מבוא למוסיקה בת-זמננו
סיכום זה מכיל מידע מתומצת וממוקד אודות מוסיקה מודרנית, שנקראת גם מוסיקה בת-זמננו או מוסיקה של המאה ה-20, ובעיקר רשימת זרמים עיקריים ומושגים.
מבוא למוסיקה בת-זמננו, מרצה: צבי אבני
2013-2014, סימסטר א', האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
סיכם וכתב: אורי אלוני, Aloni.Uri@gmail.com
"מוסיקה קלאסית" היא כל המוסיקה המעברית שהולחנה והועלתה על כתב מימי הביניים ועד תחילת המאה ה-20.
ריצ'ארד ואגנר היה הראשון שכתב יצירה ללא סולם, וכך הביא לסיום התקופה הרומנטית ולתחילת תקופה חדשה.
זרמים במוסיקה ובאמנות
אימפרסיוניזם
התמקדות בנוף ובטבע. ביטוי התחושה והרגשות שעולים מהסתכלות בנוף. לצייר נוף בצורה חווייתית ולא דווקא מדויקת ככל האפשר, אולי בגלל המצאת המצלמה, שתפסה את המקום של תיעוד מדויק. משיכות מכחול מהירות, אקורדים כצבעים ולא כהרמוניה פונקציונאלית. עניין בתרבויות חוץ אירופיות. המוקד הוא בצרפת.
מלחינים: דביוסי, ראוול. ציירים: מונה. צורות כתיבה: פרלוד, נוקטורן (קצרות יותר מהצורות הקלאסיות). סולמות: טונים שלמים, מודוסים, מן המזרח (למשל פנטאטוני).
אקספרסיוניזם
התמקדות באדם וברגשות (נובע מהרומנטיקה). מטרתו לזעזע. אווירה של דרמה, קושי, קדרות, מתח, זעקה, התפרצות רגשות פנימיים – ובעיקר שליליים. המוקד הוא בגרמניה. התפתחות השיטה הדודקפונית של שנברג. ציור פחות ריאליסטי, קוים גסים, כתמים ולא משיחות מכחול, צבעים כהים ולא מגוונים.
מלחינים: ארנולד שנברג, אנטון וברן, אלבן ברג. ציירים: מונק, קנדינסקי. סולם: כרומטי.
פולקלוריזם
בא בעקבות אביב העמים (1848) – עליית הלאומיות. מלחינים ליקטו מנגינות עממיות ועיבדו אותן לפי הסגנון הלאומי והתקופתי. במאה ה-20 חיפשו מלודיות עממיות עם צדדים מחוספסים ומורכבים יותר מבחינה רתמית והרמונית.
מלחינים: המחצית השניה של המאה ה-19: ברהמס, ליסט. המאה ה-20: ברטוק, סטרווינסקי.
ברבריזם
מוסיקה עם אלמנטים של תוקפנות, אגרסיביות. מקצבים סוערים. מושפע מהשבטיות – חזרה למקורות.
מלחינים: ברטוק, סטרווינסקי.
ניאו קלאסיציזם
המשכיות ופיתוח לתקופה הקלאסית, תוך התנגדות לגישה הרומנטית. מצד אחד, הרחבת השפה המלודית, ההרמונית והרתמית, ומצד שני – חזרה אל המקורות: צמצום התזמורת וחזרה אל הרכב קאמרי, חזרה למרקם רב קולי ואל צורות מן העבר, חזרה אל כלים עתיקים (צ'מבלו), וחזרה אל עקרונות של סדר וטונאליות.
מלחינים: סטרווינסקי, הינדמית, פרוקופיב, ראוול.
ג'אז
חשיבותו הגדולה ביותר היא בהחייאת אלמנט האילתור (ניכר בשנות ה-50). היווה חדשנות והשראה מבחינת מקצבים והרמוניה.
מלחינים: ג'ורג' גרשווין.
פוטוריזם
תנועה שדגלה בשינוי, שבירת מסגרות, הקמת עולם חדש. תוקפנות וחוצפה כאלמנטים מרכזיים. עודדו מלחמות ותיארו אותן כאמצעי לניקוי העולם (מהם צמח הפאשיזם). הערצת המדע, סלידה מקלאסיקה ומבורגנות. אמנות מופשטת, רעש הוא חלק חשוב מהמוסיקה. סוף למוזיאונים ולגלריות, קונצרטים של רעשים. נוסד ב-1909 באיטליה.
מלחינים: אדגר וארז.
דאדאיזם
תנועה פציפיסטית ואוונגרדית. זלזול בתרבות הנוכחית, שהוכחה ככישלון כאשר גרמה למלחמות עולם. ערבי הקראת שירה בג'יבריש. מהווה קונטרה לפוטוריזם. נוסד ב-1916 בציריך (שוויץ) והתקיים עד 1923.
מלחינים: ג'ון קייג'. אמנים: מרסל דושן.
מוסיקה אלקטרונית
החלה להתפתח עם המצאת ה"טייפ רקורדר" הבייתי. אפשר היה להקליט, ולאחר מכן לבצע שינויים בהקלטה: בכיוון, במהירות, וברצף (ע"י חיתוך והדבקה של סרט ההקלטה). הייתה הרגשה שאפשר להחזיק את הצלילים בידיים. החלו להקליט צלילים מן העולם, ולהשמיע מחדש לאחר ביצוע מניפולציות.
מלחינים: שטוקהאוזן.
מוסיקה קונקרטית
מוסיקה שמורכבת מקולות מחיי היום-יום: דלת נטרקת, מכונית נוסעת וכו'.
שיטות ליצירת מוסיקה
דודקפוניה = שיטת 12 הטונים
אין לחזור על אף אחד מ-12 הצלילים של המוסיקה המערבית – עד שמשמיעים את כל שאר הצלילים. אין סולם, אין היררכיה בין הצלילים. כחלק מהשיטה, קיימים חוקים נוספים, שיוצרים ארגון וסדר קפדני. את השיטה יצר שנברג, פחות או יותר החל משנת 1910, ברוח הא-טונאליות והאקספרסיוניזם.
מלחינים: ארנולד שנברג, אלבן ברג, אנטון וברן.
סריאליזם
שימוש בסדרתיות לגבי גורמים שונים במוסיקה (מקצב, דינמיקה, גוון וכו'), בנוסף לגובה הצליל. המושג נולד בשנות ה-50, והתפתחת בעקבות השיטה הדודקפונית. בא מהמילה סריה (סידרה).
מלחינים: ארנולד שנברג, שטוקהאוזן, פייר בולז.
אלאטוריקה
מוסיקה שדוגלת במקריות. המסר הקונספטואלי העיקרי הוא מסירת השליטה על היצירה מהמלחין אל המבצע. פרטיטורות עם הנחיות כלליות בלבד, תווים לביצוע באופן חופשי. הפוך מסריאליזם. משמעות המונח: הקוביה נזרקה, ממחיש את המקריות.
מלחינים: ג'ון קייג'.
אינדטרמניזם
מינימום הוראות ומקסימום מקריות ואילתור. הקצנה של האלאטוריקה. ג'ון קייג' טבע את המושג, ומשמעותו: בלתי מוגדר. קייג' הורה לנגנים להטיל קוביה כדי לקבוע כיצד תתקדם היצירה. הקונצרטים נקראו "Happenings" (התרחשויות), ומשכו קהל רחב.
מלחינים: ג'ון קייג'.
Music Theatre
התרחשות בימתית ובה נגנים וכלי נגינה, שבה המוסיקה היא שולית או לא קיימת. זמרת שמדקלמת שמות תווים ללא גובה צליל מוגדר, רביעיית כלי קשת שרק מדברים על מי יתחיל לנגן קודם ולא ממש מנגנים.
מלחינים: שטוקהאוזן, ליגטי.
Text Score
פרטיטורה ללא תווים, אלא עם תיאורים מילוליים. לדוגמה: חשוב על המולקולות של חבר שלך, ונגן צלילים ארוכים ושקטים.
אקלקטיציזם
לקטנות. שילוב של אלמנטים ופריטים ממקורות שונים. ז'אנר רב סגנוני, המשלב טכניקות וסגנונות.
מלחינים: מסיין, אלבן ברג.
פוליסטייליסטיקה
שימוש באלמנטים ובמאפיינים של תקופות שונות, גיוון סגנונות ביצירה אחת.
מלחינים: אפלרד שניטקה
סונוריזם
התמקדות בגוון הצליל, מחקר על הפקת צלילים חדשים. כמעט ואין חשיבות לאלמנט הזמן, המשך, הקצב.
Klangfarbenmelodie = מלודיה של גווני הצליל
מלודיה שנוצרת ע"י שינוי באלמנטים שאינם גובה הצליל, אלא ע"י שינוי רגיסטר, דינמיקה, תיזמור, צורת הפקה וכו'. סוג של סונוריזם, אבל ההגדרה יותר מצומצמת: שינוי מאפיינים שאינם גובה הצליל כאמצעי ליצירת מלודיה. הוגדר ע"י ארנולד שנברג.
מינימליזם
התפתחות איטית על זמן ממושך. מוטיבים איטיים המשתנים לאט, במעברים עדינים והדרגתיים. קל לשמיעה, ולכן מתקשר טוב עם קהל, ומתאים למוסיקת רקע לסרטים. מבוסס על תבניות קצרות החוזרות על עצמן עם שינויים קלים, תוך מיצוי מקסימלי של חומר תמטי מינימלי.
מלחינים: סטיב רייך, פיליפ גלאס.
מושגים
Zeitgeist = רוח התקופה
אנשים ויוצרים בתקופה מסוימת, המרגישים באווירה וברוח דומה. אופייני בעיקר לתחילת המאה ה-20 – סיום הרומנטיקה ותחילת תקופה חדשה.
Fin De siècle = סוף המאה
תחושת המיצוי התרבותי שאפיינה את סוף המאה ה-19. הושפעה רבות מהתפתחויות היסטוריות חוץ מוסיקליות:
· המהפכה הצרפתית (1789): חופש, שוויון, אחווה
· אביב העמים (1848): מלחמות עצמאות של עמים קטנים באירופה. מלחינים יוצקים מאפיינים תרבותיים לתוך המוסיקה כחלק מעליית הלאומיות.
· המהפכה התעשייתית: עליית מעמד הביניים, וכך דרישה לקונצרטים לקהל הרחב. כך האמנות הופכת לכלי ביטוי של האמן, ולא למוסיקה המשרתת את מעמד האצולה.
· התפתחות טכנולוגית: פתיחת מדיומים חדשים