מבוא לתיזמור – סיכום קורס
סימסטר ב' 2013, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
סיכם: אורי אלוני, Aloni.Uri@gmail.com
בסיכום זה חסר מידע אודות כלי קשת, חצוצרה וסקסופון.
טבלת מנעדים מעולה: http://www.orchestralibrary.com/reftables/rang.html
המון מידע: http://www.dolmetsch.com/musictheory29.htm
מידע שימושי
· בתוך טון אחד יש 9 Comes. במוסיקה מושוות, חצי טון יהיה 4.5 Comes. כלי קשת והרבה כלים אחרים, מנגנים לפי המסורת את הדיאז 5 Comes – 1/18 יותר גבוה מאשר את הבמול. לפעמים זה נשמע צליל יותר "חם".
· במפתח דו טנור משתמשים צ'לו, בסון וטרומבון.
פרטיטורה
הפרטיטורה מחולקת לפי המחלקות השונות של התזמורת.
קו אחד דק מחבר את החמשות של כל כלי התזמורת. קוי התיבה הם עם קו באותו העובי, אבל לא נמשכים לאורך כל הפרטיטורה, אלא מקוטעים לפי קבוצות הכלים (למשל, רציפים בין כלי נשיפה מעץ, ומקוטע בין כלי הנשיפה מעץ לבין הטימפני). ישנן הוצאות ששמות קו תיבה רציף לאורך כל הפרטיטורה, אבל זה לא נח ולא נהוג. קו נוסף אחר, עבה יותר, מחבר את כל הכלים מאותה המשפחה. קו נוסף הוא Akolada (קו מסולסל, כמו שמחבר בין הידיים של ימין ושמאל בפסנתר), המחבר בין כמה חמשות של אותו כלי הנגינה (למשל, חליל ופיקולו / כינור ראשון וכינור שני).
כאשר יש 2 תפקידים שונים לאותו סוג כלי (למשל חצוצרה ראשונה ושניה), ניתן לכתוב את שני הקולות על חמשה אחת.
בשביל כלי הקשה ללא פיץ' מוגדר, ניתן להשתמש בקו אחד (ולא חמשה) עם תוים שמסמלים קצב בלבד.
סימוני הטמפו כתובים מעל הפרטיטורה כולה, ופעם נוספת מעל כלי הקשת.
לאורך כל היצירה, צריך לכתוב את קיצורי שמות הכלים מצד שמאל לחמשות.
בעמוד הראשון בפרק של יצירה, נהוג להראות ולסמן את כל כלי הנגינה שיופיעו בפרק, גם אם הם הולכים להיכנס מאוחר יותר וכל החמשה בדף הראשון ריקה.
סדר הופעת כלי התזמורת
מלמעלה למטה: כלי נשיפה מעץ, כלי נשיפה ממתכת, כלי הקשה, כלים נוספים (רב-קוליים / הרמוניים), כלי קשת.
הסידור הוא לפי העוצמה.
סדר הופעת הכלים לפי משפחות:
כלי נשיפה מעץ:
· חלילים
· אבובים
· קלרינטים
· בסונים
כלי נשיפה ממתכת:
· קרנות
· חצוצרות
· טרומבונים
· טובות
כלי הקשה: (קודם אלו עם פיץ' מוגדר)
· קסילופון, מרימבה
· טימפני
· מצילתיים
· שליש
כלים נוספים (רב קוליים / הרמוניים):
· צ'מבלו
· צ'לסטה
· פסנתר
· נבל
קול אנושי:
· סולו מקהלה
· מקהלה
כלי קשת:
· כינורות ראשונים ושניים
· ויולות
· צ'לי
· באסים
כלי נשיפה מעץ
חליל
היסטוריה
האדם הקדמון גילה את החליל כאשר נשף (או אולי הרוח נשף?) בעצם חלולה.
בתקופת הבארוק היו רק חלילים מעץ. בתחילה לא היו לו מנענעים ("קלאפות"), אלא רק חורים. עם המהפכה התעשייתית המציאו את המנענעים והחלו להכין חלילים ממתכת.
החליל המודרני עשוי ממתכת. החלילים הטובים באמת עשויים זהב או פלטינה (או גם וגם), חלילים אחרים עשויים כסף, זולים במיוחד עשויים ממתכות אחרות.
הפקת הצליל
חליל הוא כלי הנגינה היחידי בתזמורת, אשר צלילו מופק מעמוד אוויר בלבד ללא שום מתווכים: ללא עלה, וגם ללא פיתולים.
כאשר נושפים לתוך פיית החליל נוצרות מערבולות של אוויר, וכך נוצר הסאונד.
איצבוע
לאוקטבה הראשונה יש איצבוע אחד לכל צליל, החל מהאוקטבה השניה יש לכל צליל לפחות 2 איצבועים אפשריים.
גוון הצליל:
כל רגיסטר בחליל נשמע שונה לגמרי, לפעמים ממש כמו כלים שונים.
· דו-לה (אוק' ראשונה): אפל, "עצי".
· לה-דו (קצת יותר מאוק'): הרגיסטר העיקרי, המקום לנגינת מלודיות בדרך כלל.
· מעל דו: דליל, "צרחני".
"טריקים" עם החליל:
· לשיר לתוך החליל, תוך כדי נגינה רגילה או בלעדיה.
· פרולטו, לעשות "פררר", יוצר נקישות וצלילים תכופים ומהירים.
· ביט בוקסינג תוך כדי נגינה.
סוגי החלילים, טרנספוזיציה ומנעדים:
טרנספוזיציה: מצלצל | צליל תחתון | צליל עליון | גודל מנעד באוקטבות | |
פיקולו | אוקטבה מעל | רה 2 | דו 5 (הצליל הגבוה ביותר בפסנתר) | כמעט 3 |
חליל דו (רגיל) | X | דו אמצע (לפעמים סי) | רה 4 | 3 |
חליל אלט | ||||
חליל באס | אוקטבה מתחת | דו נמוך של אוקטבה קטנה | דו 3 | 3 |
אבוב
מנעד:
סי במול קטן עד סול 3 = מנעד של 3 וחצי אוקטבות.
משפחה:
די דומה לחליל, ושייך למשפחה של הבאסון. השוני העיקרי הוא צורת הפייה. לאבוב יש 2 עלים, אשר סגורים בלחץ אחד כלפי השני.
גוון הצליל: האבוב ובני משפחתו הם הכלים הכי פסטוראליים בתזמורת. האוקטבה הראשונה שלו היא "ברווזית", משתמשים בה ליצירת אפקט מסוים, אבל לא לנגינה שוטפת.
קרן אנגלית
טרנספוזיציה:
דו מצלצל פה.
בדיוק כמו אבוב – כל נגני האבוב מנגנים קרן אנגלית.
הייחודיות של הקרן הוא בצבע המלודי שלה.
יצירות לדוגמה:
הברבור מטואונלה של סיבליוס.
קלרינט
טרנספוזיציה:
דו מצלצל סי במול.
מנעד:
רה במול קטן (עדיף להתחיל מרה בקר) עד דו 4 (כמעט 4 אוקטבות!).
קלרינטים נוספים:
יש גם קלרינט שימושי בלה, לעתים יותר נדירות במי במול (קלרינט פיקולו) והכי נדיר קלרינט ברה. יש גם קלרינט בס – סי במול אוקטבה מתחת, וגם אלטו קלרינט (אבל מאוד נדיר).
קלרינטים עתיקים: "קלריני" הוא קלרינט עתיק מאיטליה. בכל הקלרינטים, גם בעתיקים, הפייה זהה, אבל בעתיקים יש כל מיני שינויים: הכלי עשוי מעץ, יש רק קלאפה אחת וכל שאר החורים פתוחים (מאפשר גליסנדו) ועוד.
גוון הצליל:
מי קטן עד מי 1 – צליל חם, פה 1 עד סי במול 1 – "צלילי גרון" – נגנים פחות מנוסים יתקשו ברגיסטר הזה והוא נשמע פחות טוב.
מגבלה:
יש בעיה לעבור בין סי במול-סי בקר-דו בקר באוקטבה ראשונה. לקפוץ בין שני צלילים הלוך ושוב, כאשר הצלילים סי במול-סי בקר-דו בקר נמצאים ביניהם – לא עובד.
יצירות לדוגמה:
פרנצ'סקה דה רימיני + קונצ'רטו מס' 2 של רחמנינוב פרק 2.
בסון (פאגוט)
סוגים:
בסון, קונטרה בסון (לקונטרה בסון יש רגלית, כמו צ'לו, שהוא עומד עליה).
טרנספוזיציה:
אין. בקונטרה בסון, מצלצל אוקטבה מתחת למה שכתוב (כמו בס).
היסטוריה:
הבסון הוא בעצם התפתחות של האבוב – גדול יותר. לבסונים המוקדמים לא היו קלאפות (התפתחות של המאה ה-19). המנעד והכיוונון של הבסון השתנה לאורך השנים.
הפקת הצליל
נושפים אוויר לקשית. משם האוויר יורד למטה עד תחתית הכלי, ואז עולה למעלה אל הקודקוד שלו (רב הכלי עשוי מצינור כפול).
לבסון עלה כפול (כמו האבוב).
גוון הצליל:
מבין משפחת כלי הנשיפה מעץ, הבסון הוא כלי הבס, מזכיר קול בריטון-בס גברי.
מנעד:
סי במול נגדי עד מי במול אוקטבה שני – מנעד של 3 וחצי אוקטבות. קונטרה בסון – סי במול הנמוך ביותר בפסנתר עד מי במול קטן – מנעד של 2 וחצי אוקטבות.
נוטציה:
כתוב במפתח פה, לפעמים מפתח דו. תפקיד סולו במנעד טנורי, ייכתב במפתח דו טנור.
יצירות לדוגמה:
Tchaikovsky Symphony No.5 in E minor Op.64
Bartók Concerto for Orchestra II: Giuoco delle coppie
כלי נשיפה ממתכת
כלי הנשיפה ממתכת עשויים נחושת.
הקרן והטובה עשויות כמו קונוס, לעומת חצוצרה וטרומבון – בנויים מצילינדר. לכולם יש אפרקסת, השאלה מה קורה מהפיה עד האפרקסת. בכלים שבהם יש קונוס, הצליל עגול ועדין יותר.
צורת הפיה: לטובה, טרומבון וחצוצרה יש גביע במקום בו נושפים, לטובה הגביע הגדול ביותר, אח"כ לטרומבון ואז לחצוצרה. לקרן אין גביע.
לכל כלי הבראס יש עמעמים, שהתפקיד שלהם לעמעם את הצליל. קוראים לזה גם סורדינה, Mute, Harmon. זה מבטל חלק מהויברציה וכך שומעים יותר את השפתיים. אפשר לקנות פומפה של שירותים ולהשתמש בזה – לשים על האפרכסת ולחסום עם היד. יש המון סוגים שונים ומשונים של עמעמים. יש עשויים ממתכת, קרטון, גומי ועוד.
קרן יער
טרנספוזיציה:
כל הקרנות נכתבות במפתח סול, אך הצליל מצלצל אוקטבה מתחת. אפשר להשתמש במפתח פה, אבל אז הצליל יצלצל קוורטה מעל.
קרננים טובים בטרנספוזיציה, בגלל שהם כל הזמן צריכים להעביר את התפקידים בין קרנות בפה, סי במול ומי במול.
היסטוריה ומבנה מודרני:
הקרן המקורית נקראה "קרן דואר" – כשהגיע הדואר, העגלון נשף בקרן כדי לבשר על בוא המכתבים. בקרן המקורית אין מנענעים. טריל בקרן טבעית עושים עם השפתיים ("מצריך כוחות על-טבעיים") או עם היד בתוך האפרכסת.
הקרן המקורית הגיעה בגדלים שונים לסולמות שונים. לקרן המודרנית הוסיפו את היכולת להאריך ולקצר את הצינור ולהחליף את ה"חישוקים" (Crooks) שבהם משתמשים.
לקרן שלושה מנענעים. אחד מוסיף חצי טון, שני מוסיף טון, שלישי מוסיף 1.5 טון.
המנענעים עשויים משני סוגים: אחד הוא שסתום מסתובב. ברגע שלוחצים על המנענע, במקום שהאוויר ימשיך לחישוק הרלוונטי – האוויר הולך לצינור קטן ואז ממשיך לחישוק הרלוונטי המקורי. הסוג השני הוא שסתום שיוצר אפקט זהה, אבל הוא לא מסתובב, אלא יורד כדי מלמעלה למטה כדי לפתוח צינור קטן נוסף.
כדי ליצור אפשרויות איצבועים נוחים יותר, יצרו קרן כפולה. הקרן הייתה בפה, והוסיפו צינור נוסף כך שהקרן תוכל להיות תוך כדי גם קרן בסי במול.
יש לקרן 4 בוכנות, 3 עם 3 האצבעות האמצעיות של יד שמאל, ומנענע רביעי שמופעל בעזרת האגודל, ומחליף בין החישוקים של הקרן הכפולה – בין פה לבין סי במול. יש אפילו קרן משולשת, שבה יש גם אפשרות לקרן במי במול. לרב הנגנים יש קרן כפולה, אך בהרבה תזמורות יש גם קרן משולשת. במקומות מסויים, כמו וינה, מסרבים להשתמש בקרן משולשת – כדי לשמור על המסורת וכי אומרים שזה עושה את הדברים לקלים מידי. קרן משולשת יוצרת כלי נגינה כבד במיוחד.
הפקת הצליל:
מתח השפתיים (Embouchoure) משפיע על הצליל ועל גובה הצליל.
בקרן, בשונה מהכלים האחרים, אפשר לרדת חצי טון בעזרת אופי ההחזקה של הכלי – הכנסת היד לתוך האפרכסת. כשהיד חוסמת את האפרכסת הצליל נשמע מעט יותר עמום, אפשר לפצות זאת ע"י נשיפה יותר אגרסיבית. זו אחיזה נוחה.
קשה לכוון את הצליל במדויק, קרנות נוטות לזייף.
הנשיפה לתוך הכלי יוצרת אדים שמצטברים למים. קרננים פותחים כמה צינורות, הופכים את הכלי ומנערים – ושופכים מים מבפנים. אם הם לא יעשו זאת – ישמעו גרגור של מים מתוך הכלי.
הכיוון של הכלי נעשה ע"י שינוי אורך הצינורות של 3 הבוכנות.
תיזמור:
רב היצירות התזמורתיות כתובות ל-4 קרנות. הקרן החמישית היא "Bamper", התפקיד שלה היא לנגן יחד עם כולם לפני הסולו של הקרנן הראשון, כדי שכשיגיע הסולו, הקרנן הראשון יהיה רענן ולא עייף.
מנעדים: קרן בפה: סי גדול עד פה 2 (רצוי עד רה ולא יותר גבוה). בקרן כפולה אפשר להגיע עד סי במול 2 (רצי עד פה ולא יותר גבוה). קרן משולשת מגיעה עד לה גדול.
תיזמור: לקרן יש הרבה תפקידי סולו במאה ה-20. טבעי לקרן לעשות תרועות, עוד מימי השופר.
טרומבון
הפקת צליל:
לטרומבון יש סליידר, שמאריך את הצינור לפי הצורך. יש 7 פוזיציות שונות לסליידר, כל פוזיציה מוסיפה חצי טון. כלומר, על כל צליל שאפשר לנגן בפוזיציה 7 (כשהצינור הכי בחוץ) – אפשר להוסיף 6 חצאי טונים = טריטון. כלומר, גליסנדו אפשר לעשות למרווח של עד טריטון, וגם זה – רק מצלילים שאפשר לנגן כשהצינור בפוזיציה 7.
בקצה יש שסתום ריקון נוזלים.
סוגים, מנעדים וטרנספוזיציות:
3 טרומבונים ב-3 גדלים שונים. טרומבון הטנור הוא הנפוץ מכולם, טרומבון בס גם כן שימושי אבל פחות (בטרומבוס בס הפעמון=אפרכסת גדולה יותר). טרומבון אלט הוא מאוד נדיר היום.
טרומבון בס בסי במול. מנעד – סי במול נגדי ועד סי במול 1 (נגן טוב במיוחד עד רה אוקטבה שניה) – מנעד של 3 אוקטבות.
טרומבון טנור בסי במול. מנעד – מי גדול ועד סי במול 1 – מנעד של 2 וחצי אוקטבות.
צ'ימבסו – בס טרומבון ללא סליידרים, אלא מנענעים של חצוצרה. בתזמורות מכובדות במיוחד ישתמשו בצ'ימבסו, ברב התזמורות ישתמשו פשוט בטרומבון בס. הסאונד די זהה.
קרובי משפחה:
גם לטרומבון וגם לחצוצרה יש צילינדר ופיה זהה.
גם לטרומבון יש עמעמים.
תיזמור:
אפשר להשתמש בטרומבונים כתרועה, ליווי ותפקיד סולו. במקרים רבים הוא יהיה מרכזי ביצירות טראגיות.
יצירות לדוגמה:
פולחן האביב – סולו טרומבון.
ורדי – כוחו של גורל.
טובה
היסטוריה
הטובה התפתחה מהסרדנט, כלי נשיפה מפותל כמו נחש, עם חורים כמו של חלילית, נפוץ בימי הביניים, עם פיה כמו של חצוצרה.
בעבר, כשהקליטו על תקליטים ומחט חרטה עליהם – כשהקליטו את תפקידי הבס, הטובה הכפילה אותם, כי הבס לא נקלט טוב. היום כבר לא צריך את זה.
סוגים:
2 סוגי טובות עיקריים: טובה רגילה (טובה תזמורתית) בסי במול ובס טובה בפה.
הסוזאפון הוא סוג נוסף של טובה. הוא כמו בס טובה, אך המבנה קצת אחר – האפרכסת מופנית קדימה ולא למעלה, והצינור הוא מסביב לנגן (הנגן כאילו לובש את הכלי). האפרכסת קצת יותר גדולה. כלי זה בנוי טוב יותר למצעדים צבאיים – יותר נח ללכת איתו, ושומעים אותו יותר טוב. בתזמורת לא יהיה סוזאפון, אלא טובה.
יש 2 סוגים של ואגנר טובות, טנור ובס, בסי במול ופה. ואגנר רצה טובה עם צליל יותר עגול כמו של קרן, אז הוא החליף את הפיה של הטובה לפיה של קרן. בד"כ נגני קרן מנגנים על ואגנר טובה – הפיה והאיצבוע זהה.
הפקת הצליל:
לטובה פיית כוסית כמו של חצוצרה. לצינור צורה של קונוס – הולך ומתרחב. ככל שגודל האפרכסת גדול יותר – כך הצליל יכול להיות נמוך יותר.
גם לטובה יש עמעם, אבל אין ווה-ווה.
נבל
היסטוריה
נבל הוא כלי נגינה עתיק ביותר – בציורים עתיקים רואים נבל.
הנבל המודרני החל להיכנס לשימוש במאה ה-20.
יש גם נבל כרומטי, דביוסי כתב לו יצירה, אך הכלי לא הפך לפופולארי והפסיקו לייצר אותו.
האבא של הפסנתר כנף: פסנתר רגיל, אך המיתרים שלו לא שוכבים לרוחב הפסנתר, אלא עומדים ונראים ממש כמו נבל שמורכב על פסנתר. אח"כ הבינו שאפשר להשכיב את המיתרים.
הפקת הצליל
יש תא תהודה – גוף תהודה עם חורים. המיתרים מתוחים מצד אחד לצד שני. כשהמיתר רוטט, הוא מרעיד את הקרש, ואז גוף התהודה מגביר את הצליל.
ישנם 7 פדאלים, כמספר צלילי היסוד – פדאל אחד לכל צליל יסוד. מערכת הפדאלים מפעילה מוטות שעוברים בתוך עמוד בקידמתו של הנבל, ובעזרתן מפעילה מניפולציה מכנית על המיתרים כדי לעשות שינויים בצלילים בחצאי טונים. בצד שמאל 3 פדאלים – סי (בצד הימני של החלק השמאלי) ואז דו ואז רה. בחלק הימני – מי (צד שמאל של החלק הימני) ואז פה, סול, לה. לכל פדאל 3 מדרגות גובה. באמצע זה צליל יסוד, אם לוחצים הצליל הופך לדיאז, ואם משחררים – במול. כלומר, מכוונים את המיתרים לפי צלילי הבמולים – בקר ודיאז הם מניפולציה מכנית על המיתר. המניפולציה המכנית היא בעצם מעין עיגול ממתכת, עליו 2 שיניים מ-2 צידיו של המיתר. ברגע שלוחצים על פדאל, המעגל מסתובב והשיניים תופסות את המיתר וכך מקצרות אותו ומגביהות בחצי טון. על כל מיתר יש שני מעגלים, כדי להגביה לצליל יסוד (בקר) וכדי להעלות בחצי טון נוסף (דיאז).
מיתרים "נחשבים" עשויים מגידים של חיות, לפעמים מלופף מסביב מתכת. יש תחליפי ניילון.
כל מיתרי הדו הם בצבע אדום, כל מיתרי הסול הם בשחור או כחול כהה.
יש קופסה קטנה שיש בתחתית הנבל, ובה אפשר לראות מה מצב הפדאלים. בקופסה יש 3 שורות של עיגולים/מנורות המסודרות לפי סדר הופעת הפדאלים בנבל – במולים, בקרים, דיאזים. דו וסול מסומנים באדום ושחור, השאר בצבע אחיד אחר. זה בעצם נראה קצת כמו טאבים של גיטרה, ובאמת משתמשים בדיאגרמה הזו כדי לכתוב את מצב הפדאלים.
לא משתמשים בזרתות. נגן יכול למתוח את היד על פני 7-8 מיתרים.
זה כלי קשה לנגינה. אצבעות של נבלים הן כמו אצבעות של קונטרה בסיסטים.
"טריקים" ומניפולציות על הצליל
· פלז'ולט. מסומן באמצעות עיגול אחד ריק מעל הצליל אם רוצים אוקטבה מעל (לחסום את המיתר בחציו), ו-2 עיגולים אם רוצים לחסום את המיתר ברבע שלו.
· אפשר לעשות גליסנדו של אקורד – שלושה צלילים עושים גליסנדו יחד.
· אם כותבים אקורד, הנגן יהפוך את האקורד לארפג'ו – ינגן אותו בצורה מלודית, כיוון שזו מסורת הנגינה בנבל. אם רוצים את הצלילים יחד, צריך לכתוב: Plaquet.
· אפשר לכוון לסולם פנטטוני, לדוגמה: יהיה בו גם מי וגם פה במול, גם סי דיאז וגם דו.
· אם רוצים לעשות גליסנדו – יש 2 אפשרויות:
o לכתוב בתיווי מלא את 7 הצלילים הראשונים, ואז גליסנדו עד לצליל האחרון.
o לכתוב גליסנדו בין הצליל הראשון לצליל האחרון, ומעל לשרטט דיאגרמת פדאלים של הנבל.
תיזמור
שימושי במיוחד בליווי הרמוני, אך הרמוניה מפורקת המנוגנת בצורה מלודית. לא נהוג לנגן יותר מ-3 צלילים בו-זמנית.
מנעד
לנבל יש 46 מיתרים, ויש נבל עם מיתר אחד נוסף – דו (נוסף למטה – דו נמוך). הדו הזה אינו ניתן לכוונון בעזרת פדאל. מגיע עד סול דיאז 3.
טימפני
כוונון
טימפני מודרני ניתן לכוונון באמצעות פדאל. ישנו סליידר בחלקו העליון של התוף, קרוב לעור, אשר מהווה אינדיקציה לכוונון של הפדאל – הוא מראה איך הטימפני מכוונן כרגע. יש גם ברגים בקצות העור לכוונון גס יותר. ניתן לשנות את הכוונון בזמן היצירה. יש כל מיני שיטות כוונון. נהוג לכוון את הברגים באיקסים ולא במעגל.
הפקת הצליל
מכים כ-10 ס"מ מהמרכז.
עשוי מתיבת תהודה גדולה מנחושת, ומעור לא טבעוני (יש תחליפים סינטטים). הפדאל מפעיל מוטות מסביב לתוף שמותח את העור. במקרים אחרים, הפדאל מרים את החישוק של העור למעלה – דרך אחרת למתוח את העור.
מכים בטימפני באמצעות מקלות שבקצה שלהם כדור. ישנם כדורים רכים במיוחד וקשים במיוחד, וזה משפיע על הצליל באופן משמעותי.
מנעד
יש טימפני בכמה גדלים, כל גודל נותן מנעד שונה. לכל טימפני יש מנעד של בין קוורטה לקוינטה. הטימפני הנמוך ביותר יכול להגיע לרה אוקטבה גדולה.
"טריקים"
· טריל שמתחיל בפיאנו ונגמר בפורטה – מנוף לקטע שיא ביצירה.
תיווי
אם רוצים טריולה, אפשר לכתוב רבע מנוקד בתוספת של קו אנכי (מעט אלכסוני) קצר בחלקה העליון של רגל התו, עם המספר 3 מעל התו.
תיזמור
טימפני לא מנגן בד"כ בהתחלת היצירה, אלא מגיע אח"כ ברגעי השיא.