על הצליל השלישי שנקרא "סיכא" – עליו הוא מבוסס.
עבדל רחמן אל צייקא – יש הטוענים שהוא המציא את המקאם הזה ועל כן הוא מכונה: סיכא, על שמו.
· חיבור הטטרכורדים בחפיפה: טטרכורד ראשון: סיכא – מי חצי במול, פה, סול ולה + טטרכורד שני: ראסת – סול, לה, סי חצי במול ודו + טריכורד משלים של ראסת: דו, רה ומי חצי במול.
מכיון שטכניקת בנית המקאמת עד עתה היתה בטכניקת צירופי טטרכורדים (4 צלילים), אין טעם שנתחיל לעבוד בטכניקת טטרכורד + טריכורדים למיניהם.. (אלא כמשלימי הסולם בלבד).
· צליל הע'מאז הוא סול!
מקאם "מאיה"
ה"מאיה" זהה לחלוטין בצליליו למקאם "סיכא" – מהות השוני ביניהם הוא שצליל העמאז' הוא לה!!
· מאגר הצלילים: מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה, מי חצי במול.
· הטטרכורדים: מי חצי במול, פה, סול ולה + לה, סי חצי במול, דו ורה + מי חצי במול.
צליל הע'מאז הוא לה! וזו נקודת השוני מה"סיכא".
מקאם "הוזאם"
מקאם נוסף נפוץ כל כך (אף יותר מהסיכא), נגזר ממשפחת סיכא עם שינוי: לה במול – עד שיש אף שטועים ומכנים אותו כ"סיכא". ה"הוזאם" הוא המקאם השלט מבחינה פרקטית, אף שאינו שייך ממש למשפחת "סיכא".
· מאגר הצלילים: מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי (בקר), דו, רה, מי חצי במול.
· הטטרכורדים: הוזאם על מי חצי במול: מי חצי במול, פה, סול, לה במול + חפיפה – חיג'אז על סול: סול, לה במול, סי (בקר – חיג'אז), דו + טריכורד משלים ראסת על דו: דו, רה, מי חצי במול.
· סול – צליל הע'מאז.
· פנטכורד נגזר – נכריז על פה.
· מקובל לתת רה # כדי להוביל למי במול חצי במול – להגברת מתח.
שיוך המקאם ל:
1. מחד, ההוזאם שייך למשפחת הסיכא, עם שינוי קל – לה במול.
2. ניתן לחשבו כהזזה ראשונה של מקאם "שורי" (אותם סימני היתק על רה).
3. ומאידך, ניתן לחשב מקאם זה כהזזה שניה של "סוזנאק" (ממשפחת ראסת).
4. בהוספת צלילים (פה וסול למעלה) ובהשתתת המקאם על הצליל סול – נוכל לכנות את ה"הוזאם" כהזזה חמישית של "חיג'אז מסרי" (מצרי) – כיון שהטטרכורד הראשון שהתקבל על סול הוא חיג'אז.
· האזנה: קטעים במקאם "הוזאם" (גם במעבר קל לטריכורד העליון – ראסת על דו – בסוף ישלוט ההוזאם – ונרד חזרה לטוניקה).
מבחינת כינוי המקאם, השם: "סיכא" נפוץ יותר, אך מבחינה מוסיקלית "הוזאם" נפוץ יותר. מכיון שמהלך הטונים השלמים שנוצר בטטרכורד הראשון בסיכא קשה לשירה ולהאזנה (מסגרת טריטונית). הלה במול ב"הוזאם" שובר את השוויוניות של הטונים השלמים ומרכך את המקאם.
מקאם "שעאר"
מקאם הבנוי מווריאציה קטנה של "סיכא".
· מאגר הצלילים: מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול (שינוי!), דו, רה, מי חצי במול.
· חיבור הטטרכורדים בחפיפה: טטרכורד ראשון – מי חצי במול, פה, סול ולה – סיכא על מי + טטרכורד שני – סול, לה, סי במול ודו – טטרכורד בוסליק, נאהוונד (מינור) על סול + טריכורד משלים של ראסת: דו, רה ומי חצי במול.
מקאם "אוויג'"
בטרנספוזיציה של "שעאר" לסי חצי במול קיבלנו מקאם "אוויג'".
· מאגר הצלילים: סי חצי במול, דו, רה, מי, פה (בקר – למרות שב"שעאר" הצליל החמישי הוא לה במול), סול, לה, סי חצי במול.
המקאם מבוסס על סי חצי במול תחת הדו המרכזי הנקרא "עיראק". אך מכיון שקיים כבר מקאם בשם זה המבוסס על אותו צליל – כינו אותו בשם "אוויג'".
שיעור חדש
· הזזה – בכל מערכת מחזורית ניתן לבצע הזזות. תחילת הסדרה בנקודה אחרת במערכת.
· השאה / טרנספוזיציה – שמירה על אותו מבנה וורבלי, רק במיקום שונה.
· מודולציה – שינוי המרכז הטונאלי.
· מינוריזציה / מז'וריזציה – מעבר ממינור למז'ור היחסי ולהפך.
בביצוע טרנספוזיציה משתנה שם המקאם למרות שימור תבנית המרווחים, כיון שלענין הגובה עצמו יש חשיבות גדולה במוסיקה הערבית – השפעה סביבתית ועוד. יותר מכך, גם לצלילים זהים באוקטבות שונות – יש שמות שונים! סול קטן נקרא: יכא, סול ראשון נקרא: נוא, סול שני נקרא סהם (חץ – כיון שהוא היה הצליל הגבוה ביותר ברגיסטר לאותה תקופה).
הם סברו ובצדק שצבע הסולם והאפקט האמוציונאלי משתנה בנגינת מקאם זהה בגובה אחר. זה אף משפיע באופן משמעותי על ההתנהגות המודאלית של המקאם ועל הפיתוח המוטיבי שלו. השמות מבטאים לרב את האפקט שיוצר המקאם הספציפי בגובה הספציפי (אך לעיתים הם חסרי משמעות).
מקאם "מוסתעאר"
וריאציה של מקאם "שעאר". יתכן שזה מקור שם המילה "מוסתעאר" – מושאל. מקאם זה אינו מקאם עצמאי חשוב, אלא וריאציה של "שעאר" (שהוא הזזה שניה של ראסת).
· מאגר הצלילים: מי חצי במול, פה # (במקום פה בקר), סול, לה, סי במול, דו, רה, מי חצי במול.
· הטטרכורדים: סיכא (עם שינוי) על מי חצי במול + בוסליק על סול + טריכורד ראסת על דו.
· בד"כ לא משתמשים בפה # בעליה – המרווח מי במול – פה# אינו אופייני. לכן, בעליה עושים שימוש במי חצי במול ופה בקר, ובירידה נוחתים על הפה# המשמש צליל מוביל לסול – לטטרכורד "נאהאוונד" על סול.
· טטרכורדים נסתרים: עג'ם על פה#. עג'ם מרוסע (מקושט) על סי במול. כורד על לה.
ü "ד'היר" – תרגום: גב = צליל מוביל תחתון, תומך.
ü בוסליק = מינור (נהאוונד = טטרכורד מינורי על דו).
ü עג'ם – מז'ור.
· האזנה: קטע על מקאם "מוסתעאר". תקסים עוד של ריאד סומבטי.
· האזנה: קטעי שירה שונים במקאם "מוסתעאר".
חוסר המוגדרות של המקאם היא לעיתים מכוונת וחלק מהאידיאל האסתטי.
מקאם "ג'הארקה" (גירגה)
הזזה שלישית של ראסת, אך השינוי הנפוץ הוא סי במול (ולא חצי במול).
· מאגר הצלילים: פה, סול, לה, סי במול, דו, רה, מי חצי במול, פה.
· טטרכורדים: עג'ם על פה + טון מגשר + ראסת על דו.
· בד"כ הטטרכורד השני מושמע מלמטה. אחרי ביסוס הטטרכורד הראשון יורדים תחת הפה.
· רבים מנגנים את המקאם עם מי בקר – ואז הוא נקרא "עג'ם ג'הארקה" – מז'ור על פה.
· האזנה: קטעים שונים על מקאם עג'ם.
אינטונציה "מודחת" – היא אינטונציה שאיננה מושווית, מעט גבוה / נמוך, כיווץ / הרחבת המרווח. לעיתים שימוש באינטונציה כזו היא זו היוצרת את האפקט והרגש הייחודי בביצוע.
שיעור חדש
חסרתי.. JL – השלמה בקיצור:
מקאם "יכא"
הזזה רביעית של ראסת (התקה של "ניירוז").
· מאגר הצלילים: סול (מתחת הדו המרכזי), לה, סי חצי במול, דו, רה, מי חצי במול, פה, סול.
· טטרכורדים: ראסת על סול + באיית על רה.
מקאם "נוא כורד"
· מאגר הצלילים: סול, לה, סי חצי במול, דו, רה, מי בקר, פה, סול.
· טטרכורדים: ראסת על סול + כורד על רה.
מקאם "נוא עג'ם"
· מאגר הצלילים: סול, לה, סי במול, דו, רה, מי חצי במול, פה, סול.
· חיבור הטטרכורדים: נהאוונד על סול + באיית על רה.
שיעור חדש
· האזנה: סמאעי נהוואנד – מאת: עבד אל מונעד אל חרירי. יש המכנים קטע זה גם "סחר אל-שרק" (קסם המזרח). ביצוע: התזמורת המזרחית של האקדמיה בירושלים.
מקאם – הוא השם הכולל של המודוס המלודי במוסיקה הערבית.
מיזאן / אוקאע (דרב / אסל – נפוץ פחות) – הם השמות הכוללים של המודוס הריתמי במוסיקה הערבית.
שלושת סוגי הנקישות הבסיסיות במוסיקה הערבית הן:
1. דום – נקישה מודגשת, במרכז התוף.
2. תק (תיק – בערבית מדוברת) – נקישה קלה בקצה התוף.
3. הס – שתק.
סמאעי ת'קיל – תבנית ריתמית של 10/8 (בטמפו איטי) בארגון ריתמי ספציפי: דום, הס, הס, תיק (תק), הס, דום, דום, תיק, הס, הס.
בפעמה השביעית טמונה אנרגיה שמובילה שוב לתבנית מהתחלה. זו הפעמה החשובה מכולן. מתופף מסורתי יקשט את התבנית בפעמות הקלות ובדמימות, ולרב לא ישנה את ה'דום' – הפעמה המודגשת.
המשקלים הריתמיים של המוסיקה הערבית נגזרים מהמשקלים הפואטיים (ספרות). תיאורטיקן ספציפי ניסח 16 משקלים פואטיים (המורכבים מהברות קצרות וארוכות ברצפים שונים), מהם נגזרו המשקלים המוסיקליים. כך נוצרה תופעה של שתי נקישות מודגשות בזו אחר זו: קצר, ארוך, ארוך, קצר (וניתן למצוא אף 3 הקשות מודגשות ברצף!) – אלמנט שלא נמצא במוסיקה המערבית.
· האזנה: איגריקה.
מקאם "עיראק"
הזזה שישית של ראסת. הצליל סי חצי במול תחת הדו המרכזי נקרא: "עיראק", ולכן המקאם המושתת עליו נקרא כך. המקאם יכול להיחשב גם כהזזה רביעית של "סיכא" (שמקורו על מי חצי במול).
· מאגר הצלילים: סי חצי במול, דו, רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי חצי במול (דו).
· הייחודי למקאם זה: שילוב טטרכורד עיראק על סי חצי במול + טטרכורד באיית על רה (צירוף חופף) + טטרכורד ראסת על סול (בתוספת דו עליון).
· הצליל השלישי – רה – הוא העמאז' – הצליל התחתון עליו מושתת הבאיית.
· מהות המקאם הוא הבלטת טטרכורד באיית על רה, למול הטוניקה על סי חצי במול.
· לעיתים הופכים את הפה ל – פה חצי דיאז – לצורך חיזוק הסול, ולאחריו מי בקר.
· האזנה: קטע תורכי במקאם "עיראק". עודי א-ספי.
· האזנה: עודי א-ספי – דוגמא נוספת, שיר ערבי לבנוני אופטימי במקאם עיראק.
בתחילה נתן פרזנטציה של המבנה של טטרכורד עיראק למול באיית, ולאחר מכן הוא פיתח את הטטרכורד העליון.
מקאם "אווג'"
בהבאת המי בקר במקאם "עיראק" – נקבל טרנספוזיציה של "שעאר" – מקאם שנקרא "אווג'" (משמעות: הקטנה). לכן הצליל עליו מושתת מקאם באיית: רה – חשוב מאוד.
· מאגר הצלילים: סי חצי במול, דו, רה, מי בקר! פה, סול, לה, סי חצי במול (דו).
· שילוב טטרכורד עיראק על סי חצי במול + טטרכורד בוסליק על רה (צירוף חופף) + טטרכורד ראסת על סול (בתוספת דו עליון).
מקאם "בסתניקאר"
· מאגר הצלילים: סי חצי במול, דו, רה, מי חצי במול, פה, סול במול, לה, סי חצי במול (או במול), דו.
· שילוב טטרכורד עיראק על סי חצי במול + טטרכורד סבא על רה (צירוף חופף) + טטרכורד חיג'אז על פה (צירוף חופף).
· בתוספת הצלילים במעלה הסולם: רה במול, מי בקר, פה – קיבלנו חיג'אז על דו.
· ניתן לגלות טטרכורד סבכזמזמה על לה – עד רה במול.
· המקאם מאופיין בכיווניות יורדת, הוא מתחיל לרב למעלה, בטטרכורד העליון, ולאחר מכן יורדים לטוניקה (גם בעיראק).
· האזנה: אום כולתום – דוגמאות שונות על מקאם "בסתניקאר".
· האזנה: ריאד סומבטי – מקאם "בסתניקאר".
שיעור חדש
· האזנה: קטעים שונים במקאם בסתניכאר.
ענין המודולציה איננו נהיר תמיד, חוסר המוגדרות היא לעיתים מכוון, ענין סגנוניד.
מקאם "ראחת אל-ארואח"
משמעות שם המקאם: שלוות הנפש, מנוחה. כיון שהמקאם מושתת על סי חצי במול נמוך – המקאם כולו משדר נינוחות, יותר בגלל המיקום הרגיסטריאלי. מקאם זה משוייך למשפחת עיראק מכיון הדמיון שבו וכן מכיון שנוטים לעבור אליו הרבה בקטעים מוסיקליים. הוא מהווה טרנספוזיציה של הוזאם ולכן הוא שימושי יותר מעיראק, בפרקטיקה.
· מאגר הצלילים: סי חצי במול, דו, רה, מי במול, פה#, סול, לה, סי חצי במול.
· טטרכורד ראשון (נכנהו בלית ברירה:) 'הוזאם' על סי חצי במול + חיג'אז על רה + ראסת על סול (טטרכורד שאינו עצמאי).
· ניתן לגזור ממנו פנטכורד נכריז על דו.
· שני הטטרכורדים הבולטים ביותר במקאם זה הם: הוזאם על דו וחיג'אז על רה.
· מקובל להוסיף לה# תחת הסי חצי במול עליו מושתת המקאם, וכן דו עליון, אחרי הצליל האחרון במסגרת המקאם. וכן, מי# המחזק את ההולכה לפה#.
· ההתנהגות המודאלית של המקאם: לעיתים יהפוך הפה לחצי# כדי לקבל טטרכורד ראסת על סול בצורה מבוססת, ובעקבותיו יהפוך המי לבקר – הגעה למרכז זמני, ראסת על סול, ולאחר מכן – חזרה לטטרכורדים הראשיים של המקאם.
· בהשענות על טטרכורד נכריז על דו – הופך הסי העליון לבקר, ובחזרה – חוזר להיות סי חצי במול.
· האזנה: קטעים במקאם "ראחת אל-ארואח" – אום כולתום, פיירוז ועוד.
מקאם "פרחנאק"
טרנספוזיציה של "סיכא".
· מאגר הצלילים: סי חצי במול, דו, רה, מי בקר, פה חצי#, סול, לה, סי חצי במול.
· טטרכורד ראשון: סיכא (עיראק) על סי חצי במול + ראסת על רה + ראסת על סול.
כל המקאמת האחרונים שלמדנו היו מושתתים על עיראק כאשר נקודת השוני ביניהם היא בעקבות השינוי בטטרכורד העליון – המשפיע מיד על הצליל הרביעי שמהווה חלק מהטטרכורד השני.
· האזנה: אום כולתום – "אלה טרלל" – "החורבות". מלחין: ריאד סומבטי, טקסט: אחמד רמי. הקטע מכיל כמעט את כל הוריאציות של הסיכא. הקטע פותח בטטרכורד השני – ראסת על רה ולאחר מכן יורד לסי חצי במול.
במוסיקה המערבית, לצרכי מבני-העל הגדולים צמצמו את אפשרויות חומר הגלם לשתי סוגי סקונדות + מספר סולמות. אך מכיון שבמוסיקה הערבית אין מבנים גדולים – חומר הגלם עשיר יותר, בפן הסולמי והריתמי, ומגביר את המורכבות הרגעית של המוסיקה.
משפחת "באיית"
· האזנה: קטע במקאם "באיית". הקטע כתוב בז'אנר "עתאבא-מיג'אנא".
"עתאבא–מיג'אנא" – ז'אנר ערבי פואטי שהחל כז'אנר פולקלוריסטי והפך להיות אמנותי בהדרגה בגלל ביצועו על ידי זמרים גדולים. מוסיקאי שתרם לפיתוח הז'אנר והביאו לרמה אליו הגיע היה עודי א-סאפי.
משפחת "באיית" נפוצה אולי אף יותר ממשפחת ה"ראסת", היא קיימת אפילו במוסיקה דתית. את דקלום הכוראן לימדו באופן מסורתי לשיר במקאם באיית.
· האזנה: קטע אתני במקאם "באיית". החשיבות היא האלתור על הטקסט המילולי ופחות על איכות הפקת הקול.
במסורת, ישבו 2 קבוצות והתחרו ביניהן באלתור בשירה. זרלול דמור – זז'ל עם קול מדהים.
מקאם "באיית"
· מאגר הצלילים: רה, מי חצי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.
· טטרכורד באיית על רה + בוסליק על סול (+כורד על לה).
· העמז': סול – דרגה רביעית – צירוף מחובר.
· יש אפשרות להשתמש בסי חצי במול (לעיתים) – בד"כ בעליה.
· טטרכורד נגזר: עג'ם על פה, וכן, עג'ם על סי במול – חלק מהתנהגות המקאם. וכן, באיית/כורד על לה.
שיעור חדש
· האזנה: אברהם סאלמאן – תקסים באיית.
מקאם "באיית" – מערכת שלמה בפני עצמה ששוות ערך מבחינת חשיבות תיאורטית ופרקטית לראסת, אם לא יותר. בספר התיאוריה המפורסם מוזכר באיית בתור מקאם משני, אך נפיצותו גדולה עד מאוד בפרקטיקה, במוסיקה דתית וחילונית.
נקודות אופייניות ל"באיית":
· למקאם באיית יש שמות שונים לפי המקום.
· אופי המקאם: הבלטת "באיית" על רה ו"בוסליק" על סול.
· בהבלטת טטרכורד ראסת יש הנוטים לכנות את המקאם: "קאהר".
· בהדגשת הצליל דו תחת הרה ב"באיית" – נוצרת מעין תחרות בין הדו לרה. זו התנהגות אופיינית מאוד למוסיקה צפון אפריקאית. ויש הנוטים לכנותו: "עשאק תורכי". אך זה עדיין בקטגוריה של באיית.
· ההתנהגות הנורמטיבית של המקאם בספרות המסורת הקלאסית: הבאיית הוא בעל כיווניות יורדת באופן ברור. הנטייה היא להתחיל מהצליל הרביעי (העמז') לרדת לרה, ולהתחיל בטיפוס מעלה – חיזוק הטטרכורד העליון השלישי (ניתן להשתמש בראסת על דו).
· לצליל מי – 3 ווריאציות:
1. מי חצי במול – ממבנה המקאם – לרב.
2. מי בקר – וקיבלנו בוסליק על רה.
3. מי במול.
· לשם חיזוק העמז' – צליל ה'דומיננטה' על דרגה רביעית – ניתן פה חצי # ובעקבותיו מי בקר. אך בירידה חזרה לרה – נעשה שימוש במי חצי במול – כדי לרכך את החזרה.
היצירה המממשת את המקאם בצורה הטובה ביותר היא "סמעאי על באיית" – של להריאן. היצירה פוחתת על סול ויורדת לרה – ומחזקת את רה מהכיוון השני על ידי דו.
יש הטוענים שהמקאם בא על סיפוקו בהבאתו לידי ביטוי ב'חנה' הראשונה – בחטיבה הראשונה של היצירה ('בית' א'..).
· כאמור, מקאם "חוסייני" הוא הזזה ראשונה של "ראסת", מצד שני הטטרכורד הראשון שלו זהה ל"באיית" – אמביווילנטיות אופיינית. ההתנהגות המקובלת היא להתחיל מלה ולרדת כלפי מטה אלה הרה – כמו בבאיית.
· האזנה: קטעים שונים על "באיית".
מקאם "שורי"
המקאם השני בחשיבותו המשתייך לבאיית הוא מקאם "שורי" (בתורכית: קאר ג'ע'אר).
· מאגר הצלילים: (סי, דו) רה, מי חצי במול, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו, רה(מי חצי במול, פה).
· טטרכרורד באיית על רה + טטרכורד חיג'אז על סול.
· חיבור רציף – עמז' – סול.
· טטרכורדים נגזרים: נכריז על פה. הוזאם על מי חצי במול. ראסת על דו. הוזאם ממי חצי במול עד מי חצי במול.
· מקאם זה יכול להיחשב גם כהזזה ראשונה של סוזנאק (ממשפחת ראסת).
· מקאם זה בעל כיווניות יורדת אף יותר מה"באיית". לרב יתחילו מהחיג'אז על סול – ואז ירדו לרה.
· האזנה: קטעים שונים על מקאם "שורי" (סעיד דרוויש ועוד).
מקאם "סבא"
· מאגר הצלילים: רה, מי חצי במול, פה, סול במול, לה בקר, סי במול, דו, רה במול,
בגלל הקורטה המוקטנת הבולטת המהווה חלק מאפיונו המוסיקלי של המקאם – קשה לשייכו לבאיית. אך מכיון שהוא נפוץ כל כך בבאיית, זוהי מודולציה שכיחה –נוטים לזהותו כנגזר של באיית.
· מקובל להוסיף בהמשך המקאם: מי בקר, פה, סול בקר! (מעל האוקטבה מתקבל טטרכורד שונה. ומלמטה: סי חצי במול – תומך.
· טטרכורדים: סבא – רה, מי חצי במול, פה, סול במול + חיג'אז על סול במול – פה, סול במול, לה בקר, סי במול (צירוף חופף) + טטרכורד "סבא זמזמה" על לה: לה בקר, סי במול, דו, רה במול + חיג'אז על דו: דו, רה במול, מי, פה.
· טטרכורדים נגזרים: נכריז על סי במול: סי במול, דו, רה במול, מי, פה.
ישנם 3 טטרכורדים מסוג "סבא":
1. "סבא": רה, מי חצי במול, פה, סול במול (3/4 טון, 3/4 טון, חצי טון)
2. "סבא זמזמה" (נפוץ פחות – כמודולטורי ולא כמקאם עצמאי): רה, מי במול, פה, סול במול (חצי טון, טון, חצי טון).
3. "סבא בוסליק" – הרבה פחות נפוץ במוסיקה ערבית: רה, מי בקר, פה, סול במול (טון, חצי טון, חצי טון).
מקאם "סבא" נחשב למקאם האמוציונאלי, הרגשני והעצוב ביותר במוסיקה הערבית. מדוע?
· קורטה מוקטנת – מקור מתח.
· אוקטבה מוקטנת – רה לרה במול.
· חיג'אז על פה ועל דו – טטרכורד נוגה.
· "סבא זמזמה" על לה.
לכן באלתור על "סבא" המקאם עצמו מכתיב בד"כ טמפו יותר איטי.
טענה (שזקוקה להוכחה): ככל שיש בסולם יותר סימני היתק הוא דרמטי יותר ומרגש – בעיקר במוסיקה הודית. לעומת מקאם ראסת שנחשב לרחב, אופטימי ונדיב (כמאמר הפתגם: אם הלילה ארוך – תנגן ראסת) נחשב ה"סבא" למקאם צר – למרות שזה לא מדויק, כי מקאם סבא הוא מקאם רחב מנעד ובעל טטרכורדים פנימיים רבים שאפשר לממשם והאלתור יכול להיות ארוך ופורה. בנקודה זו ההבנה יכולה לתמוך בפרקטיקה, מי שמכיר את המקאם על כל הטטרכורדים הנגזרים שבו – יבין כמה הוא עשיר ויאלתר בו ברצון.
· האזנה: אום כולתום "הווא סחיח" – האם האהבה אכן קשה וגורמת לסבל? מקאם סבא.
מוטיבים נעולים – מוטיבים האופיינים למקאם ספציפי וקשה לבצעם במקאם אחר.
מוטיבים משוטטים – מוטיבים שניתן לבצעם במקאמת שונים. מוטיב זהה בראסת יבוצע מהר ואילו בסבא יבוצע באיטיות יותר בגלל אופי המקאם המוכתב מעצם צלילי המקאם.
מקאם "סבא זמזמה"
מקאם זהה לסבא על כל פרטיו עם שינוי אחד: מי במול (במקום מי חצי במול). כך שהטטרכורד התחתון שהתקבל הוא: "סבא זמזמה" – חצי טון, טון, חצי טון.
· מאגר הצלילים: רה, מי במול, פה, סול במול, לה בקר, סי במול, דו, רה במול (כולל התוספות והטטרכורדים הנגזרים).
מקאם "סבא בוסליק"
האזנה: וסילי דוקס – נגן קלרינט תורכי ארמני.
מקאם זהה לסבא על כל פרטיו עם שינוי אחד: מי בקר (במקום מי חצי במול). כך שהטטרכורד התחתון שהתקבל הוא: "סבא בוסליק" – טון, חצי טון, חצי טון.
· מאגר הצלילים: רה, מי בקר, פה, סול במול, לה בקר, סי במול, דו, רה במול (כולל התוספות והטטרכורדים הנגזרים).
הזזות של באיית:
1. הזזה ראשונה – "שעאר" – על מי חצי במול (כמו הזזה שניה של ראסת).
2. הזזה שניה – "ג'אהרקה" – על פה (כנ"ל.. הזזה שלישית של ראסת).
3. הזזה שלישית – "נאווג'ר" – על סול.
4. הזזה רביעית – על לה. אין כינוי מוכר למקאם המתקבל. אך וריאציה של ההזזה נקרא "שאווקטרב" – על לה, עם שינוי מהותי: סול במול (מקאם לא נפוץ כעצמאי, אלא יותר כווריאציה של..). טטרכורד ראשון: כורד על לה + טטרכורד שני: סבא על רה.
5. הזזה חמישית – "עג'ם מורסע" – על סי במול. טטרכורד "עג'ם מורסע" (עג'ם – מז'ור, אך מכיון שזה לא מי במול אלא חצי במול הכינוי הוא: "עג'ם מוסע" + סבא על רה.
6. הזזה שישית – "סוזדילארא" – על דו.
ווריאציות של באיית:
"קאלעזאר" – מקאם באיית עם שינויים רבים בטטרכורד השני. מתקבלים סוגי טטרכורדים שונים.
"באיית סולטן" – באיית עם הדגשת הטטרכורד העליון – ראסת על דו. פעם היו רגישים יותר לשינויים כך שעצם הדגשת טטרכורד, למרות הצלילים הזהים, הקנה למקאם שם אחר.
שיעור חדש
חסר J L – השלמתי מעט:
משפחת נהוואנד (מינור)
משפחה עתיקה שקדמה למינור. זהו מקאם וותיק ולא תוספת על הסולם המערבי.
תיאורית האצבעות – טכניקת תיווי בה לפי מיקום האצבעות מזהים את גובה הצליל.
מקאם "נהוואנד"
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה, סול, לה במול, סי במול (בקר), דו.
· בנוי משני טטרכורדים: נהוונד על דו + נהוונד חסאס על רה.
· נעשה לעיתים שימוש בסי בקר.
· טטרכורדים נגזרים: נכריז על פה, סבא זמזמה על סי בקר.
מקאם "נהוואנד כורד"
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
· בנוי משני טטרכורדים: נהוונד על דו + נהוונד כורד על סול.
· טטרכורדים נגזרים: נהוונד על פה, עג'ם על סי במול.
מקאם "נהוונד מורסע" (מקושט)
מקאם זה הוא וריאציה קישוטית של הנהוונד המקובל, השימוש בו לא שכיח הרבה מדי. לרגע נוגעים בסול במול, מאלתרים בחיג'אז על פה – ומיד חוזרים… כלומר, במקרים כאלו התיאוריה מעשירה את הפרקטיקה, בגילוי הטטרכורדים הנגזרים מהמקאם – ניתן להדגיש באלתורים טטרכורדים שלא מקובל להדגיש – זה פותח עולם מלא אפשרויות אף ללא מודולציות.
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה, סול במול, לה בקר, סי במול, דו (רה).
· טטרכורדים: בוסליק על דו + חיג'אז על פה.
· צירוף מחובר – צליל פה – מחבר בין טטרכורד עליון ותחתון.
· פה – צליל העמז'.
· נהוואד חסאס, כורד, כביר – מקאמת בעלי צירופים מופרדים. רק ה'נהוונד מורסע' הזה שונה – בעל צירוף מחובר.
· סול במול – צליל קישוטי, ומשפיע על התנהגות המקאם באוקטבה העליונה. רה במול עליון – וקיבלנו סבא זמזמה על לה וחיג'אז על דו.
· טטרכורדים נגזרים: סבא זמזמה על רה, נקריז על מי במול (עד סי במול). כורד על דו.
מקאם "עושק מצרי"
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה, סול, לה חצי במול, סי, דו.
· בנוי משני טטרכורדים: נהוונד על דו + באיית על סול.
שיעור חדש
מקאם "נהוונד כביר" (גדול)
· נקרא כך משום הסקסטה הגדולה שהוא מכיל (בשונה מהנהוונד).
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה, סול, לה בקר, סי במול, דו.
· מקובל להוסיף פה# בעליה, במטרה לחזק ולבסס את הטטרכורד העליון המושתת על סול.
· טטרכורדים: נהוונד (בוסליק) על דו + נהוונד (בוסליק) על סול.
במחקר סטטיסטי בו בדק פרופ' תייסיר אלייאס את מספר הקפיצות, כיוונן וגודלן, בחמישים קטעים מתוך המוסיקה הערבית – גילה שהמרווחים הנפוצים הם:
· סקונדות – שכיחות ביותר.
· טרצות (לא בצורה כורדאלית).
· קוורטה – מרווח נפוץ פחות.
· קוינטה – עוד פחות.
· סקסטה קטנה – זהו גבול המנעד (דווקא קטנה – כיון שמושכת כלפי מטה לקוינטה).
לרב, אחרי קפיצה – יבוא פיצוי סקונדיאלי בכיוון ההפוך לקפיצה.
"deid interval" – מרווח מת (לא פעיל). קפיצות במרווחים גדולים, יבואו לרב בין פראזות. כלומר, הפראזה הבאה תתחיל במקום גבוה יותר.
מקאם "נהוונד רומי" (מערבי – לא ערבי)
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה#, סול, לה במול, סי בקר, דו.
· טטרכורדים: פנטכורד על נואאת'ר (נכריז) על סול + טטרכורד חיג'אז על סול.
· צירוף מחובר – סול מהווה צליל עליון ותחתון לטטרכורדים. והוא צליל העמאז'.
· הסול (נוא) הוא צליל דומיננטי המתחרה עם הטוניקה, מכיון ששני צלילים מושכים אליו בחצי טון – פה# ולה במול.
· את'ר – השפעה. לסול יש השפעה כל כך גדולה על הסולם עד ששם המקאם נקרא על שמו.
· זהו מקאם בעל כיווניות יורדת באופן מפותל ולא ישיר. גם הסי בקר איננו מושווה, הוא אינו מוביל אל הדו, ולכן 'מסתכל' למטה באינטונציה.
שיעור חדש
· האזנה: "אום כולת'ום" – מקאם נהוואת'ר.
· האזנה: אדרוהב – "סחרתא" (נדודי שינה).
מקאם "נכריז"
· מאגר צלילים: דו, רה, מי במול, פה#, סול, לה בקר, סי במול, דו.
· טטרכורדים: פנטכורד של נכריז + טטרכורד בוסליק על סול (נהוונד).
· צליל הע'מאז – סול – צירוף מחובר/רציף.
· טטרכורדים נגזרים: חיג'אז על רה. כורד על לה בקר. סבא זמזמה על פה#. עג'ם על סי במול.
· ללא הפה # נקבל "נהוואנד כ יר" – נהוונד עם לה בקר.
· מכיון שהגוון החיג'אז מודגש כל כך על הרה – יש נטייה ל'ברוח' בקלות מהנכריז, המושתת על דו, לחיג'אז – המושתת על רה. ולכן, משמעות השם "נכריז" – אל תברח. מפני המשיכה החזקה אל הרה – הירידה אל הדו מעט מלאכותית. לכן, ניתן להתייחס למקאם זה כאל הזזה שישית ממקאם חיג'אז. התחרות בין 2 הטוניקות, המרכזים – היא ענין מהותי במקאם זה.
· ניתן להתייחס אל הסולם הזה כאל הזזה של סול מינור הרמוני (שולטן בקר).
· האזנה: נגינה בכלי לירה – אופן הנגינה הוא ליד המיתר. הלחיצה עם האצבע היא על העץ ליד המיתר – הצבע שמתקבל הוא ייחודי.
מקאם "בסנדידה"
זהו מקאם המהווה וריאציה (לא שכיחה בפן הפרקטי) לנכריז.
· מאגר הצלילים: דו, רה, מי במול, פה#, סול, לה בקר, סי חצי במול, דו.
· טטרכורד: פרטכורד נכריז + טטרכורד ראסת.
· ניתן לראותו כהזזה של סוזנאק (על סול). או הזזה של חיג'אז (מוסליק – מזרחי + בתוספת סי חצי במול).
מקאם "שד'-ערבאן"
· מאגר הצלילים: סול, לה במול, סי בקר, דו, רה, מי במול, פה#, סול.
· טטרכורדים: חיג'אז על סול + חיג'אז על רה (צירוף מופרד).
· הטטרכורד התחתון זהה לטטרכורד העליון של נהוונד חסאס. והטטרכורד השני שלו זהה לטטרכורד התחתון של שולטרה.. J.
· ניתן לראות מקאם זה כהזזה של נואתת'ר.
· אם נתחיל את המקאם מהצליל רה, נקבל מקאם הנקרא: "חיג'אזה" – שני טטרכורדים של חיג'אז אך בצירוף רציף.
· למעשה מקאם זה הוא טרנספוזיציה של מקאם הנקרא "חיג'אז קאר" – חיג'אז על דו (מאגר הצלילים: דו, רה במול, מי בקר, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו). לכן, מקור המילה "שד'" – טרנספוזיציה, "ערבאן" – ערבי, כלומר: מקאם זה הוא טרנספוזיציה ערבית של המקאם המקורי (התורכי במקור) – חיג'אז קאר.
· המקאם מאופיין בכיווניות מלודית יורדת.
· האזנה: מספר קטעים על מקאם "שד'-ערבאן".
מקאם "פרח-פזא" (מינור טבעי)
· מאגר הצלילים: סול, לה, סי במול, דו, רה, מי במול, פה
טרנספוזיציה של נהוונד + כורד על דו – המקורי. מכיון שמנגנים בו הרבה – יש לו אף שם אחר.
· טטרכורדים: בוסליק על סול + כורד על רה (צירוף מופרד).
· משמעות השם: "פרח-פזא" – שמחה, מכיון שהמקאם ממוקם גבוה יותר, ולכן מצלצל אופטימי יותר.
· ניתן להתייחס אל המקאם כאל הזזה של "נהוונד כביר" או טרנספוזיציה של "נהוונד כורד".
· ניתן לגזור ממנו טטרכורד עג'ם על סי במול – אופייני מאוד להבליטו במקאם.
· האזנה: "גונדול" (גונדולה).
מקאם "סולטני-יכא"
אם הפה# משתרש בסולם, והופך להיות חלק אינטגרלי בסולם – שם הסולם משתנה ל: "סולטאני-יכא". משמעות השם: השלטת הכוח של הצליל "יכא" – סול. מכיון שהפה # אינו חד פעמי, אלא מהווה צליל מוביל קבוע לסול במסגרת הסולמית (טרנספוזיציה של "נהוונד-חסאס").
· מאגר הצלילים: סול, לה, סי במול, דו, רה, מי במול, פה# סול.
· טטרכורדים: בוסליק על סול + חיג'אז על רה.
· טטרכורדים נגזרים: עג'ם על סי במול, נכריז על דו.
· האזנה: פיירוז – "למלמתו" (קיבוץ הזכרונות של המפגש אתמול) – מקאם "סולטני-יכא".
מקאם "טרז ג'דיד"
משמעות השם: ג'דיד – חדש, טרז – מודל. גרסא חדשה. מקאם זה הוא מסתבר בהשפעת המוסיקה המערבית, הוא מקביל למינור המלודי, ולכן הוא מכונה כך. הוא משמש ווריאציה של "סולטני יכא".
· מאגר הצלילים: סול, לה, סי במול, דו, רה, מי בקר, פה# סול.
שיעור חדש
מקאם "כורד"
· מאגר הצלילים: רה, מי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו, רה.
· טטרכורדים: כורד על רה + כורד על לה (חיבור מופרד). ניתן להתייחס אל הטטרכורדים בחיבור רציף / מחובר – טטרכורד בוסליק על סול.
· יש הטוענים שהכורד מגיע מהמודוס הפריגי המערבי, ולכן יש המכנים אותו "באיית אפרנג'י" (מערבי). כי ההבדל בין כורד לבין הבאיית הוא המי חצי במול / במול. אך מוסיקולוגים טוענים שהוא איננו נגזרת מערבית אלא כבודו במקומו מונח במוסיקה הערבית.
שם המקאם נגזר מהצליל החשוב במקאם – מי במול – כורד. כמו שבתוספת הצליל פה# – נקבל מקאם "חיג'אז" – על שם הצליל פה# – הנקרא חיג'אז.
· ניתן לראות את הכורד כהזזה ראשונה של נהוונד כביר", או הזזה רביעית של "נהוונד כורד" על סול. הבנת הקשרים בין המקאמת מובילה למודולציות חלקות וגאוניות (שאף לעיתים אינן 'מותרות').
· האזנה: דור (ז'אנר מוסיקלי) – "עשית רוחק" (התאהבתי) – מוחמד אברוהב (זמר, מלחין ונגן העוד) – מקאם כורד.
מקאם "שהנאז כורד"
· מאגר הצלילים: רה, מי במול, פה, סול, לה, סי במול, דו#, רה.
מקור גלגולי הסולם:
1. סולם חיג'אז: רה, מי במול, פה#, סול, לה, סי במול, דו, רה.
2. בהוספת דו# – ששמו שהנאז (הכוונה לדו# שני) – ייקרא המקאם "שנהאז".
3. בהנמכת הפה – קיבלנו טטרכורד כורד, ולכן יקרא המקאם "שהנאז כורד".
טטרכורדים: כורד על רה + חיג'אז על לה.
סולם חיג'אז על רה בנוי מטטרכורדים הפוכים: חיג'אז על רה + כורד על לה. ולכן יש המכנים את מקאם "שהנאז כורד" גם כ: "חיג'אז הפוך" (חיג'אז מוחאף).
מקאם "חיג'אז עג'מי"
חיג'אז כביכול מערבי.
· מאגר הצלילים: רה, מי במול, פה#, סול, לה, סי במול, דו, רה.
· טטרכורדים: חיג'אז על רה + נהוונד על סול.
· צליל העמז' הוא סול – צירוף מחובר / רציף.
· טטרכורד נגזר: כורד על לה.
מקאם "חיג'אז מצרי"
חיג'אז עג'מי להבדילו מ"חיג'אז מצרי" (מזרחי) המערב סי חצי במול המעניק ניחוח מזרחי מובהק.
· מאגר הצלילים: רה, מי במול, פה#, סול, לה, סי חצי במול, דו, רה.
· טטרכורדים: חיג'אז על רה + ראסת על סול.
· צליל העמז' הוא סול – צירוף מחובר / רציף.
· טטרכורד נגזר: באיית על לה – אם מבליטים את הטטרכורד באיית על לה (צירוף מופרד) במקום ראסת על סול (צירוף מחובר – סול כעג'ם) – נקבל מקאם "סוזנאל".
נקודות הבחינה
1. ניסוח חוקי הבחירה – חלוקת האוקטבה באופנים שונים.
2. הגדרות – כגון: הזזה, טרנספוזיציה, חסאס, וכד'.
3. טרנספוזיציה למקמאת נתונים.
4. שמות הצלילים – של האוקטבה הראשונה.
במוסיקה המערבית חומר הגלם הוא פשוט ובסיסי והמורכבות העצומה היא ברמות הגבוהות יותר של הביצוע והקומפוזיציה. במוסיקה ערבית זה הפוך המורכבות היא עצומה ברמת חומר הגלם וכמובן שבלעדיה לא ניתן ליצור מוסיקה.
שיעור חדש
המקאמת שלמדנו במסגרת קורס זה הוא המינימלי J, הקו המנחה היה ללמוד את המקאמת הנפוצים ביותר, מאלה המשקפים את הפרקטיקה.
מקאם "חיג'אז כאר"
תרגום: כאר – עשייה = עשיית/עבודת/יצירת החיג'אז (מטורקית) (סאז כאר – עשיית הכלים).
מאגר הצלילים: דו, רה במול, מי בקר, פה, סול, לה במול, סי בקר, דו.
· טטרכורדים: חיג'אז על דו + חיג'אז על סול.
· למרות שהמקאם הזה הוא טרנספוזיציה מדוייקת ואף פשטנית של מקאם "שהנאז כאר" – יש לו חשיבות וביטוי גדול בפרקטיקה. לחיג'אז כאר יש גוון אחר משהנאז כאר כיון שמושתת על דו ולא על רה ומצריך טיפול אחר ומיקום אחר בכלי (את הקביעה איזה מקאם הוא הזזה / טרנספוזיציה של מקאם אחר לא ניתן להוכיח. לעיתים מידת הנפיצות של המקאם קובעת את חשיבותו, אך במקרה שלפנינו שני המקאמת הללו נפוצים במידה רבה).
· הנגינה של חיג'אז על דו – כאר – קשה יותר במיקום בכלי: בעוד ובכינור (מיתרים פתוחים וכד'). ולכן מכתיב אילוצים טכניים שונים המשפיעים על הפן הקישוטי וכד' – ולכן הצלצול אחר (החיג'אז כאר מצלצל נמוך וחם יותר).
· יש הטוענים שהוא מעין הזזה רביעית של פה מינור – כביכול המי הוא הצליל המוביל של פה. בתוספת סי בקר (במקום הסי במול במערכת פה מינור) – ליצירת צליל מוביל לדו עצמו.
· מקאם "שד ערבן" הוא טרנספוזיציה של חיג'אז כאר (תבנית מרווחים זהה על סול).
· טטרכורדים נגזרים: נואתת'ר (נכריז) על פה – בהמשך הסולם מעלה עד פה – קיבלנו מקאם שלם של נואתת'ר על פה!! לא שיגרתי לעבור באלתור מחיג'אז כאר לפה – כדאי לנסות!! סבא-זמזמה על מי בקר. אלו שני הטטרכורדים הנגזרים ממקאם זה – כלומר, למרות הנפיצות של המקאם הזה הוא די מוגבל בטטרכורדיאליות הנרחבת שלו.
זוהי תרומת התיאוריה לפרקטיקה – גילוי טטרכורדים נסתרים, נגזרים בתוך המקאם – האלתור הופך לייחודי ומקורי בהבלטת אותם טטרכורדים.
מקאם "חיג'אז כאר כורד"
· מאגר הצלילים: דו, רה במול, מי במול, פה, סול, לה במול, סי במול, דו.
· טטרכורדים: כורד על דו + כורד על סול.
מכיון שהוא הווריאציה הנפוצה ביותר על מקאם "חיג'אז כאר" היא הפיכתו לחיג'אז כורד – נותר השם "חיג'אז" (למרות שאיננו מכיל טטרכורד חיג'אז כלל) ונוסף לו המילה "כורד" כדי לבטא את הפיכת הטטרכורדים לכורד.
· האזנה: קטע העובר ממקאם "חיג'אז כאר" ל" חיג'אז כאר כורד".
מקאם "אתר כורדי"
מאגר הצלילים: דו, רה במול, מי במול, פה#, סול, לה במול, סי בקר, דו.
מקור השם: אתר + כורד מבטא את ההכלאה בין שני המקאמאת – נואתת'ר וכורד. הטטרכורד הראשון: דו, רה במול, מי במול, פה, סול – כורד, עם שינוי לפה# קיבלנו אסוסיאציה של מקאם נאוותת'ר (שמצריך רה בקר – בנוסף לפה#). השילוב בין שני אלה יצר לנו את מקאם "אתר כורדי".
טטרכורדים: הראשון – ללא שם (כמעט הודי) + טטרכורד חיג'אז. חיבור נפרד.
· האזנה: קטע מוסיקלי מאת המלחין – פרופ' תייסיר אליאס.