צורות ואנליזה / ניתוח יצירות, מרצה: ד"ר בלה ברובר
החוג למוסיקה רב תחומית והחוג לתורת המוסיקה, קומפוזיציה וניצוח, קורס שנתי, 2013-2014, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים
סיכום ועריכה: אורי אלוני, Aloni.Uri@gmail.com
16.10.2013, שיעור מס' 1
בלה לא אוהבת את השם צורות ואנליזה, כי זה עירוב של עברית ולועזית, וכי מה שאנחנו לומדים זה פשוט ניתוח יצירות, ולכן כך בלה קוראת לשיעור מבחינתה.
מוסיקה קלאסית אומנותית נועדה לתקשר רעיונות: רגשיים, דתיים, פילוסופיים וכו'.
ביוון העתיקה, מוסיקה הייתה רעיון שעוזר לאנשים להבין את מבנה היקום. בעזרת מודוס פריגי, חישבו את המרחקים בין כוכבי הלכת. מוסיקה עוזרת לנצח במלחמה, לרפא חולים, לאלף חיות, ליצור הרמוניה, להמחיש חישובים מתמטיים. מוסיקה היא רעיון שמארגן את כל המחשבות של בני האדם. מוסיקה בכלל לא קשורה לרגשות! מוסיקה הייתה שייכת למקצועות המספר. טעות נפוצה שיש היום, היא לחשוב שבכל התקופות, המוסיקה תפסה את אותו המקום שהיא תופסת היום – שעיקרו רגשי. האמת היא שהיא תפסה מקום יותר מתמטי.
בתקופת הרנסנס, מוסיקה משנה את מקומה ל"אמנויות המילה". החל מהמאה ה-16, מוסיקה נחשבת כאמנות של הרטוריקה – אמנות הנאום. כל המונחים פריודה, נושא, פראזה, משפט – כולם לקוחים ומשקפים נאום. לראשונה המוסיקה מקבלת תפקיד מניפולטיבי – יכולת ורצון להשפיע על המאזינים.
אפלטון תפס את המוסיקה כמשהו שלא קשור לעולם שלנו, אלא משקף אידאות בעולם שמיימי אחר. התפיסה הזו חוזרת לתפוס תאוצה בתקופה הרומנטית.
סונטה של מוצארט
שמענו את הסונטה. מה יש לנו להגיד?
יש המון ניגודי דינאמיקה, גם בתוך המוטיב! זה יוצר אופי דרמטי = שינויים קיצוניים תכופים.
***המילה "דרמה" מגיעה מיוון. אריסטו מחלק את הספרות לאפי, לירי ודרמטי. בתוך דרמה יש קומדיה וטרגדיה. ההבדלים הם במשקל המשפטים ובאופי. אפי (אפוס) זה סיפור בגוף שלישי. לירי זה שירה על רגשות האדם. דרמה זה מה שמתרחש בזמן הווה.***
יש "מוטיב אנחה" – מוטיב של 2 צלילים שביניהם ירידה בסיקונדה.
יש עבודה טובה עם פיתוח מוטיב.
ניתוח של בלה:
מוצרט נולד ב-1756, אבא שלו, שהיה מוסיקאי ידוע, זיהה בו מיד כישרון יוצא דופן, והקריב את כל הקריירה האישית שלו כדי לפתח ולטפח את המקצועיות של מוצרט. אבא שלו לקח אותו לסיבוב הופעות באירופה, בתור ילד פלא שמנגן על מקלדת, כינור ושר, מאלתר לפי מוטיבים שקיבל מהקהל. הוא מאוד הצליח, אבל כשהפך לנער, הוא הפך למיוחד פחות, ולא מצא אף אחד שרצה להעסיק אותו, בגלל שהוא ידע מה שהוא שווה ולא רצה משרה ממוצעת, לא רצה שיהיה לו בוס ולא רצה להתגמש על מסגרת. ב-1791 הוא החליט שהוא יכול להיות פרי לאנסר. נולדים לו חמישה תינוקות, 4 מתים תוך כמה חודשים. הוא גר בוינה, וכותב יצירות טראגיות. בתקופה הקלאסית, יצירות מינוריות זה דבר נדיר, ועוד יותר נדיר – יצירה בסולם סי מינור. סי מינור בתקופת הבארוק היה סולם ליצירות טראגיות. יש מעין מקרא לסולמות – באיזה סולם להשתמש לכל מטרה ולכל רגש. סי מינור אפילו לא מופיע שם מרב שהוא לא בשימוש! סי מינור חוזר בתקופה הרומנטית. ובנוסף לכל, היצירה כתובה כאדאג'ו, שגם חריגה בנוף התקופתי. חריגה נוספת: היצירה היא חד-פרקית! וחריגה אחרונה: היצירה מתחילה בנוסחת סיום, בטוניקה קוורט-סקסט (קדנציאלי).
23.10.2013, שיעור מס' 2
Grave – כבד
Lento – לאט
Largo – רחב
Largetto – פחות רחב
Mesto – עצוב
Adagio – טראגי, כבד עמוק
המציאו את המטרונום ב-1816. חבר של בטהובן המציא אותו. בטהובן בדק את כל היצירות שכבר הלחין, ואז רשם את המהירות שלהן.
מוצרט לא עבד עם סקיצות. כל הסקיצות היו אצלו בראש, והוא רשם את הגירסה הסופית. בטהובן, למשל, עבד עם המון סקיצות, הוא עבד דרך הנייר, כתב ומחק. למוצרט לא היו מחיקות.
מוצרט תמיד אמר שהוא בודד, חריג, חורג מהמסגרות ומנסה לשבור את הכללים, כותב מוסיקה שתתאים גם ל"טפשים" וגם לבעלי שמיעה מחודדת. גם מבחינה חברתית ומקצועית הוא לא כ"כ הסתדר עם המסגרות הרגילות, לדוגמה, לא רצה להיכנס ליחסי עובד-מעביד.
קדנצה באה מהמילה האיטלקית Kaderre, שמשמעותה ליפול. תפקידה לסגור. ישנם כל מיני קדנצות: אותנתית מושלמת, אותנתית בלתי מושלמת, חצי קדנצה, קדנצה פלאגלית, קדנצה מדומה. קדנצות הן כמו סימני פיסוק.
Ars Combinatoria היא שיטת הלחנה נפוצה במאה ה-18.
תפקיד הפתיחה ביצירה הוא: לבסס את הטונאליות, להציג את המתח.
החטיבה הראשונה מאוד לא יציבה, מוצרט עושה הרבה מודולציות כרומטיות.
30.10.2013, שיעור מס' 3
מהי אנליזה?
ניתוח של היצירה.
· מלודיה והרמוניה. הסתכלות אופקית ואנכית על היצירה ושילוב הקולות.
· מבנה. חזרות, וריאציות וכו'.
· מוטיב. פיתוח מוטיב.
· תיזמור. הגוון של הצליל וחלוקת הקווים המלודיים בין כלי הנגינה.
· ניתוח סגנוני. להשוות ליצירות אחרות של אותו המלחין, וגם של מלחינים אחרים מאותה התקופה.
· טקסט. יחס בין מוסיקה לטקסט (עד המאה ה-16, כל המוסיקה הולחנה לטקסט!).
שיטות ניתוח
· ניתוח שנקרי. צמצום הרמוני (מצומצם במיוחד), למצוא את השלד ההרמוני. היינריך שנקר, מוסיקאי יהודי אוסטרי, יצר את השיטה בשנות ה-30.
· ניתוח הרמוני. כמו שמנתחים כוראל של באך. זה שילוב של 2 צורות ניתוח:
o ניתוח של פונקציות, פותח ע"י רימן, שלטענתו, את כל דרגות הסולם אפשר לחלק ל-3 פונקציות: טוניקה, דומיננטה וסאב-דומיננטה.
o ניתוח לדרגות הרמוניה: דרגה ראשונה (טוניקה), דרגה שניה, שלישית וכו'.
פעם מלחינים למדו מוסיקה מהעתקה של תווים. לדוגמה, מלחין מפורסם מהמאה ה-18 – מצאו 4,600 דפי תווים מועתקים בכתב ידו! וגם לבאך יש את הסיפור המפורסם: בלילות הוא הוציא מהארון של אחיו הגדול ספר תווים גדול, העתיק לעצמו תווים, וכשאחיו לא היה בבית – היה מנגן אותם.
ביוון העתיקה המוסיקאים התחלקו ל-2 קבוצות: מוסיקוס (לטינית) = מוסיקה תיאוריקה, ומוסיקנת – מוסיקה פרקטיקה = מבצע.
המילה קומפוזיטור היא תולדה של סוף המאה ה-18. המילה באה ממילה גרמנית, שמשמעותה "לחבר". עד אז הייתה רק המילה "מוסיקאי", שכוללת בתוכה את כל היבטי המוסיקה: מלחין, מעבד, מבצע… ואכן, המוסיקאים עשו הכל.
ניתוח מיסה ל-4 קולות של פלסטרינה.
פלסטרינה כותב יצירות שרובן משרתות את התפילה בכנסיה הקתולית. הוא כותב את היצירות בתקופה קשה לכנסיה הקתולית, שמנסה להחזיר את עצמה לשגשוג של פעם.
פלסטרינה כתב 104 מיסות. רובן ל-6 קולות, בזו שאנו מנתחים יש רק 4.
מיסה זה טקס נוצרי קתולי, שמשחזר את הסעודה האחרונה של ישו. ביום חמישי של חג הפסח, ישו כינס את 12 תלמידיו, חילק לחם ויין, ואמר "איכלו מהלחם כי זה בשרי, שתו מהיין כי זה דמי". אחרי הסעודה, שאלו אותו למה הוא עצוב, והוא אמר שהוא הולך למות בקרוב, ואחד מתלמידיו הולך לבגוד בו. יהודה איש קריות אכן בגד בו. במיסה יש חלקים מדוקלמים (לא מושרים), וכן חלקים מושרים. בחלקים המושרים יש טקסטים משתנים (כמו פרשת השבוע), ו-5 טקסטים קבועים (אגנוס דאי הוא אחד מהם). היצירה שאנחנו שומעים זה אחד הטקסטים הקבועים: Kyrie. הטקסט של הקיריה הוא פשוט מאוד: אלוהים רחם עלינו, אלוהים רחם עלינו, אלוהים רחם עלינו, משיח רחם עלינו, אלוהים רחם עלינו.
· מרקם: פוליפוניה חיקויית.
· עצמאות הקולות:
o רתמיקה: הקולות מאוד עצמאיים. בכל רגע יש קול אחד עם צליל ארוך, אחד עם הרבה צלילים קצרים, אחד עם הפסקות וכו'.
o גובה הצליל: רב הזמן הקולות הולכים לכיוונים מנוגדים.
סוגי מרקמים
מרקם: מס' הקולות ומערכת היחסים ביניהם.
· הומופוניה = מונופוניה
o הומופוניה ובה רק קול אחד.
o הומופוניה שבה קול אחד יותר חשוב ודומיננטי מכל האחרים.
· פוליפוניה
o פוליפוניה נגדית: יש 2 קולות או יותר, כשכל קול הוא אחר.
o פוליפוניה חיקויית: כל הקולות צומחים מאותו הגרעין.
§ חיקוי קאנוני: חיקוי מדויק.
§ חיקוי חופשי: רק ההתחלה זהה, ואח"כ כל קול הולך למקום אחר.
קפלה = חדר תפילה, משם באה המילה אה-קפלה.
שמענו בשיעור 3 סוגי מרקמים:
· פוליפוני – מיסה של פלסטרינה
· כוראלי – כוראל מס' 68 של באך
· הומופוני (מנגינה + ליווי) – שומאן
6.11.2013, שיעור מס' 4
פלסטרינה, 1524-1594, קתולי.
באך, 1685-1750, פרוטסטנטי.
באך רצה תואר מלחין כבוד ממלך כלשהו, ולכן ב-1733 הלחין קירייה וגלוריה, ושלח למלך בדואר. כך קרה שמלחין פרוטסטנטי כותב מיסה קתולית. באך אכן קיבל תואר מלחין כבוד. הוא לא הרוויח מזה כסף, אבל כן כבוד.
נשווה בין 2 יצירות – מיסה של פלסטרינה ומיסה של באך:
השוואה | פלסטרינה | באך |
תזמור | BTAS = 4 a cappella | TASS, 2 חלילים, 2 אבובים |
מרקם | פוליפוניה חופשית | פוגה |
מבנה | נגזר מן הטקסט – אותו הדבר | נגזר מן הטקסט – אותו הדבר |
מבנה טונאלי | פה יוני (אותנטי ופלאגלי), אין כיווניות הרמונית, מאוד דיאטוני | סי מינור |
מנעד | צר | רחב |
טמפו הרמוני | איטי | מהיר – כל פעמה אקורד אחר |
דיסוננסיות | מעט מאוד | הרבה |
הסיגנון הפוליפוני של באך נקרא חופשי, לעומת של פלסטרינה –שנקרא Strict (נוקשה).
סגנונות היסטוריים
לפני שנת 900 אין לנו תיעוד כתוב
ימי הביניים: 900-1,420
המוסיקה היא ווקאלית בלבד
יש מבנים קבועים מאוד – Formes Fix.
בימי הביניים יש סה"כ 22 צלילים, כולם דיאטוניים.
עד המאה ה-14 טריטון היה דבר נפוץ, ורק אח"כ הפכו אותו לדבר אסור.
· מונולודיה
· החל מהמאה ה-13:פוליפוניה
Ars Nova
Ars Antica
רנסנס: 1,430-1,600
אחדות בסגנון האירופאי – נוצרת אחדות בסגנון ההלחנה והביצוע, מבצעים מחפשים עבודה בכל רחבי אירופה ולא רק במולדת שלהם.
בארוק: 1,600-1,750 (1,750 – שנת מותו של באך)
· חדשנות: 1,600 – דיברו אז על חדשנות.
· תחילת האופרה: ניסיון להחיות את הטרגדיה היוונית.
· סיקונדה פרקטיקה: מוסיקה שמבטאת לא רק רעיון שמיימי, אלא גם סיפורי אהבה אנושיים. מוסיקה כאמצעי לחקות ולעורר רגשות אנושיים.
· באסו קונטינואו כתפקיד קבוע.
· "שחרור הדיסוננס": דיסוננס ללא הכנה. היה ויכוח על הדיסוננס בין מונטוורדי לבין תיאורטיקן לגבי שחרור הדיסוננס, בהתכתבות שקרתה בדיוק ב-1,600. מונטוורדי כתב שהוא למד והוא יודע להשתמש בכל חוקי הכנת הדיסוננס, אבל אם הוא רוצה להביע רגשות מסוימים וחזקים במיוחד – הוא רוצה לעשות זאת ללא הכנה לדיסוננס.
· קהל למוסיקה: עד אז הייתה מוסיקה בעיקר בכנסיה, בחצרות האצילים, וגם תווים שנכתבו ונשלחו למלכים ולא בוצעו. בבארוק החלו האופרות וקונצרטים נוספים, שלהם הגיעו קהל.
קלאסי: 1,750-1,827 (1,827 – שנת מותו של בטהובן)
חזרה לרעיונות הקלאסיים, של אמנות בעלת תפקיד ומסר ציבורי, אזרחי, חינוכי נשגב.
רומנטי: 1,827-1,900
אה-טונאליות חופשית ופלורליזם סגנוני: 1,900 והלאה
אנחנו נתמקד בניתוח יצירות של 3 תקופות: בארוק, קלאסי, רומנטי – 1,600-1,900. המשותף ל-3 התקופות האלו, היא המסגרת הטונאליות הברורה.
13.11.2013
מה זה טונאליות?
אופן ארגון של המרחב הצלילי. מערכת לוגית של קישור צלילים. מערכת היררכית. משקפת רעיונות חוץ מוסיקליים של התקופה.
השפה הטונאלית מבוססת על 2 מודוסים: יוני ואאולי. הם לא היו נפוצים בימי הביניים, ונכנסו לשימוש נרחב יותר ברנסנס. פעם היו לנו 7 מודוסים עם אפשרויות טרנספוזיציה מוגבלות, ומאז שהמז'ור והמינור תפסו תאוצה – נהיו לנו 2 מודוסים עיקריים עם הרבה אפשרויות לטרנספוזיציה. החשיבות העיקרית היא גובה הטרצה מעל הפינאליס. החל מ-1,690 יש ניסיון לתאר את רצף הסולמות בצורה מעגלית.
במערכת הטונאלית המז'ורית, האקורדים המז'וריים נקראים דרגות ראשיות. הטוניקה באמצע, הדומיננטה קוינטה מעל והסאב-דומיננטה קוינטה מתחת. הדרגות המשניות הן שניה, שלישית ושישית. הדרגה השביעית היא ייחודית.
הטונליות מושתת על ניגודים בין:
· קונסוננסים (משולשים) – ודיסוננסים (מרובעים וצלילים זרים)
· יציבות (טוניקה) – ואי יציבות (דרגות משניות)
· יצירת מתח וציפייה לפתרון – ואז פיתרון והרפיה.
המערכת הטונלית משקפת את האידיאלים החברתיים של תקופת הנאורות:
· מרכוז – משטר אבסולוטי (בשונה מפיזור על הרבה מודוסים, שגם אפשר לעבור ביניהם כמעט בלי שהאוזן תרגיש).
· רעיונות של קדמה
· רציונאליזם (עקרון התבונה)
· תכליתיות והשגת היעד – שאיפה לטוניקה והגעה אליה בסוף.
· ייחודיות (של הטוניקה)
המוסיקה כמערכת השמש:
· השמש היא הטוניקה במרכז
· 7 כוכבי לכת כמו 7 דרגות הרמוניות
אפלטון טוען שהמוסיקה לא משקפת שום דבר במציאות, ושבאופן כללי כל המציאות היא השתקפות כללית של משהו שקורה במקום אחר.
המוסיקה במאה ה-18 מעוגנת במסורת הרטוריקה (תורת הנאום)
· המוסיקה פועלת ונתפסת בהתאם לחוקים כמו-לשוניים
· היצירה המוסיקלית נבנית בהתאם לחוקים הרטוריים
מחולות האצולה: ריקודים צרפתיים – מינואט, קוראנט, אלמאנד, גאבוט, בורה ועוד.
מינואט זה הריקוד הכי חשוב של סוף המאה ה-17 והמאה ה-18 כולה. זה ריקוד של האצולה הצרפתית בשיא פריחתה. הוא בא כריקוד חדש, מודרני, בניגוד לפסקליה, לדוגמה, שהיא ריקוד עתיק. במינואט רוקדים בזוגות, ובן הזוג הוא מישהו משמעותי. יש הרבה כבוד עצמי, קידות ואצילות.
תכונות מוסיקליות: קצב מתון, משקל משולש, ללא תבנית קצבית קבועה (חוץ מהמחויבות שיהיה מחולק לקבוצות של 2 תיבות), מבנה ABA, מרקם הומופוני.
המילה מודוס בלטינית = מצב.
"התקופות הקלאסיות" – בארוק, קלאסי, רומנטי – 1,600-1,900
מערכת השפה המוסיקלית משקפת את תפקיד המוסיקה בחברה ואת אופן קבלתה וקליטתה ע"י הקהל בן זמנו.
סימפוניה של מוצארט.
סגנון רגשני, פרץ רגשות ספונטני.
מוצארט בין 19, יושב בעיר קטנה ויפה אבל מבודדת, אין שם בשביל מי לכתוב אופרות, אף אחד לא מזמין ממנו יצירות והקריירה שלו לא מתקדמת.
ש.ב.
להביא לשיעור הבא תווים ל-10 דוגמאות מוסיקליות של ריקודים שונים.
20.11.2013
צורות ריקודיות
· 108 פולונז: מוסיקה וריקוד שמלווה תהלוכה, מפולין. אצילי, מעמד גבוה. משקל משולש, תבנית רתמית קבועה ומחייבת
· 28 מינואט:
· 83 ג'יג: ריקוד פשוט, גס, פשוטי העם, ימאים שמשתכרים בנמל. קצב מהיר וקופצני, משקל 6/8, מרקם חיקויי
· 33 סרבנד: תהלוכת אבל סביב ארון מתים. ריקוד ספרדי עתיק, מאות 15-16. משקל משולש, איטי, תבנית רתמית קבועה (בשלושה חצאים: חצי מנקוד, רבע, חצי), מרקם הומופוני.
· 50 Gavotte: ריקוד זוגי צרפתי אצילי מאוד, קידות, סיבובים, טקסי. מתפתח במאה ה-17. משקל 4/4 באלה ברווה, עם קדמה של חצי.
· 64 Courante: יחסית פשוט, פחות טקסי. משמעות המילים היא זרימה – ריקודית ומוסיקלית. משקל 3/4, קצב ביניים. פוליפוני או הומופוני.
· 41 מארש: לא ריקוד, אלא מוסיקה שמארגנת תנועה – תהלוכה. יש מארש אבל, מארש חתונות ועוד. קצב הליכה, משקל 4/4, קו מלודי עם אופי של תרועה, מבנה דיאטוני, קדמה של רבע, מרקם קבוע של בס על פעמה ראשונה + 3 אקורדים בפעמות 2-4.
· 53 Musette: מוסיקה שמחכה את הצלילים של חמד חלילים, סגנון כפרי. בהתחלה זה לא היה ריקוד, רק אח"כ זה הצטרף לסוויטה. משקל זוגי.
· 60 סיצ'יליאן: שיר-ריקוד מסיציליה, מלווה ע"י שירה. עממי. מבצעים בחג המולד. הטקסט מדבר על ישו התינוק, תמיד בעריסה. שיר חם, חמוד, לירי, בד"כ סולמות מינוריים. קצב מתון עם נטיה לאיטי, משקל 6/8, תבנית מנוקדת (6/8 כשהשמינית הראשונה מנוקדת והשניה קצת יותר קצרה).
· Allemande: ריקוד גרמני מסוגנן. משקל 4/4, פוליפוני חיקויי, מתחיל עם קדמה של 3/8.
· Burret: משקל 4/4 באלה ברווה.
· Chaccone: ריקוד ספרדי עתיק מהעולם החדש, מהמאות 16-17. ריקוד זוגי. בכל פעם שנכנס זוג, חוזרים על אותה המוסיקה. מתבסס על בס. משקל משולש, קצב מאוד איטי, מרקם הרמוני (אקורדים).
· Pasacalia: ריקוד ספרדי מקומי מהמאה ה-17, קצב איטי.
· Polca: ריקוד צ'כי. קצב מהיר, משקל זוגי, תנועה בשמיניות.
· ואלס: התחיל כריקוד כפרי בעל זהות נמוכה, והפך לריקוד נוצץ. משקל משולש.
· סקרצו: לא ריקוד, אלא תחליף בסוויטה לריקוד במשקל משולש.
· טרנטלה: ריקוד מאיזור נאפולי – דרום איטליה.יש שם אקלים ים תיכוני, חם, הרבה עכבישי טרנטולות. לפי האמונה, אם מישהו נעקץ מטרנטולה – צריך לרקוד ריקוד פרוע. משקל 9/8, המון קפיצות, גס, עממי, קבוצתי.
· מזורקה: ריקוד פולני כפרי.
· 48 טוקטינה
· 54 פרומנד
· 81 רומנסה:
· 93 בלדה
· 76 arabesque
טופוי: תוכן המוסיקה. מהמילה Topic. מאיפה ניקח את אווירת המוסיקה שלנו? מה המאפיין החוץ מוסיקלי?
· צייד: תרועות של קרנות ציד בצלילים דיאטוניים, בסולם מי במול מז'ור. משקל 6/8,
· אריה לה מנטו: אישה שירה, מוטיב אנחה, משקל 3/2, בס יורד כרומטית. אריה תמיד זה עם המון קישוטים.
· אריה באופי של גבורה
· רצ'יטטיב: מוסיקה מושרת, מקדם את העלילה.
· פסטורלה: קצב איטי, 6/8, פה מז'ור (מגבלות של כלי הנגינה – אבוב).
· מוסיקה טורקית: בתזמורת שלהם יש כלי שדומה לאבוב, משולשים, תופים, פעמונים. משקל זוגי, קצב מהיר, דיסוננסים צורמים ללא הכנה, סולמות דו מז'ור, לה מז'ור, לה מינור.
· קרב
· לוויות
· קבלות פנים
סונטה מס' 12 לפסנתר של מוצארט בפה מז'ור.
בפרק הראשון הטופוי מתחלפים כל הזמן, וזה אחד התכונות של מוצארט. הוא כתב בכל התחומים, אבל האהבה שלו הייתה תיאטרון. כל יצירה שהוא כתב – הוא דמיין את הנושאים המוסיקלים כאילו הם מתפקדים כמו דמויות.
סונטה זו יצירה לתלמידה. למשל, מוצארט מלחין סונטה לתלמידה שלו, כדי שהיא תכיר סגנונות מוסיקליים שונים.
הפרק הראשון מתחיל במשהו שמזכיר ליד, שיר ילדים. ההמשך יותר חיקויי, Learned Style – סגנון מלומד. ההמשך נשמע כמו מוסיקת צייד, כמו קרנות. אח"כ יש סגנון ספונטני מרגש, מלא במודולציות, מפר את הציפיה של המאזין, ויש לסגנון הזה שם ארוך מאוד בגרמנית. ההמשך נשמע כמו מינואט.
הפרק השני נשמע כמו אריה. אפשר לשים לב לפי כמה דברים: המון קישוטים, משפטים באורך מעולה בשביל נשימות. אריה של אהבה – Aria de Amore.
ש.ב.
להביא 10 דוגמאות לטופוי לא ריקודיים. או יצירות שונות, או יצירה אחת עם הרבה טופוי.
27.11.2013
דוגמאות לטופוי
· ריקודים
· פסטרולה: בד"כ בפה מז'ור
· מארש טורקי: בד"כ 2/4, פחות מארגן תנועה, מוסיקה יותר מהירה?
· מארש צבאי: 4/4, קדמה של רבע, מארגן תנועה, איטי וברור.
· כוראל: תפילה קולקטיבית של הפרוטסטנטים. תנועה מקבילה של 4 קולות, הרמוניה מתחלפת כל רבע, פרמטות. שומעים משהו רוחני, קבוצה עם מניע משותף.
· מארש אבל: מוטיב אנחה, הרבה כלי נשיפה, אלמנטים של מארש, מצילתיים.
· ציד: חיכוי ירי, קרנות יער, דיאטוני
סינפוניה = סין פוניה = לנגן יחד.
מוסיקה כשפה
מערכת של קדנצות ופריודות מתרגמת לנו את המוסיקה לשפה.
פריודה: יחידת תחביר בסיסית אשר מציגה רעיון (תופוי) ראשוני ובעלת משמעות סמנטית ושלמות לוגית. הפריודה במוסיקה מקבילה למשפט בלשון.
פריודה מקבילה: כשהתחלות המשפטים זהות.
פריודה סימטרית: כששני החלקים של הפריודה שווים באורכם.
צזורה: אמצעי חיתוך.
תפקיד הפריודה: הבסיס לנושא המוסיקלי (מקבילה למשפט בשפה).
· להציג את הנושא העיקרי של היצירה
· לבסס את הסולם
· ליצור הרגשה של סיום ע"י קדנצה מלאה
· לתכנן את החומר בתוך הפריודה תוך שימוש בחזרות, סקוונצות, תבניות של פירוק והקבצה, קדנצות ביניים, קיטועים וכו'.
רצ'יטטיב
קטע דיקלומי מתוך האופרה, שתפקידו לקדם את העלילה. טקסט חופשי עם קצב חופשי, אי סדירות קצבית. בלתי יציב טונאלית, שימוש באקורדים כרומטים דיסוננסים.
פרלוד (מס' 1 בדו מז'ור של באך)
הגדרת הפרלוד: מבוא למשהו אחר – יותר חשוב ומורכב. במקרה הזה, מבוא לפוגה.
תפקיד הפרלוד: ביסוס סולם, יצירת ניגוד (במקרה של הפסנתר המשווה: קטע אילתורי, פשוט, "שקוף" – בניגוד לפוגה המורכבת והמתוחכמת).
ש.ב.
ניתוח הרמוני של פרלוד של באך.
להקשיב ל-2 הקטעים האחרים שקיבלנו.
שבוע הבא, 4.12.13, יהיה בוחן
ריקודים: מינואט, סיצ'יליאנו, סרבנד, טרנטלו, ואלס, פולונז. סרבנד / שקון / פוליה / פסקליה = כולם ריקודים ספרדים, וההבדלים בינהם קטנים מאוד, לא נורא אם לא נבדיל ביניהם.
טופוי מהאופרה: ארית קינה = אריה לה מנטו, ארית זעם, רצ'יטטיב.
טופוי: מוסיקת ציד, מארש צבאי, מארש אבל, פסטורלה, מארש טורקי, כוראל פרוטסטנטי.
11.12.2013
פרלוד במי במול מינור שך באך
פרלוד מספר 8 במי במול מינור מתוך הכרך הראשון של הפסנתר המשווה.
באך, 1685-1750. התחום העיקרי שלו הוא נגינה, אילתור, כיוונון עוגבים ואחזקת עוגבים באופן כללי.
באותה תקופה יש המון סוגי כיוונון, שהיו שונים בין סוגי כלי הנגינה השונים. הרבה, למשל, הלכו לפי השיטה הפיתגוראית: לבנות קוינטות זכות החל מפה ועד סי דיאז. הבעיה היא שסי דיאז יצא מאוד שונה מדו, והמרווח הזה נקרא "קומה פיתגוראית". הרבה הלכו לפי שיטת Mean Tone, שהיה הכי מוצלח כנראה, אבל גם בו היו 2 טרצות שיצאו מאוד לא נקיות: לה במול-דו. באותה תקופה, סולם לה במול מז'ור לא היה קיים, ואפילו אקורד משולש לה במול מז'ור במצב יסודי לא קים. הכי הרבה הלכו לפי שיטה שבה הולכים בקוינטות בירידה, ובכל פעם מקטינים קצת את הקוינטה.
באותה התקופה, מוסיקאי נמדד לא רק לפי יכולות הביצוע שלו, אלא גם לפי יכולות הכוונון שלו. לכל אחד היו את סודות הכוונון שלו, כל אחד המציא טריקים. באך היה ידוע כמכוונן יוצא דופן – מוצלח במיוחד.
במאה ה-17 הייתה לכולם שמיעה מעולה, והכוונון המשווה לא התקבל מייד בברכה. ב-1716 מלחין גרמני אחד כותב חוברת מוסיקלית, יצירה אחת ארוכה, שעוברת דרך כל הסולמות במעגל הקוינטות (יש מעבר אין הרמוני בין 6 דיאזים ל-6 במולים). גם בטהובן כתב 2 יצירות שעוברות דרך כל הסולמות במעגל הקוינטות (בלה אומרת שאלו 2 היצירות הכי משעממות שלו).
ב-1722 באך כתב את הכרך הראשון של "הפסנתר המשווה", וב-1744 הוא כתב את הכרך השני.
עד אותה תקופה, לכל סולם יש מסר רגשי. אבל מאותו רגע, אפשר להשתמש בכל סולם לכל מטרה. באך כותב את הפרלוד במי במול מינור, ואת הפוגה ברה דיאז מינור – כדי להראות שאפשר להשתמש בשני הסולמות.
באך היה דור שמיני של מוסיקאים. לכל בן במשפחה קראו יוהאן וחינכו אותו להיות מוסיקאי. בסביבה הפרוטסטנטית, כל כנסיה הייתה צריכה משרת נגן עוגב. שושלת באך המשיכה להתקיים כמוסיקאים, קודם כל בגלל שהיה להם כסף, כי הם עבדו כנגני עוגב.
לבאך נולדו 20 ילדים, 7 מהם בנים זכרים ששרדו, 4 מהם נהיו מפורסמים הרבה יותר מבאך עצמו. בתקופה מסוימת, 10 אחוז ממעמד האצולה היו צרכני קונצרטים קבועים, ומאז האחוזים הולכים ויורדים.
המאפיינים של הפרלוד הם קצב איטי, משקל משולש, דגש על פעמה שניה. יש מספר טופוי: ריקוד ספרדי עתיק (סרבנד), קינה, דו-שיחה ורצ'יטטיב.
פודרזץ = 4 תיבות ראשונות. כולל בתוכו הצגת הטופוי והמוטיב.
פורשפינונג = סקוונצות, דומיננטות שניוניות שנפתרות לטוניקות מקומיות. צריך להציג את המוטו (אם זה פעם שניה, אפשר להציג אותו דבר בפיתוח – סרטן, מראה…).
כומר קתולי, ז'אקומו קרסימי, המציא את האקורד הנפוליטני. השם השתרש כ"נפוליטני" בגלל שבאופרות של נאפולי השתמשו בו הרבה. בד"כ מדגישים איתו מילה חשובה.
מתיבות 17 עד 42, זה לא פורשפינונג חדש, אלא קדנצה שהקץ שלה נדחה ונדחה… בהתחלה מעבר לשישית במקום ראשונה, אח"כ 4 תיבות על אקורד מוקטן (כמו רצ'יטטיב).
ש.ב.
כתיבת פריודה מסוג פורשפינונג
כתיבת מוטיב מינימלי, בנית מהלך הרמוני יותר ארוך, פיתוח עם קצת סקוונצות באמצעות דומיננטות שניוניות (אפשר סקוונצות על חלק מהמוטיב ואח"כ עוד סקוונצות על החלק השני של המוטיב).
מעמד האצולה אוהב מאוד לרקוד, במיוחד בחצר ורסאי (צרפת). ריקוד יוצר תבנית חוזרת, מפעם חזק ומודגש, ופראזות סימטריות. פריודה קלאסית פועלת לפי חוקים אלה: היא סדירה, אפשר לצפות מתי היא תסתיים.
קיבלנו צילום של תווים עם פריודות איטיות מתוך סונטות לפסנתר של בטהובן.
הראשונה (רה מז'ור) – פריודה סימטרית מקבילה. 2 פסוקים, כל אחד מהם 4 תיבות. התחלות של הפסוקים דומים. הפסוק הראשון מבוסס על טוניקה ודומיננטה. השני מתחיל באותה צורה, אבל הפעם הוא מתפרש כחמישית לסוב דומיננטה, ובונים קדנצה.
דוגמה שניה: פריודה שיש בה 2 פסוקים, הראשון 4 תיבות והשני 6 תיבות.
18.12.2013
אנחנו לומדים על 3 סוגי פריודות:
1. פריודה בארוקית – פורשפינונג
2. פריודה קלאסית
3. פריודה רומנטית
סונטה של בטהובן עם פריודה קלאסית
סונטה של בטהובן בפה מז'ור, Adagio, כתוב על הדף עמוד 8, עמוד 2 מתוך קובץ סונטות של בטהובן שקיבלנו.
כאן יש פריודה סימטרית מקבילה.
סוגים של פריודות:
פריודה מקבילה: תחילת המלודיה זהה ב-2 חלקי הפריודה
פריודה סימטרית: 2 החלקים שלה שווים באורכם (מבחינת מספרי תיבות).
* יכולה להיות הרחבה: נגיד פריודה שמורכבת מ-2 פסוקים של 4 תיבות כל אחת, אבל בסוף הפסוק הראשון, תהיה חזרה על החצי השני של הפסוק הראשון, ורק אז יגיע הפסוק השני.
שאלה-תשובה: למשל: 2 תיבות טוניקה-דומיננטה + 2 תיבות דומיננטה-טוניקה.
דרך עבודה של ניתוח פריודה:
1. מסמנים התחלה וסוף
2. מסמנים את המעבר בין החלק הראשון לחלק השני
3. בודקים האם 2 חלקי הפריודה שווים באורכם (אם כן = פריודה סימטרית)
4. בודקים האם תחילת המלודיה זהה ב-2 חלקי הפריודה (אם כן = פריודה מקבילה)
5. מאפיינים את הקדנצה בסוף כל חלק
6. בודקים את היציבות הטונולית – האם הפריודה מתחילה ומסתיימת באותו הסולם, או שהפריודה מודולטורית
סוגי משפטים מוסיקליים מהגדול לקטן:
· פריודה
· פסוק
· מוטיב
· תת-מוטיב
לא בטוח שיהיה את כולם – יכול להיות שתהיה פריודה שעשויה מ-2 פסוקים, ללא חלוקה פנימית למוטיבים, או מוטיבים ללא חלוקה פנימית לתת-מוטיבים.
במקור, רונדו זה ריקוד עממי במעגל.
ש.ב.
הזדמנות אחרונה להגיש טופוי! ולא לשכוח פורשפינונג.
מתוך סונטות של בטהובן לפסנתר, להביא ניתוח של פריודות ל-2 דוגמאות של פריודה מפרק ראשון או שלישי (מהיר) + 2 דוגמאות של פריודה מפרק שני (איטי).
טופוי, סולם (פריודה יציבה / מודולטורית), חלוקה היררכית לפסוקים, פראזות, מוטיבים, טכניקות, אפיון קדנצות, מקבילה או לא, התייחסות לטכניקות פירוק, הרכבה, הוספות, הרחבות, חזרות.
25.12.2013
התקופה הרומנטית בהשוואה לתקופה הקלאסית
התקופה הרומנטית מהווה המשכיות לתקופה הקלאסית ולא סותרת אותה! היא ממשיכה את אותו הקו, הבסיס משותף – חשיבה טונאלית לחלוטין.
בתקופה הקלאסית, החשיבה הטונאלית היא פונקציונליות לגמרי. כלומר, כל אקורד משויך לפונקציה הרמונית מסוימת, והכיווניות ההרמונית דומיננטית מאוד.
באך, כשהירמן את הכוראלים, התבסס על לחנים עתיקים, ולכן פעמים רבות יוצאים אקורדים שסותרים את הכיווניות ההרמונית (למשל: דומיננטה לסאב דומיננטה).
בתקופה הקלאסית אין אקורדים מוגדלים כישות עצמאית (רק באמצעות צלילים עוברים), וגם מבחינת ספטאקורד יש רק 3 סוגים: דומיננטי, חצי מוקטן ומוקטן קטן.
בהרמוניה הרומנטית, עדין נשארים בגבולות הטונאליות, אבל מרחיבים את האפשרויות, כך שממצים את כל האפשרויות הטונאליות. למשל, מזורקה של בטהובן בפה מינור (הלפני האחרונה), יש שימוש בכל 12 חצאי הטונים, וכמעט לא שומעים בכלל את המשולש פה מינור.
הדגש ברומנטיקה הוא על הצד הסונורי – מה שחשוב זה הגוון והסאונד שיוצרים האקורדים, ולא הפונקציונליות שלהם.
הצורות החשובות מהתקופה הקלאסית נשארו לשלוט ברומנטית: סונטה, סימפוניה וכו'. עם זאת, הצטרפו כמה צורות חדשות: רפסודיה לדוגמה.
הקלאסיקה שמה דגש על היסוד השכלי, המחושב והמבוקר, ואילו הרומנטיקה שמה דגש על הצדדים הרגשיים, צדדים אפלים של הנפש, פחות מחושב ופחות מבוקר.
ש.ב.
לנתח 2 פרלודים שיש בהן פריודות רומנטיות (קיבלנו דף)
1.1.2014
שבוע הבא בוחן!
סיכום פריודה (לקראת בוחן – 8.1.2014)
פריודה:
יחידת תחביר בסיסית שמציגה רעיון (Topoi) ראשוני בשלמות לוגית. הפריודה במוסיקה מקבילה למשפט בלשון.
בד"כ הפריודה היא היחידה הראשונית אשר מציגה את ה"רעיון" הצלילי העיקרי של היצירה הגדולה (אשר מורכבת מפיתוח הפריודה הראשונה ומפריודות נוספות).
הפריודה מסתיימת תמיד בקדנצה מלאה.
הפריודה במוסיקה מקבילה למשפט בלשון.
אנחנו לומדים על 3 סוגי פריודה:
1. פריודה בארוקית – פורשפינונג
2. פריודה קלאסית
3. פריודה רומנטית
פריודה בארוקית – פורשפינונג
בד"כ ארוכות מאוד, ומורכבת מ-3 חלקים:
1. תצוגה: הצגת המוטיב העיקרי הקצר
2. פיתוח (פורשפינונג): ממושך ולא סדיר מבחינה תחבירית, חזרות, סקוונצות, שינויי מרווחים בתוך המוטיב ודרכי פיתוח נוספות.
3. קדנצה
פריודה קלאסית
כמעט תמיד מחולקת ל-2 חלקים, אך יכולה גם להכיל משפט אחד או שלושה משפטים.
בד"כ סימטרית ומקבילה, מוטיבים חוזרים, פרזות סדירות, מחזוריות מטרית ורתמית.
פריודה רומנטית
בנויה על יסודות דומים לפריודה הקלאסית, אבל פחות סימטרית ומקבילה, עם הרחבות ועם יותר חופש.
סוגי קדנצות שעשויות להופיע בפריודה:
· קדנצה אותנטית מושלמת: תופיע בעיקר בסוף הפריודה
· קדנצה אותנטית בלתי מושלמת: תופיע בעיקר בסוף החלק הראשון של הפריודה
· חצי קדנצה: תופיע בעיקר בסוף החלק הראשון של הפריודה
· קדנצה מדומה: תופיע בעיקר לקראת סוף הפריודה, ותדרוש המשך והרחבה
· קדנצה חופפת: כאשר הטוניקה בסוף של פריודה אחת משמשת כטוניקה פותחת לפריודה הבאה
· קדנצה פריגית: מתקופת הבארוק
אפיון הפריודה:
פריודה מקבילה: תחילת המלודיה זהה ב-2 חלקי הפריודה
פריודה סימטרית: 2 החלקים שלה שווים באורכם (מבחינת מספרי תיבות)
פריודה מודולטורית: כשהפריודה מתחילה בסולם אחד ומסתיימת בסולם אחר
* יכולה להיות הרחבה: כלומר פסוק מורחב בתוך פריודה, שיגרום לה להיות לא סימטרית. לדוגמה, פריודה שמורכבת מ-2 פסוקים של 4 תיבות כל אחת, אבל בסוף הפסוק הראשון, תהיה חזרה על החצי השני של הפסוק הראשון, ורק אז יגיע הפסוק השני.
שאלה-תשובה: לדוגמה, 2 תיבות טוניקה-דומיננטה + 2 תיבות דומיננטה-טוניקה.
דרך עבודה של ניתוח פריודה:
1. מסמנים התחלה וסוף
2. מסמנים את המעבר בין החלק הראשון לחלק השני
3. בודקים האם 2 חלקי הפריודה שווים באורכם (אם כן = פריודה סימטרית)
4. בודקים האם תחילת המלודיה זהה ב-2 חלקי הפריודה (אם כן = פריודה מקבילה)
5. מאפיינים את הקדנצה בסוף כל חלק
6. בודקים את היציבות הטונולית – האם הפריודה מתחילה ומסתיימת באותו הסולם (אם לא = פריודה מודולטורית)
סוגי משפטים מוסיקליים מהגדול לקטן:
· פריודה
· פסוק
· פרזה / משפט
· מוטיב
· תת-מוטיב
לא תמיד משתמשים בכל המונחים – יכול להיות שתהיה פריודה שעשויה מ-2 פסוקים, ללא חלוקה פנימית למוטיבים, או מוטיבים ללא חלוקה פנימית לתת-מוטיבים.
8.1.2014
מוסיקאים רומנטיים
בתקופות קודמות, היו למוסיקאים נותני חסות, מי ששילם להם בשביל לכתוב יצירות ולהופיע. אנשי האצולה, המלוכה, והכמורה. זה אמנם היה מעמד נחות, אבל כן משתלם כלכלית, ומוסיקאים רצו לקבל משרות שכאלו, אפילו שהמקצוע הוא מעין נותן שירות. בעקבות המהפכה הצרפתית, בתקופה הרומנטית כבר לא היו נותני חסות למוסיקאים, ולכן רבים מהם היו עניים, ומתוסכלים – לא היה מממנים, ולכן לא היו ביצועים ולא היה קהל. בגלל שלא היה להם ממון, רבים מהם גם לא הקימו משפחה, והם חיפשו את הנחמה בקשרים קצרים וחד-פעמיים עם נשים. רבים מהם נפטרו ממחלת העגבת.
רוברט שומן
1,810-1,856
כל הצד של אביו היה מלא במחלות נפש, מאניה דיפרסיה וכו'. לאביו היה הוצאה לאור, והוא הוציא לאור המון ספרות, רוברט היה מעודכן בכל העולם התרבותי וקרא הרבה.
אמא שלו שלחה אותו ללמוד משפטים, ושם הוא התחיל ללמוד פסנתר עם המורה הכי טוב באיזור. הוא למד טיפה פסנתר בגיל 9, אבל זה לא היה משמעותי. אחרי שנתיים של משפטים בעיר אחת, הוא חשב שהוא לא אוהב את העיר והאוניברסיטה, אז הוא עובר לעיר אחרת, למד עוד שנה אחת משפטים, ומבין שהוא לא אוהב את המקצוע. הוא חזר לבית אמו (ואביו החורג), והתחיל רומן עם בתו של המורה שלו לפסנתר (שקטנה ממנו ב-9 שנים, והיתה פסנתרנית מוכשרת בעצמה). כמו רב המוסיקאים הרומנטיקאים, גם הוא חלה בעגבת בעקבות הרבה קשרים קצרים וחד-פעמיים עם בנות. הוא המציא מכונה שתולה את האצבע הרביעית, כדי שתהיה עצמאית. זה גמר לו את היד והוא לא יכל לנגן כפסנתרן מקצוען. הוא התחיל לכתוב יצירות לפסנתר. הוא היה גרמני טיפוסי – מסודר ומאורגן מאוד. כמו להרבה גרמנים אחרים בתקופה, היה לו יומן יוקרתי, והוא כתב בו הכל – על רגשותיו וגם על כל פרט בחייו – כמה עלתה לו ארוחת הבוקר וכו'. ביומן הוא משוחח עם חבר דמיוני, ואח"כ עם חבר דמיוני נוסף. החברים הללו נמצאים אח"כ גם ביצירות שהוא כותב. הוא מתכתב איתם ביומן. הוא ניסה להוציא מוספי ביקורת מוסיקה. לא הלך לו בעיר אחת, והוא ניסה לעשות זאת בעיר אחרת. הוא חתם ב-2 שמות ספרותיים ולא בשמו. רוברט רצה להתחתן עם ביתו של המורה לפסנתר, וגם הבת רצתה, אבל האבא לא הסכים, והיה מאבק משפטי במהלך 4 שנים. המורה אמר: איך אפשר להתחתן עם מלחין בן 30 שעדין לא כתב סימפוניה אחת?! בסופו של דבר הם התחתנו, ורוברט התחיל לכתוב סימפוניות. אישתו ויתרה על קריירת פסנתרנות מפוארת וגידלה את הילדים שלהם. רוברט התחיל לשמוע קולות בראש, ומאוד פחד לאבד את השפיות. הוא גם התחיל לשמוע צלילים (לה במול). הוא ניסה להתאבד פעמיים, ובסופו של דבר הגיע למוסד סגור לחולי נפש, שם בילה את 3 השנים האחרונות לחייו. קלרה (הבת של המורה לפסנתר) לא ביקרה אותו, ובעצם התחילה קשר רומנטי עם ברהמס. הוא לימד 3 שנים והבין שהוא לא מצליח להחזיק כיתה. מנדלסון סידר לו עבודה בתור אחראי על הצד המוסיקאי באיזו עיר. "אהבת המשורר" הוא קובץ שירים שרוברט שומן הלחין תוך כשלושה שבועות, ובו 16 מתוך שיריו של המשורר היינריך היינה.
5.2.2014
צורה זוגית (בינארית)
צורה זוגית = צורה בינארית
צורה טרינרית = צורה תלת חלקית
בצורה זוגית שמכילה 2 פריודות, הפריודה השניה תמיד תהיה ארוכה יותר.
יצירה בינארית / טרינרית מורכבת: כל חלק מורכב מפריודה
יצירה בינארית / טרינרית פשוטה: כל חלק מורכב מפסוק
שמענו פולונז. ניתחנו אותו כצורה תלת חלקית מורכבת, כל חלק מורכב מפריודה שבה a עם חזרה ואז a' + a" עם חזרה.
ניתוח עם תווים של שיר ללא מילים של מנדלסון מס' 12. טופוי: ברקלורה – שיר על פני המים (ונציה), טופוי נפוץ במאה ה-19 (שוברט, שופן, ברהמס, מנדלסון, שנברג). בד"כ סולם מינורי, משקל 6 או 9 או 12 שמיניות, תנועה בטריולות (קבוצות של 3 שמיניות) שיוצרת חיקוי של תנועת גלים בתעלה. הטריולות מחכות גם נגינה בגיטרה או מנדולינה – כמו הגונדולייר שמשיט את הגונדולה בונציה ומנגן תוך כדי.
זו מניאטורה – יצירה עצמאית בעלת מבנים מורכבים.
מבנה: צורה בינארית עם מבוא וסיומת
6 תיבות מבוא (מבוא הוא דבר נפוץ בלידר).
…
13 תיבות אחרונות (אחרי סימן חזרה) – סיומת.
ש.ב.
לנתח שיר ללא מילים של מנדלסון מספר 9 (קיבלנו תווים) + כוראל של באך 14 או 15 + בטהובן
12.3.2014
ניתוח שיר ללא מילים מס' 9 של מנדלסון (1809-1847)
מנדלסון כתב 48 שירים ללא מילים, בשביל מועדון שירה בציבור לבורגנים. גם ברהמס כתב להם אח"כ.
טופוס: 4/4, מקצב מנוקד. אינטימי, שירה קאמרית (קאמרה = חדר = קטע שמבוצע בחדר ולא באולם או בכנסיה).
ההבדל בין A ל-A' הוא הפסוק השני ולא הראשון! זה יוצא דופן – בד"כ הפסוק הראשון זהה והשני שונה.
ההבדל בין צורה בינארית לטנרית הוא קטן מאוד!
כמעט בכל יצירה יש רפריזה.
ניתוח פרק שלישי של סונטה ראשונה של בטהובן
נכתבה ב-1798 והוקדשה להיידן, המורה של בטהובן משכבר הימים.
פרק 3 הוא בד"כ מינואט, אבל הפעם תכונות הריקוד הן די מטושטשות. בטהובן חורג מהמסורת – זה חלק מהאסתטיקה שלו. מינואט זה צרפתי, ובטהובן כותב את הסונטה אחרי המהפכה הצרפתית – האצולה כבר לא קיימת והקונוטציה הצרפתית היא שלילית.
המבנה הגדול הוא A B A – תלת-חלקי.
A: 14 תיבות ראשונות, פריודה מודולטורית. קיימים בה 2 משפטים בסקוונצה. חלוקה פנימית מבחינת תיבות: 4 בפה מינור, 4 בלה במול מז'ור, 2 בלה במול מז'ור, 2, 2.
B: מתחיל בלה במול מז'ור, עובר לסי במול מינור ואז לדו מז'ור (חמישית לפה מינור).
מבנה של ABA יכול להיות בינארי או טרינרי, תלוי באורך של כל חלק ובשינוי שיש בו לעומת החלקים הקודמים. אם B ארוך – זה מושך לכיוון טרינרי.
ניתוח פרק שלישי של סונטה שניה של בטהובן
מבנה תלת חלקית מורכבת, סקרצו, טריו (=B Part) וחזרה מדויקת על סקרצו.
החלק השני שונה לחלוטין מהחלק הראשון.
ש.ב.
ניתוח קטע רומנטי תלת חלקי מורכב – נוקטורנו של שופן (לא מס' 15 בפה מינור – עליו נעבור בכיתה)
19.3.2014
נוקטורנו וסרנדה
נוקטורנו זה שיר ערב (Note = לילה), וסרנדה זה שיר לילה. שניהם מבוצעים בחלל פתוח, תחת כיפת השמיים.
בשניהם יש קו מלודי וליווי.
הליווי של יד שמאל בד"כ בתבנית ארפג'ו במצב פתוח – צריך טכניקה פסנתרנית מיוחדת.
נוקטורנו: קישוטי, וירטואוזי, אקספרסיבי. מושפע מאריה וירטואיזית – בל קנטו. חד-פרקי, בד"כ בסולם מינורי, משקל משתנה, טמפו איטי.
שופן לא המציא את הז'אנר, ג'ון פילד הוא זה שתבע את המונח ופיתח את הז'אנר.
נוקטורן מס' 1 של שופן
טופוס של ההתחלה: קו מלודי עשיר ומפותח, ליווי מלודי. הקו המלודי ברגיסטר גבוה – חיכוי של זמרת סופרן. אריה. טופוס של החלק האמצעי: שירתי.
נוקטורן מס' 2 של שופן
טופוס של ההתחלה: ברקרולה (גונדוליר), "שיר על פני המים".
טופוס של נוקטורן נוסף: טואטו דה אמורה. מישהו אחד מתחיל את השיר הלירי, וקול נוסף מצטרף והם שרים יחד. 2 הקולות מייצגים גבר ואישה.
נוקטורן מס' 13 של שופן
תלת חלקי: ABA'. החלק השני הוא כוראל.
נוקטורן מס' 15 של שופן
שיר ערש – מנעד צר, מקצב פשוט.
שופן כתב 19 נוקטורנים, ועוד אחד (מהסרט הפסנתרן) שהוא לא פירסם במהלך חייו, אז אנחנו לא בטוחים שזה שלו.
פולנים הם קתולים אבל מסוג קצת אחר.
בדגמים ישנים של הפסנתר, הפדלים היו ממוקמים מעל הברכיים, בצידה השני של המקלדת, והפסנתרן היה לוחץ עליהם עם הברך.
ונציה הייתה פעם מדינה עצמאית. במאה ה-19, כשונציה הפכה לפרובינציה בנאלית של איטליה, הונציאנים מתחילים לפתח געגועים לעבר. כך נולד הטופוס "שיר על פני המים".
2.4.2014
המשימה: זיהוי מבנה של יצירה וזיהוי הטופוס משמיעה בלבד
A – מינואט, B – Cantabile (שירתי), C – Empfindsamkeit (מרגש)
A1-B-A2-C-A3-D-A4-B'-A5
D הוא אפיזודה שהיא רונדו בפני עצמה, וחוזר פעמיים ברצף
Rondo:
מבנה שבו חלק קבוע וחלק משתנה. כלומר: A-B-A-C-A-D-A-E וכו'.
משמעות המילה: מעגל. ישנו גם Rondo אחר, שמאפיין ז'אנר וטופוס – לא מדובר על כך.
צורה פשוטה ומובנת, מועדפת על כמה מלחינים בעבר הרחוק ובעבר הקרוב, וגם בהווה (שוסטקוביץ', פרוקופיב).
Refrain = A = החלק הקבוע שחוזר, תמיד בטוניקה
Episode = B/C/D/… = החלק המשתנה, בסולמות משתנים
המסע בין סולמות שונים והחזרה בכל פעם לטוניקה, זהה לסיפורים הספרותיים שהיו במאה ה-18. למשל: "דון קישוט", שיוצא מהבית, נלחם בתחנות רוח ומובס, חוזר הביתה, יוצא שוב, ושוב חוזר הביתה…
בבארוק היצירה מגיעה לפעמים ל-11 חטיבות (6 Refrain ו-5 אפיזודות).
פרטיטה לכינור של באך
טופוס – גבות, משקל – אללה בראבה,
Refrain – מי מז'ור.
B – דרגה שישית = דו דיאז מינור
C – דרגה חמישית = סי מז'ור
D– דרגה רביעית-שניה – לה מז'ור-פה דיאז מינור
E –
ש.ב.
ניתוח 2 יצירות רונדו:
1. רונדו רומנטי / המאה ה-20
2. רונדו לבחירתנו – בארוק או קלאסי
להגיש עם תווים
בארוק: ז'אן פיליפ רמו, קארל פיליפ עמנואל באך
קלאסי: מוצארט, בטהובן
רומנטי: שומאן, ברהמס, צ'ייקובסקי
9.4.2014
עוד על רונדו
יש כמה מלחינים שאהבו במיוחד צורת רונדו, ביניהם:
· קארל פיליפ עמנואל באך (1714-1788). גם אחיו הקטן (יוהאן כריסטיאן באך) היה מפורסם בלונדון, אבל קארל פיליפ היה הבאך המצליח ביותר בזמנו.
· רוברט שומאן. שגעונות היו נפוצים במשפחה שלו. הוא ניהל יומן ובו כתב כל מה שקרה לו, כולל שיחות עם חברים דמיוניים שהיו לו. הוא דיבר עם חבר דמיוני אחד, ואחרי שנה וחצי הוא פתאום פגש חבר דמיוני נוסף. בסוף הוא ממציא חבר שלישי. לכל חבר יש אישיות אחרת: אחד קצת מופרע, אחד מתפלסף… וכשהוא מלחין יצירה – הוא חותם בשם אחד החברים הדמיוניים, בהתאם לאופי היצירה.
· פרוקופיב.
צורת ריטורנלו
שילוב של 3 עקרונות: תמטי, מרקמי, טונאלי.
1. תמטי: כמו רונדו. יש חלקי Ritornello חוזרים (כמו הRefrain של צורת הרונדו), ויש אפיזודות.
2. מרקם: החלקים מופיעים לסירוגין Ripieno (כל התזמורת) ואז Solo.
3. טונאליות: הRitornello חוזר בסולמות שונים (לעומת הרונדו, בו הRefrain תמיד בסולם הטוניקה)
ויואלדי, 1727, RV277, פרק ראשון (ויואלדי כתב 478 קונצ'רטי!!)
9 חטיבות: 5 ריטורנלי, 4 אפיזודות.
ראשונה: ריטורנלו ריפיאנו + אפיזודה סולו, חמישית: ריטורנלו ריפיאנו + אפיזודה סולו, שלישית: ריטורנלו ריפיאנו, רביעית-שישית מונמכת-חמישית: אפיזודה סולו + ריטורנלו ריפיאנו, ראשונה: אפיזודה סולו (זהה לאפיזודה הראשונה).
בטהובן, Pathetique, פרק 3
Rondo In proper – רונדו לא מושלם
מתחיל עם רפריין בדו מינור. אפיזודה ראשונה במז'ור המקביל במרקם שונה – דולצ'ה ואח"כ כוראלי. רפריין נוסף בדו מינור. אפיזודה שניה בלה במול מז'ור – דרגה שישית – קונטרה פונקט עם שוהים (סוג 4) עם מעבר חזרה לרפריין – פעם שלישית בדו מינור. אפיזודה שלישית בדו מז'ור.
30.3.2014
וריאציות
יצירות מורכבות מ3 מרכיבים עיקריים: זהות, פיתוח וניגוד. ברונדו, למשל, החלק החוזר יהיה הזהות, והחלק המשתנה יהיה הניגוד.
ככל שהנושא יותר פשוט – כך אפשר ליצור יותר ווריאציות. אם הנושא מסובך – קשה ליצור הרבה וריאציות.
במקרה של וריאציות, היצירה מורכבת אך ורק מזהות, ללא חלקי ניגוד. המבנה יהיה a, a', a", a"' וכו'.
וריאציות בסו אוסטינטו
מוסיקה ריקודית. נוסחה קבועה שחוזרת בבס מספר פעמים.
ריקודים ספרדיים (שהם טופוס) במשקל שלושה חצאים: שקון, פסקליה, Passamezzo, Follia, Romanesca, ruggiero.
קצב איטי, נוסחה קצרה וקבועה. מספר הוריאציות נע בין 20-60. אוהבים חזקת של 2: 24 או 32.
טכניקות פיתוח
· Diminutio = דימינוציה רתמית = הרחבה רתמית = שימוש בערכים רתמיים קצרים יותר. לדוגמה: על כל צליל של הנושא – לשים שני צלילם, במקום רבעים – לשים שמיניות, כאשר השמינית השניה תהיה קישוט.
· שימוש בצלילים זרים.
7.5.2014
נושא ווריאציות
· מספר הוריאציות נע בין 6-32
· ככל שהנושא פשוט יותר – אפשר לייצר יותר וריאציות, עם נושא מסובך קשה לייצר הרבה וריאציות.
· הסולם לא משתנה, למעט מספר מצומצם מאוד של וריאציות, באמצע היצירה וברצף, שמהוות ניגוד טונאלי – מעבר מסולם מז'ור לסולם מינור עם אותה הטוניקה. כך נוצרים 3 חלקים: סולם מקורי, ניגוד טונאלי ושוב סולם מקורי (מז'ור-מינור-מז'ור או מינור-מז'ור-מינור).
· אפשר לשנות מרקם, משקל, חלוקה פנימית של הפעמות (משקל פשוט / מורכב)
ש.ב.
כתיבת וריאציות. למלא את הנושא באקורדים, ולהשלים את הוריאציות – לחלקן יש התחלות וחלקן נצטרך להמציא מההתחלה.
14.5.2014
ווריאציה בארוקית
ווריאציות על בס או על מהלך הרמוני
ווריאציה קלאסית
ווריאציות על המבנה, התחביר והמלודיה.
בד"כ הנושא יותר ממושך, ומכיל 2 פריודות. בגלל שהנושא קצת יותר מורכב – מספר הווריאציות מצומצם יותר. פעמים רבות הנושא לקוח מתוך רפרטואר קיים. הנושא צריך להיות פשוט מאוד. כמו בתקופה הקלאסית – יצירה עדינה ומלודית.
ווריאציות של מוצרט
ווריאציות של מוצרט, קחל K.500, נושא של מוצרט עצמו.
פריודה ראשונה – שהייה על הטוניקה, בס אלברטי.
וריאציה 1: דמינוציה של יד ימין עם שימוש בצלילים זרים. יד שמאל ברבעים במקום שמיניות.
וריאציה 2: ימין במשכים ארוכים ושמאל בטריולות.
וריאציה 3: ימין דמינוציה ל1/16 בפיגורצית שכן כפול.
וריאציה 4: 1/16 עברו ליד שמאל, פיגורציה הרמונית – ארפג'ו שבור.
וריאציה 5: כרומטי. ימין – מוטיב סיקונדיאלי (מוטיב אנחה), שמאל – שכן עליון.
וריאציה 6: ימין – דמינוציה 1/16 בארפג'ו שבורים. פריודה שניה – דו-שיח בין הידיים.
וריאציה 7: מעבר למינור באותה הטוניקה (=סי במול מינור). דו-שיח בין הידיים. ספטאקורדים מוקטנים – שינוי הרמוני.
וריאציה 8: שינוי הקונטור המלודי, מהלכים סקוונציאלים.
וריאציה 9: מהלכים סקוונציאלים, דמינוציה ביד ימין, תנועת סולמות.
וריאציה 10: כמו "אופרה בוּפָה" (סוג אופרה שנוצר במאה ה-18. מציג אלטרנטיבה מצחיקה לאופרה). חיקוי אינסטרומנטלי של דואט בין הבס לבין סופרן נשי. שמאל בס אלברטי גבוה, יד ימין קופצת מהבס לסופרן וחזרה.
מעבר בין וריאציה 10 לוריאציה 11. ממשיך עם בופה.
וריאציה 11: מעבר לדולצ'ה ואדאג'ו. מקושטת, עשירה, גיוון רתמי.
וריאציה 12: חזרה לקצב מהיר, שינוי משקל ל-3/8. אפוג'טורה כרומטית, ניגודיות בין הידיים.
חזרה על וריאציה 1: כדי לחדד את ההתרחקות מהנושא.
סונטה לכינור של מוצרט בפה מז'ור – פרק 2 (מתוך 3) – קחל 377
פריודה ראשונה פשוטה, פריודה שניה יותר מורכבת.
וריאציה 1: דמינוציה עם קישוט, שכן כפול, אפוג'טורה.
וריאציה 2: טריולות, שכן תחתון. פריודה 2: דרמטי, אופרה
וריאציה 3: דמינוציה – 1/32, ידיים ותפקידים מתחלפים
וריאציה 4: ניגודים בידיים, בחטיבות. הרבה מתח והתרחשות
וריאציה 5: מז'ור. שינוי אופי לשיר מאוד פשוט.
וריאציה 6: שינוי משקל וטופוס, ריקוד, סיציליאנה.
סיכום: 6 וריאציות, חלק מבוססות דמינוציה, חלק מבוססות על שינוי אופי הנושא, ועוד.
ווריאציות אופי: האלמנט החשוב שמשתנה בין ווריאציה לווריאציה זה אופי היצירה, ולא דווקא דמינוציה, משקל וכו'.
שומן – אופוס 13, 1836, שומן בן 26, אטיודים סימפוניים, וריאציות אופי
כשכתוב "אטיוד" – זה בעצם שינוי טונאלי, תחבירי וכמובן טופוס של הנושא. מסתיים בפינאלה – ווריאציה אחרונה בצורת רונדו ובעלת נפח גדול במיוחד.
הנושא יותר ארוך ויותר מורכב, אי יציבות טונאלית מובנית בתוך הנושא, נושא בתוך נושא. דו דיאז מינור, טופוס הנושא – מארש אבל. הנושא אינו סגור – נשאר פתוח.
ש.ב.
להקשיב לוריאציות אופי של שומן.
להגיש ווריאציה קלאסית עם ניתוח – מוצרט או היידן. לכתוב מה קורה בכל ווריאציה ומה אופי הנושא.
21.5.2014
ווריאציות שומאן – וריאציות אופי
· נושא: 4/4, מארש אבל, מרקם קוראלי, פריודה ראשונה מתחיל בדו דיאז מינור ומסתיים במי מז'ור.
· וריאציה 1: מקצבים מנוקדים, סטקטו דרמתי, רגיסטר נמוך, מארש מעורב עם סקרצו. ללא מעבר למי מז'ור.
· וריאציה 2: אופי שירתי, הוספת קו מלודי (קונטרה פונקט) חדש, דמינוציה בליווי, מקצב מנוקד, הקצנת הדרמטיות
· אטיוד 3: בגירסה מוקדמת יותר היו גם "אטיוד 1" ו"אטיוד 2". אטיוד בסגנון סקרצו קליל. משקל 2/4. טכניקה של כינור. וריאציה חופשית שהנושא לא מופיע בה.
· וריאציה 3: קנון
· וריאציה 4: טופוס ריקודי, סקרצו, מקרם חיקויי, כל הוריאציה מושכת למי מז'ור
· וריאציה 5: "עם הרבה אומץ", סקרצו, טונליות נשמרת.
· וריאציה 6: וריאציה מז'ורית – במי מז'ור. מהיר ודורש טכניקה טובה.
· וריאציה 7: טוקטה, הרבה גיוון רתמי עם אלמנט חיקויי
· אטיוד 4: משקל 3/16, "הכי מהר שאפשר", סקרצו, תנועה מופשטת
· וריאציה 8: נושא שירתי, משקל ומבנה טונאלי נשמרים
· וריאציה 9: נשמע כמו נוקטורנו, סולם סול דיאז מינור, דואטו דה אמורה.
· Finale: וריאציה נוספת אבל גם קטע עצמאי. צורת רונדו, רה במול מז'ור, מארשי
מודליות (טרום טונאליות) לא מאפשר ליצור ניגוד ומתח טונאלי. עד המאה ה-17, המוסיקה העיקרית השולטת היא ווקאלית, ולכן המאפיין שקובע את הצורה והמבנה הוא חוץ מוסיקלי: הטקסט.
פיתוח סימפוני: פיתוח שמאפשר המשך רציף ובלתי פוסק כדי להביא לתוצאה חדשה. פיתוח ללא הפסקה, "ללא חזרה הביתה".
סקרצו: שם כללי לתבנית קצבית ללא מאפיינים מוגדרים בבירור. בדרך כלל במשקל משולש. בא כתחליף למינואט – קטע יותר קליל (אפילו "בבדיחות הדעת") – במקום המינואט האצילי והרציני.
ש.ב.
להשלים ווריאציות אופי – נושא שלקוח מתוך פרטיטה מס' 2 של באך